ראש השנה ויום כיפור הם חגים די סמוכים. הם מגיעים קרובים. מרחק של עשרה ימים אחד מהשני, ובעצם מרחק עצום. במהלך הימים האחרונים גשם של שנות טובות נוחת על כל אחד ואחת מאיתנו. אינספור שנות טובות.
אנחנו מקבלים שנות טובות מאנשים שלא שמענו עליהם, אודותם וכו'. האמת, השנות הטובות האלה לא כל כך מפריעות לי. הן כולן הולכות כלאחר כבוד לפח האשפה האלקטרוני. לא נורא כל כך. אמנם, מדי פעם אני תוהה כמה זמן השקיעה מזכירה זו או אחרת, במצוות הבוס/ית שלה, בעיצוב שנה חדשה זו (או בגניבת זכויות היוצרים מהאינטרנט). אבל תהיות אלה לא משאירות את חותמן עליי. לשנה טובה תיכתבו ותחתמו, אגב.
לא. השנות טובות מאנשים זרים לא מזיזות לי כלל. השנות הטובות מהאנשים שאני מכיר הן אלה שמביאות לי את הסעיף. לא, לא מכל האנשים שאני מכיר. בייחוד מהאנשים שאני מכיר וצריך להתמודד איתם. אלה אנשים ששולחים לי שנה טובה ובהצלחה, כשכל שאר השנה הם עושים כל שביכולתם להפריע ולהעמיד קשיים בדרכי. האתיקה מחייבת לשלוח שנה טובה, וכך הם עושים. שנת הצלחה. בוודאי. רק שיכולתי להצליח הרבה יותר לו הם היו עושים את תפקידם ומסייעים לי ולא מערימים קשיים על כל צעד ושעל בחיי. אבל זה לא מפריע להם לשלוח לי שנה טובה. להיפך, ניכר שהם נהנים משליחת שנה טובה זו.
זה גורם לי לחשוב דווקא על יום כיפור. את ראש השנה כולנו חוגגים. כולנו שולחים שנות טובות. גם אלה מאיתנו שלא שמים קצוץ על אלוהים או על השנה החדשה. כולנו חוגגים את השנה החדשה. אבל מכל אותם אנשים שמאחלים, האם מישהו מהם התנצל או הביע צער על איזשהו עוול שהוא גרם לכל אותם מאות אנשים שהוא שולח להם את האיחולים לשנה חדשה מוצלחת. אותו אדם ששלח לי שנה טובה, כן, זה שמערים קשיים על כל צעד ושעל שאני עושה, לו רק היה ממלא את תפקידו טוב יותר או מנסה לעזור לי כשצריך, האם הוא יתנצל על משהו? האם הוא יביע צער? יגיד סליחה? אנחנו עסוקים בלקחת את הדרך הקלה. אנו מאחלים איחולים ריקים. איש מאיתנו לא עוצר ומתנצל, עזבו מתנצל, מביע צער על כל העוולות המכוונות והטעויות הלא מכוונות שעשה בשנה האחרונה. לא. נמשיך לאחל לכל אלה שפגענו בהם שנה טובה. נמשיך לשכוח מהעוולות שעשינו. אותן נמשיך לעשות. נמשיך לא להתנצל עליהן או להביע צער. אנחנו טובים במעשים חלולים. בדברים שדורשים עשייה, לא צריך להגזים. לו במקום להשקיע את הזמן באיחולים דביליים לשנה טובה, היינו משקיעים זמן בבדיקת כל העוולות והטעויות שעשינו בשנה החולפת ובקשת סליחה על כל אלה, היינו במקום טוב יותר.
אז לא תקבלו ממני ברכת שנה טובה השנה. לא, אין לי שום כוונה לעשות זאת.
אני כן מניח שפגעתי השנה בלא מעט קוראות שלי. יש סיכוי סביר שהולכתי שולל יותר מקורא וקוראת אחת השנה. או שלפחות בעיני אותו קורא או קוראת הולכתי אותו שולל. אז אני מצטער על כך ואפילו מתנצל על כך. אבל אני אמשיך בכך. כתבתי זאת שוב ושוב ושוב. כותב שורות אלה כותב במספר בלוגים במספר זהויות שונות. מי שקורא, קורא על אחריותו, ואם הסיק מסקנות מהכתוב לגבי הכותב, אני מצטער על כך. אבל האחריות היא קודם כל על הקורא. אל תבנו דמויות ממה שאתם קוראים כאן. אני לא הדמות שתבנו ממני.
אני מתנצל גם בפני אלה שקוראים את הבלוג ואולי מכירים את כותב שורות אלה וזכו לעלבונות או לפגיעות קטנות או גדולות, מכוונות או לא מכוונות. אני אשתדל להמעיט באלה. לקחים? פעם הייתה לי החלטת שנה חדשה להיות יותר נחמד. זו הייתה שטות ממדרגה ראשונה. השנה? אולי אחליט לסיים דברים שהתחלתי. אולי לא. אולי אחליט לא להחליט. אולי לא.
בטוח אחליט לא לשחק את משחקי הנחמדות הטיפשיים האלה. לא אאחל שנה טובה למי שעסוק בלגרום לשנה שלי להיות רעה. אוה, את זה החלטתי. ועל כך איני מתנצל.
אבל לא אעמוד בכך. בסוף אאחל להם שנה טובה. רק אדאג שטעמו של האיחול יהיה כטעם הלענה, ולא כטעם התפוח בדבש. נקמות קטנות, שלא אבקש עליהן סליחה. כי בתוך עמי אנוכי יושב. להסתגל, קוראים לזה. לחטוף בחילה, קוראים לזה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
