חרונולוגיה חסרת חשיבות

גם היום הלכתי לים. נוהגי רוב ימות השבוע, אם כי לא השנה. החוף היה די שומם, אני עוד אישה אחת ופחות או יותר זהו. בקושי העורבים היו.

העורבים זורקים אותי למקום אחר. מקום משונה. אבל טוב. לשיר. עורבים זורקים אותי לשיר. אני אחפש אולי את הלינק.

אולי פשוט אביא את המילים. אם שמתם לב אני לא כל כך אוהב שירה. לא חושב שאמרתי זאת. כך שאת השיר אני מכיר רק בגלל שערן צור הכניס אותו לתוך אלבום שירי יונה וולך שלו.

קוראים לו עורבים לדעתי והוא הולך בערך ככה:

העורבים קוראים לך לעזוב את הארץ

ולהיבנות

אתה מורח את פניך בצבע שריפות

ופוצח ביללות

אינדיאניות.

אבל מה שהיה אתמול נר

הדברים מתרחשים מרוחקים

הדברים מתרחשים קרובים

מישהו נופח בבלון

ומוציא את האויר מהבלון

מישהו נופח בבלון

ומוציא את האויר מהבלון

ילד ילד מסכן

אני בא לערסל אותך,

ילדת טרופת דעה

באתי לקחת אותך הביתה.

קאסיוס מחמדי,

קאסיוס מחמדי,

הרי תשמע עורבים עד סוף ימיך.

טוב נעזוב את העורבים כרגע, ננסה לחזור לחוף הים, למרות שזה קשה. קשה. ים. רק אני העורבים ועוד שתי נשים שהולכות. ונהג הטרקטור. עונת הרחצה נפתחת ביום חמישי באופן רשמי. מובן שהיא לא נפתחת באופן רשמי בחופים הלא רשמיים. אליהם אני לרוב הולך. אבל בחוף הלא רשמי היום, היה טרקטור. הוא גירד את החוף. מאוד מוזר זה היה. הוא נסע ולקח את החול מהחוף והכניסו אל הים. הוא גילח את החוף רצועות רצועות. בלי להסתכל כמובן על מה שקורה סביבו. אבל דומני שהוא לא דרס אף אחד. אולי הוא דרס איזה עורב.