חרונולוגיה חסרת חשיבות

הפשע המרכזי הוא שלי השבוע. איני זוכר כמעט דבר ממשחקי הפוטבול שראיתי השבוע. אולי בגלל שהמשחק בין ניו יורק ג'טס ומיאמי מחק את כל הזיכרון שלי. משחק מחוק שאין בו שום טעם, לא כל שכן, טעם לשדרו.

היו גם משחקים אחרים שפרחו מזכרוני. אכן, פשע חמור. ניו יורק ג'יאנטס ניצחו באטלנטה, כשהמסר המרכזי במשחק היה האקווריום הגדול בעולם שממוקם באטלנטה. בסנדיי נייט התלוננו ג'ון מאדן ואל מייקלס שניכר ששתי הקבוצות לא משחקות כמו שצריך ולא מענין אותן המשחק. בגלל זה דנבר ניצחו.

אז כן, לכן לא היה סיקור. פשע, אני אומר לכן, פשע.

כמעט כמו הפשע לשלוח ילדים מתחת לגיל 9 לבד לכביש. בדקתי באיזה גיל זה, ומסתבר שאני בכיתה ג' לא כל שכן חציתי כביש לבד, אלא גם לקחתי את אחי הקטן איתי בחציית אותם כבישים לבד. פשע! טוב, אז הסתובבו בארץ בעיקר חמורים. ככלי תעבורה מרכזי, אני מתכוון. פשע.

פשע?

קצת פרופורציות. הקול המצמרר של אברי גלעד מכריז: 3000 ילדים נהרגו ונפגעו בעשור האחרון מתאונות דרכים. לתת לילד לחצות לבד זה פשע. ובכן, בחישוב מהיר זה יוצא 300 ילדים בשנה. שזה לא כל כך הרבה. הדיאלוג הלך בערך כך. "אבל זה בכל זאת אחד ביום כמעט". "נכון, אבל ניפגעו,". כלומר כמעט כל יום ילד נפגע בתאונות דרכים. כשמשווים את זה למספר התאונות בבית שבהם מעורבים ילדים, הפשע הופך להיות חסר חשיבות בכלל. היום מפורסם בהארץ ש200 ילדים נהרגים כל שנה בתאונות ביתיות. בחישוב עשורי זה אומר ש2000 ילדים נהרגים בתאונות ביתיות לעומת 3000 שנהרגים ונפגעים בתאונות דרכים. מובן שתאונות ביתיות הן גורם קטלני הרבה יותר אצל ילדים, אבל לחכמי מועצת הדרכים או איך שקוראים לגוף הזה קל ליצור רגשי אשם אצל ההורים ולדאוג שלא ישלחו לבד ילדים לכביש.

נניח שההורה ייקח את המסר של המועצה הלאומית ללוחמה בתאונות דרכים לליבו, ישאיר את בנו בבית, כיוון שאסור לתת לו לחצות לבד כביש. הרי הוא משאיר אותו חשוף לסכנה גדולה עשרת מונים, כיוון שהתאונות בבית קטלניות לילד הרבה יותר מהכביש.

אגב, לשלוח ילד לבד לכביש זה לא פשע. פשע זוהי עבורה חמורה שנעשית בזדון של אדם אחד כלפי אדם אחר או כלפי מוסד חברתי. זה פשע. שימוש במושג "פשע" לתיאור מצב בו ילד נשלח לבד לכביש הוא זילות המושג פשע. אבל למועצת חכמי הדרכים קל לסמן עיגולים לשים בהם חיצים ולהראות תוצאות. הפשע המרכזי הוא האיוולת בלוחמה בתאונות דרכים שתמיד מאשימה את הנהגים, הורים, הולכי רגל, ולא את מתכנני הכבישים וקובעי המדיניות התקציבית שחוסכים בכסף בעת סלילת כבישים ועל כך הנהגים משלמים את המחיר. ואפילו זה לא פשע. קוראים לזה סדר עדיפויות, ולקרוא לסדר עדיפויות, של אב שמעדיף ללכת לעבוד ולכן מחויב לתת לילדו לחצות לבד את הכביש, כיוון שהעבודה תיתן לילד הזה ולאחיו אוכל, פשע זה אבסורד.