חרונולוגיה חסרת חשיבות

מדי פעם כשאני מתעורר מוקדם מדי, ואז הולך למקומות מוקדם מדי, ואז נוסע במעלית מוקדם מדי אני נתקל באמת העירומה והכואבת. הזיקנה קופצת עלי באחת, או לחלופין כשאני עושה דברים מוקדם מדי. המראה במעלית (כמו הטבלה) לא משקרת ובתוספת המפגש עם חבריי בני גילי, אין לי אלא להיאנח ולהבין: "אני מזדקן ובצורה מכוערת!". היום במעלית הקמטים החלו להציק לי ומחבריי אני רואה את השיער נושר, הכרס גדלה, הקמטים מעמיקים, בקיצור הזיקנה משתלטת עליי. מובן שחבריי כבר עשו את הדבר המובן מאליו, הם מצאו להם נקבות ולכן הם יכולים להעלות פימה וכרס בלי לחשוש. אולם מה יהא עלינו? הרווקים שעדיין צריכים לצוד נקבות כדי להגיע לשלווה ולנחלה? והרי ברור שהאישיות הכובשת שלנו, האינטליגנציה הגבוהה, והבגרות הנפשית לא תוביל אותנו לשום מקום אצל בנות המין היפה, הכל תלוי במראה. לכן אנחנו לא יכולים לעמוד מנגד כשאנו רואים שאנו מזדקנים.

לפיכך, בעקבות ההיתקלות הכואבת במראה שהבהירה לי שהקמטים חורשים את מצחי החלטתי לעשות מעשה. נזכרתי בכל הפרסומות ללוריאל קרם נגד קמטים ואמרתי לעצמי, ואללה יש לי קמטים, אולי זה הפתרון. קרם נגד קמטים. כמה פשוט. כמה גאוני. כל מה שצריך לעשות זה ללכת לסופר פארם הקרוב ולקנות קרם נגד קמטים. עשיתי זאת, כלומר הלכתי לסופר פארם הקרוב. בהתחלה חיפשתי את הקרם באיזור של קרמי הגוף השונים. טעות כמובן. טעות גדולה. ואז המשכתי לחפש. ראיתי דוכן מלא קרמים עומד קרוב מאוד לאיזור האיפור.

איזור האיפור הוא איזור המלא בנשים מאופרות ומתאפרות שנפש גבר לא נראית ברדיוס של קילומטר ממנו. אודה על האמת, אני עדיין לא בשל להשתמש במסקרה. רוב הנשים בעולם (טוב נו, אלה שמכירות אותי) תטענה שאני לא צריך מסקרה עם כאלה ריסים ארוכים ומקסימים (אפילו מורה אחת שלי אמרה את זה עליי שלא בפניי בפני קבוצה של תלמידים שלה), ובכל זאת עדיין אני לא בשל להשתמש באיפור, ודוכני האיפור מרובי הנשים המאופרות והמתאפרות בהן קצת מפחידים אותי.

אבל לא אלמן ישראל (ביטוי שאף פעם לא באמת הבנתי עד הסוף), עשיתי את הצעד והלכתי לדוכן עם הקרמים. עשרות קרמים ערומים על גבי המדפים כשליד כל אחד מהם השלט מהסוג הבא "קני קרם זה וקבלי 20 אחוז הנחה על זה שלידו" או לחלופין "שימי קרם זה לפני השינה והקמטים ייעלמו" או לחלופין "קני שני קרמים וקבלי את השלישי חינם". עם כל אלה כבר לא יכולתי להתמודד. זה זרק אותי לכל העלבונות הרגילים של הליכה בכל קניון שהוא בחיפוש אחר בגדים (ולפעמים אני קונה בגדים, למרות שאני גבר). יש בערך פי ארבעה (ואני מגזים לרעתי לדעתי) יותר חנויות בגדים לנשים מאשר לגברים. בכל חנויות הרשת (המשביר החדש לצרכן לדוגמא) יש משהו כמו פי עשרה יותר שטח לבגדי נשים מאשר לבגדי גברים. אני כבר לא מדבר על כל מה שהולך בתחום ההלבשה התחתונה, כאילו שגברים אמורים ללבוש שקים כל חייהם מתחת לבגדיהם העליונים, בעוד נשים אפילו בסופר יכולות למצוא  בגדים תחתונים מעוררי תיאבון, אז עד כאן.

איך אפשר להדיר אותי כך מתחום כה חשוב לי? מדוע כל השלטים לקרמים נגד קמטים הם רק לנשים? מה לגברים אין רגשות? (אופס התבלבלתי) (וכן, אתם יכולים להיות בנאליים לבד ולדמיין לעצמכם את המונולוג של שיילוק מהסוחר בונציה בנקודה זו). מה לגברים אין קמטים? הם לא צריכים להישאר צעירים כדי לצוד נקבות? כדי לקבל יותר כסף? ולמה אם סוף סוף יש פרסומות לצבעי שיער לגברים (ויש) אי אפשר לדאוג לכך שקרמים נגד קמטים ישרתו גם את המין המכוער? מה? יקרה אסון אם המין המכוער יוכל להיעשות יפה יותר? והרי זה מה שכל הזמן דורשים (תר"ל דורשות) מאיתנו, אז איפה הצדק, ואיפה השוויון?

מובן שלא קניתי שום קרם ושום נעליים (יש לי מספיק זוגות נעליים, אבל על הפאטיש הזה בהזדמנות אחרת, אולי יחד עם הזכרונות מהפיליפינים). כעונש קניתי לי סבון רחצה נוזלי ריחני וקוסמטי עם מינרלים וכאלה. שרק השד (או הנשים שלימדו אותן להבין כאלה דברים, אבל בואו נודה בזה בשביל הגבר הרווק המזדקן שנלחם בקמטים ומפסיד, נשים ושד זה אותו דבר) יכול להבין מה זה אומר ומה זה אמור לעשות. אבל הריח טוב. והספוג (החדש גם הוא) עזר מאוד בהסרת שכבת העור המתה, דבר שיוביל להתחדשות העור ועשייתו רך ונעים.