א: אני מציעה שקודם נזמין משהו לאכול לפני שאנחנו מתחילות.
ב: כן, זה רעיון טוב, בכל זאת יש לנו הרבה עבודה.
ג: סליחה, אפשר לקבל את התפריטים
ד: זה רעיון מצוין האירוע הזה. מגיע למ' שנעשה לו משהו כזה.
א: כן, אבל זה מחייב תכנון.
ג: לכן הצעתי שניפגש ובדיוק נראה מה ואיך.
ב: אני חושבת שאקח קפה הפוך וסנדביץ חביתה.
א: כן, גם אני ארצה אותו דבר.
ג: יש לי תמונה שלו משנות החמישים, הוא היה חתיך.
א: אני חושבת שזה הדבר האחרון שהוא רוצה. יש למ' בעיה קשה עכשיו להתמודד עם העבר ואיך הוא נראה אז.
ג: אבל זאת תמונה יפה, עם אשכול וספיר.
א: אהה, כזאת תמונה התכוונת.
ב: גם אני חשבתי כמה תמונות מפה ומשם. טכס כזה או אחר.
א: אני לא חושבת שזה צריך להיות תמונות מהעבר, כי כל פעם שהוא רואה איך הוא נראה פעם הוא קצת נבהל וחוטף דיכאון מזה.
ג: לא, לא התכוונתי לכזאת הצגה של תמונות. חשבתי כמה תמונות, ציוני דרך בחיים שלו.
ד: אה.
ג: את יודעת, סיום קורס מ"כים, ואחר כך עוד נקודות ציון.
א: אהה, הבנתי. לא, כי אני חשבתי שאת מתכוונת תמונות מכל חייו, וזה משהו שממש לא מתאים לו כרגע. הוא מתקשה להתמודד עם הזיקנה. ולראות איך הוא היה פעם, זה לא ייעשה לו טוב.
ג: לא, בכלל לא התכוונתי לזה. אלא את יודעת כמו לתמונה שלו עם דיין.
ב: אהה, כן. את זאת חייבים לשים.
ג: עכשיו גם יש את הרשימה של מי צריך להזמין.
ב: אפשר לבקש מיוסי שישלח איזה מכתב.
א: יוסי?
ב: יוסי שריד.
א: מה איתך, יוסי בטוח יבוא. מ לוי ויוסי עבדו קצת יחד. הוא בטוח יפה אם נזמין אותו.
ג: כן, חשבתי את מי עוד צריך להזמין.
ב: כן.
ג: את כל מי שהוא לימד מכל המקומות. את כל החוגים.
ב: נכון.
ג: מהחוג בחיפה, והחוג במבשרת ציון, ואשדוד.
א: זה המון אנשים.
ג: כן, ויש גם את החברה מהאוניברסיטה.
א: אבל הם גם מהחוגים.
ג: אבל מה עם ציפי?
ב: נכון, ציפי היא מהאוניברסיטה והיא לא מהחוגים.
א: אז חייבים להזמין גם את אלה מהאוניברסיטאות.
ג: ואת שולה ארגוב.
א: לא. אותה לא. מה פתאום אותה? לא צריך אותה.
ב: גם אני חושבת שאפשר בלעדיה. היא לא הייתה כל כך קרובה למ.
ג: כן, אבל אתם מזמינים את שרה יחבוסקי.
א: אז?
ג: אי אפשר להזמין את שרה ולא להזמין את שולה. זה ייצור פיצוץ.
ב: כן נכון. באירוע חשוב כמו אירוע לכבודו של מ' לוי, אם לא מזמינים את שולה וכן מזמינים את שרה זאת בעיה קשה.
א: כן. כשאת אומרת את זה ככה, לא חשבתי על זה. אבל זה המון אנשים. לא יהיה מקום באולם.
ג: יהיה מקום. ומשפחה גם צריך.
א: לא צריך משפחה.
ב: באירוע חשוב כזה לכבוד מ' לוי, חייבים גם את המשפחה.
א: טוב, בסדר. אבל רק ילדים, נכדים.
ג: כן, לא צריך יותר מזה.
ב: אבל למה? מה עם האחיות שלו? והאחים? זה אירוע לכבודו. כדאי שיבואו.
א: אבל לא יהיה מקום. האולם יהיה מלא. לא יהיה מקום.
ב: יהיה מקום.
א: כן, ואת מי עוד צריך.
ב: טוב, אני הכנתי רשימה, אבל כל מי שמופיע פוסלים לי, אז אולי כדאי שאני אפסיק. תחשבו אתן את מי עוד צריך להזמין לאירוע כזה.
ג: טוב, כן זה חשוב לא לשכוח אף אחד.
א: כן. נכון.
ב: טוב, גם חשוב מה יהיה תוכן האירוע.
ג: טוב, זה החלטנו שאני אחראית על זה, אז הכנתי איזשהי תכנית.
ד: בואי נשמע.
ג: אז קודם כל צריך לחשוב מי ידבר.
ב: טוב, ברור שיהיו אנשים מהחוגים שירצו לדבר.
ג: כן, לכן חשבתי גם שצריך קטעי קישור.
א: קטעי קישור?
ב: אבל זה פחות חשוב. יותר חשוב מי ממש ידבר. מה עם זאב?
ג: לא חשבתי על זאב.
ב: כן, חייבים את זאב. שיבוא ויביא כמה קטעי מוזיקה.
א: אבל אני לא רוצה שירגיש חייב. זה אמור לבא ממנו. אני לא רוצה להכריח אותו.
ב: לא. זאב ירצה לבוא ולשיר. זה ברור שהוא ירצה את זה.
ג: אבל אני מעדיפה אנשים שרוצים לבד. לא לנדב אנשים.
ב: זאב לא יראה בזה נידוב. הוא ישמח לבוא. אני אומרת לכם את זה בשמו.
א: אבל לא, אני מעדיפה שרק אנשים שבאמת רוצים, ואני לא יודעת אם זאב ירגיש נוח לבוא ולשיר.
ב: אני אדבר איתו. אני אומרת לכם זה ענין סגור. הוא חייב כל כך הרבה למ' לוי, והוא כל כך אוהב אותו. הוא ישמח לבוא ולשיר. אין כאן שאלה בכלל. העניין סגור. אני בטוחה.
א: טוב, אבל חוץ מזה קטעי מוזיקה יהיו רק המקהלה התימנית והחוגים.
ד: כן, זה מספיק בהחלט.
ג: כן, גם אני חושבת שזה מספיק מוזיקה.
ב: או קיי, ומה עם הדוברים.
ד: החביתה עם הירק זה שלי.
ג: כן, אז חשבתי על דברי קישור של אנשים שיעלו לבוא ולספר אנקטודות מהחוגים.
ב: אבל לא יהיה מקום לכולם. איזה אולם זה?
א: זה האולם הקבוע.
ב: אהה.
א: רגע, וישמעו את המוזיקה או שצריך אמצעי הגברה?
ב: לא צריך אמצעי הגברה. יש שם כל הזמן אירועים מוזיקליים, מקהלות והכל. לא צריך שום אמצעי הגברה.
ג: כן, לדעתי גם לא צריך הגברה.
ד: צריך לבדוק אם צריך אמצעי הגברה.
ב: חייבים אמצעי הגברה. מה, עם מישהו מדבר לקהל, איך ישמעו אותו באולם כל כך גדול.
א: יש שם כל שבוע מופעי מוזיקה ואין שם מקרופונים או מגבר או משהו כזה. לא צריך.
ד: אפשר לבדוק אם צריך או לא צריך.
ג: יכול להיות שנצטרך. אני אבדוק את האולם לראות אם צריך.
ב: טוב, כי אני חושבת שנצטרך.
ג: אז חשבתי שבדברי הקישור אנשים יעלו ויספרו אנקטודות על מ' לוי, איך הם הכירו אותו, מה למדו ממנו.
ג: כן, חייבים לספר אנקדוטות.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
