חרונולוגיה חסרת חשיבות

זה לא נכון, בעצם. זה התחיל עוד קודם. אז זה לא מה שחשבתי.

חלק מתהליך ההתנקות גרם לי לחשוב. משפטים קטועים שכאלה, לא מעבירים מסרים בצורה טובה. מילא.

חשבתי שזה אני בלבד. שהצורך הזה הוא שלי. שהשתמשתי בה כדי למלא איזה ריק. איזה חלל. חלל שתמיד קיים אצלי. כולנו יודעים איך קוראים לחלל הזה. חשבתי שזה הדבר היחיד. ואם כך, הרי אין לכך שום קשר אליה. זה לא היא. זה אני. אני צריך למלא את החלל, והיא היתה הדבר הקרוב ביותר שיכולתי להשתמש בו כדי למלא את החלל. אז היא מילאה את החלל.

הבעיה כאמור שזה שקר.

ההתנקות עשתה זאת.

כי כשזה התחיל לא היה חלל. או הוא לא היה גדול. לא, הוא לא היה קיים כמעט. ואז הסיפור הידוע של הרב עם העז. הניסיון להוציא את העז מראה כמה מקום העז תפסה. העז גם גדלה ככל שחלף הזמן.

איזה אנלוגיה משעשעת. דווקא לעז. איזה מזל שיש סיפורים יהודיים שווים. הופכים דברים כאלה למשעשעים קמעא. להפוך אותה לעז. מעז יצא מתוק. אבל אולי השקר העצמי הזה על העז יעבוד. הוא קצת עבד אתמול. והוא קצת עוזר היום. ועוד כמה ימים זה הכל יתמוטט אולי. שוב.