חרונולוגיה חסרת חשיבות

עכשיו כבר עולים עם כלבים לרכבת. לא מספיק גלאי המתכות בכניסה, מכונת השיקוף, צריך עכשיו גם כלבים.

במקום אחר ואהוב, הגז הוחלף על ידי החשמל. עכשיו במקום שני מוצרים בבת אחת אפשר להכין חמישה או אפילו שמונה בבת אחת. זה משנה הכל. עד כה, בימי הגז העליזים, הכינו את הוופל אישית לכל אחד. בו בזמן הכינו גם את הרוטב לוופל. דבר זה היה קיצוני עם רוטב השוקולד. הייתי רואה את פצפוצי השוקולד נמזגים למחבת יחד עם קצת חלב. הכל כדי להכין לי את הרוטב שיישפך חם, לוהט על הוופל שלי. היום, החשמל החליף הכל. אין יותר גז. יש שמונה וופלים במקביל. רוטב השוקולד מחכה בג'רה מיוחדת. מכינים אותו פעם ביום. אולי פעמיים ביום. ריח השוקולד שנהג למלא את המקום נעלם לטובת סטריליות נקייה של חשמל ומוצריו. האש שנצפתה בגז נעלמה. גם גלגול הוופל לא קיים יותר. סטריליות נקייה ומעוקרת מרגש. מובן שהיא פוגעת גם בטעם. למרות שהוא מאוד דומה. אבל החוויה נעלמה. איתה הלך גם חלק מהטעם. החלק הסנטימנטלי.

על כל אלה יש הרבה זמן לחשוב בדרכים. בייחוד כיוון שבכל כביש שנוסף יש פקק שנוסף. הלעג לרכבת שלוקחת מעיר הבירה לעיר הגדולה שעה וחצי נמוג כשעומדים מעל לשעה בפקק על הכביש המחבר בין שתי ערים אלה. כך כביש כשהוא ריק הנסיעה בו לוקחת 45 דקות, היום זה לוקח שעה וחצי. ככל שיש יותר כבישים יש יותר פקקים. יותר חשמל, פחות עמל. פחות נשמה. פחות זיהום אוויר. אוטופיה סיוטית.

במקום אחר, בנושא אחר, הדיבורים על צורך בלתי נמנע במלחמה ממשיכים. גם הם מובילים אותנו לקידמה המיוחלת. עסוקים בלהפחיד. במחשבה שלישית, המצב בלבנון משמח. הוא צריך לשמח כל ישראלי. בייחוד את אלה שקוראים את העיתון הנושא שם זה. הרי יציבות במדינה שכנה רעה לנו. יציבות שם אומרת שאנו צריכים לעשות משהו. צריכים לקדם דברים. ככל שהמצב במדינות השכנות לנו לא יציב, כך אנו יכולים להתגדר ולהתבצר בעמדתנו הצודקת, בלי להתקרב לעברן. הן הרי לא יציבות.

שרת החוץ מדברת היישר לקוראי ישראלי. "זוהי השכונה שלנו" היא אומרת לאחר רצח שר במדינת לבנון. אותה מדינה שישראל לא מכירה בריבונותה וחולפת בשמיה כל שני וחמישי כאילו הייתה אזור ישראלי. אותה ישראל שעשתה הכל כדי למוטט את ממשלתה בשלושת הימים שלאחר חטיפת גולדווסר והשני. אותה ישראל שרצתה לחץ של העם כדי שהממשלה תפעל. ישראל רצתה את ערעור היציבות הלבנונית. ישראל קיבלה זאת באיחור. אין סיבה לחשוב שלישראל אין אינטרס בכאוס בלבנון. זוהי קידמה.