סיימת תואר ראשון בהצטיינות ואתה מהרהר על קריירה אקדמית. ההורים שילמו את שכר הלימוד ועבדת בשלוש עבודות בשביל להתקיים. אבל סיימת תואר ראשון ויש בך חיידק להמשיך באקדמיה. הילחם בו ואל תמשיך לקריירה אקדמית.
אחרת בתואר השני תבחר מסלול עם עבודת מחקר שצריך לסיים בשנתיים. תתפרנס כמו בתואר הראשון במלצרות, ניקיון או שמירה. אין מלגות לתואר שני. תעבוד באוניברסיטה כמתרגל בשכר קרוב למינימום. ההורים ימשיכו לעזור עם כסף. עבודת התרגול לא תשאיר לך זמן לסמינריונים ולתזה. המנחה ילחץ כי האוניברסיטה מפסידה כסף אם לא תסיים את התזה תוך שנתיים. בשנה השלישית כנראה לא תלמד. אתה גר אצל ההורים שמממנים את הכל. השכלה זאת השקעה. בזכותם, אתה כותב תזה מוצלחת וממשיך לתואר השלישי.
המנחה שלך בתואר השני הבטיח מלגות בדוקטורט. האוניברסיטה מקבלת עבורך המון כסף והתנאים משתפרים. בזכות המילגה אתה עובר לגור עם חברתך. בזכות המילגה אתם אפילו מתחתנים. בחתונה המנחה מחייך לכלתך ומזכיר את הדד ליין. הוא מציע גם לפרסם יחד. הפרסום המשותף לוקח זמן. המשפחה גוזלת זמן מהדוקטורט. בשנה השלישית המילגה עדיין מספיקה לזוג. אבל לכם יש ילדה. סבתא משלמת. אולי אחרי הדוקטורט תצליחו לקנות דירה. השנה הרביעית קשה. משבר עם האישה, משבר בכתיבה ואתה אמור להגיש את הדוקטורט. המילגה נגמרה. אין לך כסף לחקור ולכתוב ולא גמרת את הדוקטורט. עכשיו גם צריך לפרנס. ראש החוג לא יעסיק אותך כי אתה "יקר מדי". יש לו מרצים זולים יותר. תעבוד במכללות. זה מעט כסף והרבה טרטור, אבל אחרי הדוקטורט דברים ישתפרו. הדיקן ללימודים מתקדמים מאיים שידרוש חזרה את המלגה שנגמרה מזמן. אתה מנסה לתרץ למה זה לוקח לך הרבה זמן: אין כסף, המלגה נגמרה, אפילו ההורים יכולים לתת פחות, אישתך בהריון והעבודה במכללות זאת לא פרנסה. אבל אתה משנס מותניים, לוקח עוד הלוואה, מבקש מהאישה לעבוד יותר ומסיים את הדוקטורט.
עכשיו תקבל תקן והגעת לארץ המובטחת. הדיקן מסביר לך שהאוניברסיטה מעדיפה דוקטורים שלמדו בארצות הברית. ראש החוג אומר שה-CV מרשים, אבל את התקן האחרון הוא קיבל לפני שלוש שנים, לפני הקיצוצים הגדולים. בינתיים תעבוד זמנית כמורה מן החוץ כדי שיכירו אותך בחוג. אחרי זה יתפנה תקן. אתה מלמד כמורה מן החוץ שלושה קורסים גם במכללות. אתה מלמד 300 סטודנטים ומבלה שעות בכיתה ושעות בדרכים. אתה מקבל שכר נאה. אבל רק שמונה חודשים בשנה. זהו. אין פנסיה. אין כסף לעתיד. אין כסף בקיץ. זה לא מספיק לפרנסה, בטח לא לכיסוי ההלוואות מהדוקטורט. בינואר אתה מחפש עבודה לשנה הבאה כי אתה מורה מן החוץ זמני.
ברכבת למכללה אתה קורא ששוב יש קיצוץ בתקציב ההשכלה הגבוהה. גם בשנה הבאה לא יהיה תקן. ברכבת למכללה אחרת אתה קורא על ועדת שוחט. זאת ועדה של כלכלנים שרוצים לחסוך כסף. יהיה שכר דיפרנציאלי שיאפשר תקנים חדשים. אבל אתה יודע, בלי תקציב נוסף, ולא יהיה תקציב נוסף, התקן יהיה בתנאים כמו שיש לך עכשיו.
אתה מבין שיש לך שלוש אופציות: מורה מן החוץ לכל החיים, לחפש עבודה מחוץ לאקדמיה בגיל 40 או לעזוב, עם המשפחה או בלעדיה, את הארץ.
אז אל תבחר בקריירה אקדמית. אחרת לסיפורך לא יהיה סוף טוב. גם להשכלה הגבוהה בארץ לא יהיה סוף טוב. בלי תוספת תקציב ועם ועדת שוחט הסוף יהיה אפילו גרוע.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
