חרונולוגיה חסרת חשיבות

היה לי כזה דבר פעם.

לפני שהפכתי סנילי.

בואנה נחדש ימנו כאן כקדם.

אז זה הבלוג הראשון שפתחתי. מאז פתחתי עוד איזה שבעה שמונה.

הבלוג האחרון שפתחתי הוא זה. בלוג קצת תמהוני, אבל אני בטוח שהוא יתפוס. או אולי יתפוש. למה פתחתי אותו? בגלל שהתופעה אותה חשפתי הייתה חייבת להיחשף גם לציבור הרחב. רחב מאוד. רחב מדי. ואכן, התופעה תפשה כאש בשדה קוצים. או כפטריות חמות לאחר הגשם. או כנקניקיות במשחק בייסבול משעמם. או כפשעים שאני עושה בכביש (מתעלם מהולכי רגל ליד מעברי חצייה על ימין ועל שמאל).  תודה לאל שאין לי ילדים מתחת לגיל תשע, כך שאני לא יכול לפשוע בשליחתם לכביש ללא מלווה. אז התופעה שחשפתי שם כאמור, ככוכבים נופלים בסיום עונה של כוכב נולד. או אולי במהלך עונה של כוכב נולד. או אולי דווקא במהלך עונה של נולד לרקוד. שם נופלים הרבה יותר. גם בלרקוד עם כוכבים יש כוכבים נופלים.

כשכוכבים כבים, נופלים לאדמה, מסך הערפל

קורה משהו למסך הערפל. בין אלה שתזכרנה לי מה קורה למסך הערפל, תוגרל הפנייה באחד הפוסטים הבאים. באחד הבלוגים הבאים.

רשימת הבלוגים שלא תהיה בהם הפניה היא זו של הכרונולוג שלי. הוא לא מקיים קשר עם העולם החיצון או לחלופין עם הבלוגיה. אבל הוא שלי ורק שלי. יש מי שמעריכים את ההשקעה שם. בעיקרון, לטעמי, זהו הבלוג החתרני ביותר שהומצא. אבל, אני קצת לא אובייקטיבי. שפוי לגמרי, אבל קצת לא אובייקטיבי.

פעם גלוריה האפי ניסתה לפתוח בלוג שיתחרה בכרונולוג. אבל היא נשברה. בבלוג שלה, היומי, פורסם כל מה שנהגתי לאכול מדי יום באותה תקופה. כאילו בשביל לרזות. האמת, עכשיו אני גם מנסה לרזות. עברו לי מחשבות להחיות את הבלוג הדיאטתי שלה. אבל לגלוריה חיים משלה.

למרות שאני כותב גם את הבלוג הקרוי גלוריה האפי. ומה עוד? זה בגדול. למרות שלבלוג הזה גם נולד בן חורג וקטן. אבל שם לא קורה הרבה. אולי אני אשנה אותו קצת. יש לי רעיון עיוועים בראש. אני חושב אפילו לעשות אותו. להפיץ קצת שימחה ברשת. זה משהו שאני יכול לעשות די בקלות. נחשוב. זה לוקח הרבה זמן כל הבלוגים האלה. כמה שניות ביום. לפעמים באוטובוס, שאין משהו אחר לעשות. נסיעות מתישות שלא קורה בהן כלום.

עכשיו אני צריך לפתוח עוד חלון בשביל כל הלינקים ששמתי פה. איזה יאוש. בלתי נסבל. לא נורא. תתגבר תתגבר. כך אומר לי. הכל. אז פתחתי חלון אל העולם המואר. ושרתי עכשיו.

והשבוע אפילו שכחתי את הפוטבול. לא נורא. שבוע הבא גם שבוע. הליגה מסתיימת עוד מעט. כי כן, מה שאני כותב בפינחסה זה בעיקר פוטבול, פוליטיקה ושאר שטויות אישיות יותר או פחות. פחות. אני מקווה לפחות. חוץ מפוסטים מעין אלה. ששווים מעט מאוד.