חרונולוגיה חסרת חשיבות

לפני כחודש חיפשתי אותו, ולא מצאתי אותו. כן, אני לא מדבר על בלוג. אני מדבר על יומן אמיתי שניהלתי לפני X שנים. הייתי אז בן XY וניהלתי אותו כשנתיים. הוא היה מיוחד למדי. לא היה בו סיפור. הוא התנהל כך: כל דבר יוצא דופן או לא יומיומי שהייתי עושה היה נכתב ביומן ומקבל ציון בין 1 ל5. 1 נמוך, חמש גבוה. בסיכומו של חודש הייתי בודק את ממוצע מצב הרוח שלי. היומן הכיל אוסף של פעולות שעשיתי ודברים שקרו לי, והציון שנתתי להם. למשל, סרט טוב היה מקבל 4 וסרט רע 2, כשהם קיבלו ציונים משל עצמם הסרטים, וכך גם הספרים. בסוף כל שנה עשיתי סיכום. יצא לי לקרוא כ20 ספרים בשנה ולראות כ60 סרטים באותן שנים (בקולנוע או סינימטק, לא בDVD או וידאו). לא אלאה אתכם בציון הממוצע של רוב החודשים, למרות שאם תחשבו על כך לעומק, תראו שהציון הוא למעשה אינסופי (כמות הפעולות יוצאות הדופן שאני יכול לעשות ואיכותן יכולים להגיע לאינסוף כמעט). רק אציין עד כמה אין סיפור ביומן מעין זה. יומן שכזה שיתפרסם פה, לא יזכה ולו לכניסה אחת. אליס צדקה בכך, אנחנו מחפשים את הסיפורים, ולא את החיים האמיתיים. זאת שאלה טובה האם החיים הם משהו שונה מסיפור.