חרונולוגיה חסרת חשיבות

היום הרגנו את החתול שלנו. היא הגיעה לזיקנה טובה. אחי הקטן הביא אותה לפני שש עשרה שנים הביתה. אני זוכר את אותו היום. גם אני ראיתי אותו ליד בית הספר מחפשת מישהו שייקח אותה אליו הביתה. אחי הקטן היה זה שלקח אותה באוטובוס אלינו הביתה. קראנו לה על שם חתול של חבר. ואז גילינו שהגור הוא למעשה גורה. אז הוספנו ה' בסוף. אבל אף אחד לא באמת קרא לה בשמה. כי פשוט, היא היתה אחת ולכן קראנו לה חתולה או חתול או קסקס. מאז שש עשרה שנים טובות היו לה, כמעט שש עשרה. גיל מופלג לחתולים. חיה חיים טובים, חיים מצויינים. רוב הזמן בבית שלנו, פעם לקחנו אותה איתנו לנופש של איזה שבוע, שאר הזמן היא חיה באותו הבית. אכלה, שתתה, ישנה. מדי פעם כשהיתה צעירה יותר הביאה עכבר או שניים, כן היא צדה בזמנו. כשהייתי באמריקה תהיתי האם אזכה לראות אותה כשאחזור, בכל זאת גיל מופלג לחתול.

היא היתה דמות חשובה בבלוג זה. כשהייתי כותב את השטויות שלי במחשב, היא לרוב היתה יושבת על הצג, מנסה להתחמם. אני אפילו חושב שהיא מופיעה כבר בפוסט הראשון או השני. במקום אחר היא מופיעה בדבר היחיד ששוה קריאה. היא מאוד רזתה בזמן האחרון והיה לה כל הזמן קר. אז היא היתה על המחשב ואני הייתי כותב. מדי פעם היא אפילו הפריעה לי לכתוב, כשטיילה על המקלדת ורצונה בתשומת לב. מובן שהיא זכרה אותי כששבתי הביתה מאמריקה. לפעמים כמעט שנה לא ראתה אותי, ועדיין דרשה תשומת לב מייד כשנכנסתי הביתה. בשנה שגרתי פה איתה היא גם דרשה תשומת לב. כשהוריי לא היו היא היתה עצובה, במקום חברתם של הוריי ישנה איתי. בכלל היה לנו קשר טוב בשנה האחרונה.

אבל, גיל 16 לחתולים, ועוד לחתולה שהחלה ימיה ברחוב, זה מופלג. אז כן, פעילות הבלוג היום מושבתת. הבלוג בכלל מוקדש מעתה לזכרה. הפוסטים שהיו אמורים לעלות היום לאויר (יש שניים), יחכו למועד אחר.

היא חיה חיים טובים. יהי זכרה ברוך.

שמה היה