הוריי קיבלו אתמול (אתמול? אז למה אתה מספר על זה רק עכשיו? נשנה להיום, אבל מה זה משנה תיאור הזמן פה בכלל? מחר? טוב עושה רושם שזה הולך להיות פוסט ארוך ומייגע לקריאה) שיחת טלפון שזעזעה אותם. הם סיפרו עליה לי, וגם אני הזדעזעתי מסיבותי אני.
כל מכריי, ידידיי ומוקירי זיכרי הפוטנציאליים הותיקים (צר לי, אך קוראי בלוג זה אינם נמנים עימם שכן אין להם וותק מספיק) יודעים שאף פעם לא תיכננתי לחיות כל כך הרבה זמן ולהגיע לגיל כה מופלק. כבר לפני שנים אמרתי להם, כשאגיע לגיל X אשבוק חיים. אפילו כתבתי איך ואיפה זה ייקרה, או לפחות את הצורה האידיאלית שבה זה יקרה. ההיגיון היה פשוט: סבתי עליה השלום מתה בגיל X3 ממחלת לב, אבי יבדל"א חטף דום לב בגיל X2. מכאן שיערתי שאני כשאגיע לגיל X ליבי יידום, וכך יגיעו חיי לקיצם. פחות או יותר בשיא, אני חייב לציין. לכן, גם לא היו לי תכניות מעבר לגיל X. תשאלו את כל חבריי, מכריי, ומוקירי זכרי הפוטנציאליים, כך אכן חייתי את חיי. אני זוכר שכשעברתי את גיל X, אחת מידידותיי התלוננה באוזני מרות מה פתאום לא שבקתי.
ובכן, אתמול הוריי קיבלו שיחת טלפון. דיברה מישהי שהשכירה מהם דירה. היא ובן זוגה עזבו את הדירה, הצמודה לשלנו, שנה שעברה כדי להתחתן ולהקים בית בישראל. הם אכן התחתנו והקימו בית בישראל. קול חתן וקול כלה, קול ששון וקול שימחה. מאז עד אתמול הוריי לא שמעו מהזוג. ואז אתמול האישה מטלפנת. על מה ולמה? אבי שאל אותה מה שלומם, והיא לא ענתה. מסתבר שאין שלומם. לא, הם לא התגרשו. מסתבר שלפני כחצי שנה, בעלה שאז עוד היה יבדל"א, הרגיש לא טוב. הוא הלך לנוח, ואז בלי רעש ובלי שאון, ליבו חדל לפעום. כך סתם באמצע יום בהיר, ליבו בגד בו והוא שבק חיים. כן, אז הוא היה כמוני ואמור היה לחגוג 1+X שנים עוד מספר חודשים. בדיוק כמוני. אז ליבו שבק.
אתן מבינות, התכנון שלי היה נכון, אבל האלוהים שמרבה לצחוק פשוט טעה בדירה וגרם לליבו של האיש בעל כל התכונות שלי לשבוק, במקום ליבי שלי.
לכן הזדעזעתי. ואני מרגיש גם קצת מרומה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
