חרונולוגיה חסרת חשיבות

ברגע שאני עובר מקום זה לא עובד יותר. כך זה עושם רושם. רציתי לעשות את זה פשוט. תרגיל בכתיבה חופשית. לחשוב על התיקרה. בהיתי בה זה המן מה. היא לבנה. לפתע ציורי התקרות הופכים להגיוניים. והנורה, חשופה הובילה אותי גם לחשוב. דירה מוזנחת למדי, לא מושקעת, מבולגנת עד אימה. ככה זה, אורח לרגע. אבל אולי זאת בעצם המרידה שאנחנו כל הזמן מדברים עליה, אבל יצאתי כבר החוצה. הרוח נושבת בחוזקה. עושה רושם שיהיה קר כאן בערב. הייתי צריך לחשוב על זה. לא הבאתי איתי בגדים ארוכים. מכנס קצר וחולצה קצרה. ברור שגם את הבגדים התחתונים. יהיה לי קר אני משער. אבל כרגע אפשר פשוט להסתכל הצידה. משום מה התיישבתי עם הפנים לדלת אולי חלון היציאה למרפשסת אפשר פשוט לסובב את השולחן ואז אשב עם הפנים לנוף. קייט שרה ברקע. דיסק ששנים לא שמעתי. לי כבר אין אותו. היתה לי קסטה אני מניח. טוב, נסובב רק את הצוואר. מתישהו נקום ונסובב את השולחן, אולי אחר כך אם נתחיל לעבוד. לא ברור לי אם אתחיל לעבוד, או פשוט אמשיך להנות מהרוח השובבה שפה. מדי פעם אפשר לשמוע את הציפורים. קודם קולם נשמע הרבה יותר טוב. אולי כי ישבתי יותר בצקה המרפסת ולא כל כך קרוב למערכת. טוב אני כאן כדי לשמוע את קייט. שירים שאני פחות זוכר עושה רושם. רציתי בכלל לתאר את הנוף. השאלה אם להתחיל בצד ימין או צד שמאל. להתעלם מהמעקה הלבן? עושה רושם שמאוחר מדי. אבל מאחורי יש הרים. בכל מיני רמות. ההרים הגבוהים ביותר, לא מיושבים, דבר שהוא די מפתיע כרגע כשחושבים על זה. בצד השני יש גבעונת, שעליה צמחיה מכל מיניסוגים. בעיקר ירוקה כרגע. יש שם גם בית, אולי שניים, אחד מוכן אחד לא. ובצד שני שוב, על ההרים הקרובים יותר, רוב הפסגות, לקח לי זמן למצוא את המילה הזאת, כן מיושבות. יישובים קטנים לא צפופים כך זה נראה מרחוק. מרחוק, אפשר להתעלם מכל הבעיות שיישובים מעין אלה גורמים. מרחוק אפשר לשבת רק ולהשקיף ולהנות מהמרחבים הדי נחמדים שנגלים. שלווים וגדולים מאוד. מתחת להרים ממול יש יישוב די גדול (הצלבתי עכשיו את הג' והד'). יש בו עוד מעט פסטיבל. יש מעט יישובים שלא מכבדים עצמם בפסטיבל זה או אחר. כל מיני כפרים גם יש בסביבה, אבל כרגע כיון שאני יושב רחוק מקצה המרפסת, איני רואם. אוה הנה עוד קקטוסים, השאלה אם להשקות אותם מיד קופצת למוחי. כל כמה זמן צרים להשקות קקטוסים? שבוע? ובעלת הבית אינה כבר כמעט פרק זמן זה, ולא תהיה עוד לפחות פרק זמן דומה. האם להציל לה את הקקטוסים? את שאר העציצים, שלא מתו, השקיתי. אני איש טוב מדי לפעמים. אצלי לא יהיו עציצים. גם לא שטיחים. שונא את שני הדברים האלה, רק עושים עבודה. כשאהיה בבית חולים, אל תביאו לי פרחים, גם לא סבונים, תכשירי ניקוי אחרים, קרמים וכו', רק שוקולד אני רוצה. אה, אוטו נוסע. כמה מפתיע להיות מופתע מרעש של אוטו נוסע. כי עכשיו הציפורים בדיוק הגבירו את העוצמה של ציוצן. קייט עדיין שרה, ופרץ הכתיבה הראשוני הזה, שעסק רובו ככולו בתיאור הכשלון שהיה בבסיסו, כיון שעדיין אין ממשק ישיר מהמוח למחשב, ולכן הייתי צריך לשנות מקום, לחבר את המחשב, לשבת בזוית של 45 מעלות אולי 90, לנוף ולהתחיל לכתוב אופס איבדתי את חוט המחשבה במשפט זה. אולי איבדתי בכלל את מה שרציתי להגיד. משהו על אוממלות הקיום בגיל X. כפי שבתי לראותו בדירה מוזנחת שניכר שלבעלת הדירה לא איכפת ממנה, אבל למה שכן יהיה לה איכפת ממנה? היא לא שלה, הדירה. והיא זמנית בהגדרתה. לא ברור לי אם בעלת הדירה מחפשת בכלל משהו שאינו זמני. הרוח מתגברת, ומתחילה להשמיע קולות. השיר של קייט כבר כן מוכר לי, הרוח ממש שורקת עכשיו. עוד רעש שמזמן כבר לא שמעתי. למען האמת, לא מאוד התגעגעתי. אני לא נוסטלגי. שקרן. אפילו השיחים הגבוהים נעים ברוח המתחזקת. אני תוהה מה יהיה השיר האחרון של קייט. לדעתי בבושקה. והנה הוא מגיע. אולי זה סימן שהסוף מתקרב. הסוף של מה? של פרץ הכתיבה חסר הפשר הזה שניסה להעביר את התחושה שאיני במקומי הרגיל. האם אי פעם אני במקומי הרגיל. בעצם מול המחשב הוא מקומי הרגיל. ועכשיו אני כרגיל מול המחשב, אבל יש את ההרים, ומעליהם יש ענן אחד משייט. נראה תלוש למדי, כשחושבים על זה עכשיו. נבהה בו מספר שניו. כן. עדיין. עדיין. הוא לא זז. עכשיו כבר אפשר להתחיל לתהוהת האם הוא אמיתי או שמא תוצר של זיהום? כי רק הוא במרחב כל כך עצום של שמיים. אפילו הצג זז ברוח החזקה והשורקת שפה. אבל הענן עדיין במקומו רובץ, עושה רושם מתפשט או מתפרק לענני משנה. אני מסתכל גם מעליי יש שמיים, ואין בהם אפילו ענן אחד, או עכשיו הענן הפך להיות שני עננים. מעניין? האמת לא חושב שמאוד מעניין, אם הייתי קורא את מה שאני כוב, סביר שהייתי מוצא שגיאות הקלדה, למדתי הדפסה עיוורת בכיתה ט, כשכל חבריי למדו כלכלת בית או משהו דומה. משום מה הלכתי להדפסה עיוורת. דווקע התגלה ככישור די מועיל. אני יכול להיות מזכירה לא רעה. אם רק יכולתי לשמור על סדר, לקטלג דברים באופן הגיוני, להיות אדם בעל כתב יד סביר ועוד מספר כישורים הכרחיים למזכירה. היום כבר כמעט אין מזכירות, יש מנהלותלשכה או מרכזות לשכה או דברים דומים. הרוח מתחזקת, קייט הפסיקה לשיר, אני חושב שאעבור לליגה האנושית עכשיו, והענן האחד שהתפצל, חלקיו השונים נפרדים להם. כנראה שגם עליו הרוח משפיעה. ועוד לא אמרתי מילה על הדירה המזונחת של בת השלושים והאם זוהי המרידה שכולנו רוצים בה. כנראה שגם לא אגיד עכשיו.