חרונולוגיה חסרת חשיבות

מדי פעם יש דברים מעוררי השראה. אפשר לקרוא איזה מאמר טוב ולהבין, ואללה זה מענין. זה חשוב. יש כאן בשר.

אבל לפעמים יש אפילו דברים שווים יותר. איזשהי תופעה שפתאום נתקלים בה. אינסייט למשהו שלא ראיתי לפני כן. משהו מאיר עיניים. משהו יפיפה. כמובן שאז לתאר אותו זאת בעיה לעתים. יותר מכך, להבהיר כמה הוא חשוב, למה הוא חשוב, כמה הוא יפה. בכלל הפואטיקה של חיי היומיום היא משהו שלעתים נדירות מתייחסים אליו בכובד ראש מספיק. לכאורה כובד ראש ופואטיקה הולכים בדרכים מנוגדות זו לזו. אבל הדרך היחידה לשקם את היומיום היא לתאר את הפואטיקה שבהם. פואטיקה שנעלמת מעיני רובנו בגלל מטחנת חיי היומיום, שלכאורה מאפילה על כל דבר.

אז מצאתי עוד מקרה של יופי. עוד לבנה קטנה של גאונות. גאונות יומיומית שכזו, שנעשית מבלי משים, כאילו במקרה. אולי היא של התנגדות, אולי היא של קבלה, אבל היא יפה.

דברים אלה הם שמאפשרים להמשיך הלאה. אפילו אם הם חסרים את הפרקטיות. כי הפרקטיות של היומיום מאפילה על הפואטיקה של היומיום.

ישנם אנשים שתפקידם להאיר את הפואטיות של היומיום. לכאורה אלה הם האמנים. למעשה אלה הם אנשי מדעי הרוח ומדעי החברה.

ואולי זוהי תרומתי הצנועה למאקבם של הסטודנטים ואנשי הסגל.

כי מטרת האקדמיה אינה ללמד, מטרתה היא להאיר את היומיום באור קצת אחר, לגלות זוויות אחרות, שיבהירו שיש עוד דברים חוץ מהמובן מאליו.

התוספות על המובן מאליו, הקיימות ביומיום, דוגמת הפואטיקה של היומיום, הם ההופכים את המובן מאליו, את היומיומי, לנסבל, ואפילו מעורר השראה.