לפעמים כשאני מרגיש את הבחילה מגיעה יש לי רק פתרון אחד. טוב, לא, לא להקיא. לפעמים אני פשוט מרגיש לתת לה להשתלט על כולי. להיות מבחיל. להיעשות מבחיל. לעשות דברים מבחילים. כך שתהיה הצדקה לתחושה הזאת. לתת לשחיתות המוסרית, לתחושת המיאוס העצמי, להיות מוצדקת על ידי פעולה שתצדיק מיאוס זה. מעין מעגל שבו התחושה מובילה לפעולה שתצדיק את התחושה. הפעולה הגועלית תצדיק את התחושה הגועלית וכך אגאל. הפעולה הגועלית, מובן שהיא גועלית בעיקר בעיניי, הרי המוסר שלי הוא שלי אחרי הכל, ובכל זאת, היא זאת שאולי תעשה לי טוב. הרהורים מהחשיכה אני מניח.
מישהי התלוננה שקצת קשה לה באיזה פוסט. ראיתי גבר שהגיב אצלה:
"אל תדאגי, שעה אחת איתי והכל יהיה בסדר."
ואני תהיתי האם התגובה הבאה היתה נתפסת כמוזרה מדי:
"אל תדאגי, חיים שלמים איתי ואת תהיי בסדר."
משום מה באתר השידוכין באינטרנט כל הזמן מתחילות איתי עובדות סוציאליות. אז נכון שאם הייתה לי אקסית מיתולוגית היא הייתה עובדת סוציאלית, אבל הן מחפשות גם בחור חם. אני נראה למי מכן בחור חם, מבין ואמפתי???
מחר יהיו כאן פוסטים קצת רפלקטיביים.
ככה, התגובות שנמחקו היו של פיקציה על כך שהמיאוס תמיד נשאר כמו שהוא (לפוסט השני והחשוב ביותר), והר ויעלת מצאו את התגובה שלי משעשעת. די איכזבתן אותי כשהגבתן הכי הרבה לפוסט הכי פחות חשוב. מילא
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
