חרונולוגיה חסרת חשיבות

עולה צחנה מהעיר הזאת. ומהחום הזה. אני מסתובב לי ברחובות והופך לדביק. לא מצליח להסיר את הצחנה מעליי. צחנה שיוצאת וכובשת כל דבר סביבי. בלילה אני מתהפך ומריח את עצמי. לא נעים. לא נעים. הצחנה כובשת את נשמתי. ממלאת את כל החלל סביבי. אנשים לא מודעים לצחנה זו. היא מעין ענן שרק אני חש, מרגיש, נחנק ממנו. מרחיק אותי משאר החברה האנושית.

אבל, כמו המילה הקודמת שכבשה אותי, מדמנה. גם המילה צחנה מאוד יפה בעיניי.