חרונולוגיה חסרת חשיבות

כן, עוד ציון דרך בחייו של אושיה, מעריציו או מעריצותיו מתחילים לספר את ההיסטוריה שלו מקטנות. כיון שההיסטוריונית שלי עשתה זאת בהיחבא כתגובה לאחד הפוסטים הקודמים, אני מביא כאן את דבריה כלשונם. ההיסטוריונית שלי היא המלוכסנת הרחוקה, מי שראוי שתיהפך לאושיה בפני עצמה ואם לא ביקרתן אצלה, אתן מפסידות:

"אז ככה: הוא גר כמה שנים באמריקה (בלוס אנג'לס אותה הוא מוצא מכוערת) אך לא אוהב את אמריקה ומה שקשור בה (בעיקר לא יהודים אמריקאים). הוא מקליד עיוור מצעירותו, הולך, שוחה, גולש ורץ (יחד עם זאת מתמיד לספר על הכרס שלו). שיער ראש עוד יש תודה רבה ומשקפיים גם כן (ונא לא לדבר על ניתוח). הוא מעיד על עצמו שהוא גרפומן ומגלומן וחומק ממילואים.
רינו צרור מעניין אותו. הוא לא אוהב כלבים ולא יפגע במי שהוא אוהב. יש לו טלוויזית פלזמה גדולה וכורסא נוחה. הוא התעניין באנ.בי.איי ואהד את פילדלפיה ואולי את אינדיאנה גם. שוטי הנבואה והיהודים לא עושים לו את זה. הוא יוצא לדייטים ואולי היה או עודנו מנוי על "ידיעות" (אותו הוא לא מעריך). הייתה לו חתולה אהובה ויש לו סלולרי. הוא שומע רדיו, שותה קפה ואלכוהול, אוכל פיצה, פסטה, במבה ולחמניות. יש לו אח קטן. הוא בריא כשור וחיפאי במקור. הוא רוצה להיות אביר היגון, קונה בקניון ופתח בלוג בגלל מישהי. לפעמים הוא מרגיש בודד וגלמוד וכנראה שהוא מלמד ספרות (או הסטוריה). הוא מתעב את הסלנג של הנוער של היום. הוא מפתח גרעינים, קורא ושומע מוזיקה. הוא ביקורתי, ציני (בטח לא שמתם לב) ויש המשך

הוא מחזיק מטרנטינו, חושב שהוא (לא טרנטינו) מזדקן לא טוב ויש לו ריסים ארוכים. הוא קונה בסופר (סקופ), נוסע באוטובוסים ושם לב לדברים קטנים. מידת הנעל שלו היא 40 (והוא מודע להקבלה בין מידת הנעל וגודל איבר המין), הוא מוריד לפעמים כביסה ויש לו ידידות. הוא מחבב בלונדיניות ויוצא לפאבים. בטלוויזיה הוא גם רואה סימפסונס ופעם את "האסיר". הוא חושב שהוא עשוי שלא להתאהב יותר לעולם.
לפעמים הוא כותב קטן מידי. הוא עשוי לשקר בבלוג."  

מובן שהיסטוריונים עלולים לטעות לפעמים.