חרונולוגיה חסרת חשיבות

כותב שורות אלה אינו פינחסה.

כותב שורות אלה מעולם לא היה פינחסה.

כותב שורות אלה לעולם לא יהיה פינחסה.

פינחסה עליה השלום היא, יותר נכון, פינחסה היה השם של החתולה של כותב שורות אלה. היא הלכה לעולמה לפני כחודש וחצי. ככותב שורות אלה תמיד ידעתי שאני לא פינחסה ושהיא רק החתול שלי. לכן גם הבלוג לזכרה. ככותב שורות אלה, אני מודע לבעיה שזה יוצר. אנשים חושבים שאני פינחסה. אני לא.

לפני כמה זמן היה בבלוג זה חידון אינטראקטיבי נושא פרסים.

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=32715&blogcode=588366

באקט של גאוניות, בסיומו זכתה גלוריה האפי. פינחסה או בתגובה בשם פינחסה נכתב שגלוריה האפי היא דמות קיקיונית. וזה נכון. גלוריה האפי היא דמות קיקיונית.

בדיוק כמו שפינחסה הוא דמות קיקיונית.

גלוריה האפי היא הדמות או השם של הבלוג השני של כש"א.

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=36662

זהו בלוג שבו כש"א מבטא את הצד הנשי שלי, הרגשי שלי, את הפגיעות שלי, את חוויותי הרגשיות יותר. מה שכש"א כותב בגלוריה האפי משקף את חוויות חיי כמו מה שכתוב בפינחסה. לעיתים אפילו ביתר דיוק, כיון שגלוריה מוסרת את הצד הרגשי שנחשב לרוב אותנטי יותר, בעוד פינחסה מעביר צד שכלי שנחשב למרוחק ומשני. מובן אגב שגלוריה מתורגמת ללשון אישה. אפקט הזעזוע או העובדה שגלוריה עלולה להיתפס ונתפסה על ידי חלק כמישהי שמחפשת סקס, מראה על הנורמות המינניות שעדיין שולטות בחברה שלנו.

איך גלוריה התחילה? פעם העז זרקה לכש"א שטוב שאני נדפק, זה עוזר לי להתחבר לצד הנשי שלי. כש"א זוכר שגם הר העירה משהו בסגנון דומה. באותו זמן בערך השתעשעתי פה עם הרעיון לפתוח עוד בלוגים. ואז בערך גם נכתב "החתונה שלי" (ראו טור צד) בקול נשי ומשכנע. כך נולדה גלוריה.

שניהם, גם פינחסה וגם גלוריה האפי מעבירים את מי ומה שכש"א מרגיש ומוצא לנכון להעביר, רק שהם מבטאים צדדים שונים. מי שחושב שאין לשניהם מקום מבטל את זכותו של אדם לחשוף את צדדיו השונים באופן בו הוא מוצא לנכון. יותר חריף מזה, הפמיניזם טוען שבכל אדם יש גם את הנשי וגם את הגברי, השימוש בשני בלוגים שונים לקולות אלה עזר לכש"א לממש את שני הצדדים. המדיום הנוכחי משחרר אותי מהכבלים המקובלים של ההבעה המגדרית השמרנית. המימוש של הצד הרגשי היה הצלחה הגדלה. ההוכחה לכך היא שגלוריה נתפסה כאישה על ידי מספיק קוראים, כפי שמיד ניווכח. מה עוד שגלוריה האפי חשפה כש"א לדברים רבים. כמו למשל היא גרמה לכש"א להבין את המודחק: עד כמה המקום הזה ביצתי.

כש"א החלטתי די מוקדם, שכיון שפינחסה אינו כש"א, וגלוריה אינה כש"א, הרי לא אכנס לביצה כאן, שכן איש כאן אינו מכיר את כש"א (למעט זאת שגרמה לפתיחת הבלוג זו שקרויה כאן העז.)

GPH הוא הכרונולוג שלי.

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=38337

זה התחיל כזכרון בפינחסה על היומנים שכש"א נהג לכתוב לפני די הרבה שנים כבר.

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=32715&blogcode=537468

כיון שבלוגים נתפסים כהמשך של יומן אישי, וכיון שכש"א ניהל יומן אישי, הרעיון להעביר אותו גם לפה, עלה ומיד בוצע. זה גם השתלב עם פרויקט של אנטי סיפורים בפינחסה ולכן שם נכתבים הדברים שקורים בחייו של כש"א. חיים אלה משותפים לגלוריה ולפינחסה, ולעיתים אפשר לראות ולהבין את מה שנכתב באחד מבלוגי התוכן על סמך מה שכתוב בGPH. מובן שגם GPH אינו כש"א.

נקודה שאולי ראוי לחדד. הכתיבה בשלושת הבלוגים האלה שונה מאוד. מובן שGPH כותב כרונולוגיה. הוא משעמם. פינחסה הוא הייצוג הקרוב ביותר אל כש"א. הוא שכלתני מאוד, כותב קשה, נחרץ, דעתני, ציני לפרקים (בעיקר בתגובות), מספר סיפורים לא רע. גלוריה כותבת רך יותר, מעוגל יותר, עדין, כש"א משתדל לכתוב שם רגשית יותר. לפעמים מצליח אפילו, לעיתים נדירות. אתם תוכלו לשפוט. לכן גם אשמור את כל השלושה, כי הם ממלאים פונקציות שונות בכתיבה שלי, והם שונים האחד מהשני. (ותודה לעז על חידוד נקודה זו).

ייתכן שיש לכש"א עוד בלוג או שניים, אולם לא נדון בהם כרגע.

הרעיון כאמור הוא חוסר היכולת להבין שפינחסה, גלוריה, GPH אינם כש"א. זה כבר נדון בבלוג זה, שהוא בכל זאת הבלוג הראשי של כש"א, תחת הכותרת "הזרה". אולם זה לא עובד.

לא מזמן, בבלוג מסוים, פינחסה נשאל אם הוא יכול לאסוף מישהי לים למחרת. מובן שפינחסה לא יכול לעשות דבר כזה. כש"א כן, פינחסה כדמות וירטואלית לא.

ועכשיו איך דברים החלו להסתבך? ובכן, הם לא.

מקרה שהיה כך היה. ביום שבו החתול של כש"א מת גלוריה קיבלה מייל. המייל הפותח את הבלוג של פינחסה "אתיקה מהדורת ניקאמאכוס הבלוג". כש"א הייתי מטבע הדברים במצב רוח רע למדי עד אותו מייל ומאוד שועשעתי מהעניין. הדבר אולי המפתיע ביותר היה שכש"א באמצעות גלוריה החליט לשחק את המשחק. אולי ההחלטה נפלה בגלל היום בו זה קרה, ובגלל שזה משהו מטורף מספיק שכש"א ייעשה וייהנה ממנו. טירוף זה, אגב, ייתפס כקצת בזוי בעיני פינחסה. הדבר העצוב בעניין הוא שהמציע של ההצעה לגלוריה היה יצור די חסר הומור שלא ממש גרם לכש"א או לגלוריה להתלהב. כש"א המשיך עם זה עד שנמאס לו, ואז עלה במוחו רעיון גאוני לפרסם זאת כבלוג. הרעיון הפך לזדוני יותר שכש"א החליט שפינחסה ינהל בלוג זה. שכן, פינחסה הוא הצד הרשמי, המכופתר, המוסרי והאתי, זה שלא מדבר על סקס, ולכן להחליט שהוא יפרסם את הבלוג היה אירוני משהו. פינחסה הוא זה שמונה לפרסם את הפקרותה של גלוריה, את חיפושה של גלוריה אחרי ריגוש זול. ושניהם זה כש"א. אגב, במהלך התכתובת שפורסמה, לדעת כש"א, גלוריה גילתה מידה רבה של מהמנות לדמותה. אתם תוכלו לשפוט לפי הבלוג ההוא.

זו נקודה חשובה נוספת. שני הבלוגים מנסים לשמר מהמנות פנימית של הדמויות המוצגות בהן ולכאורה כותבות אותם. לכן, אגב, פינחסה לא אוהב את גלוריה וגלוריה לא אוהבת את פינחסה. חוסר האהדה בין שני הצדדים נובע מכך שכש"א לא ממש שלם עם אף אחת מדמויות אלה, כיון שאף אחת מהן אינה הוא. גלוריה היא יצור מפותח ברמה של כיתה ח בערך – אין מה לעשות הצד הרגשי שלי והצד הנשי שלי אינם מאוד מפותחים (אם כי כאמור הם מפותחים מספיק בשביל חלק מגברברי הביצה). פינחסה הוא יצור מלא מעצמו, נפוח, ולרוב גם חסר הומור – אין מה לעשות האינטלקט לעיתים בלתי נסבל ומנותק מהמציאות ומרחיק את כש"א ממנה. מובן שGPH זוכה ליחס אדיש, למעט במקרים שהוא עושה טעות מתודולוגית ואז כש"א השתמש בפינחסה לנזוף בו.

כאמור, הוחלט שפינחסה יהיה אחראי לפרסום מעלליה של גלוריה, להפקרותה, אם תרצו. זאת כדי להראות שאני רב פנים ואף אחד מהבלוגים שלי (כאמור כ4 או 5) לא תופס את כש"א באמת. הם כולם חלקים, אולם השלם גדול מסכום חלקיו.

היו מי שהתרעמו על המשחק הזה. טענו שהוא לא לגיטימי. שהוא מטופש, שאין לו מקום. בהתחלה גם עוד היה מדי פעם סכסוך בין שני בלוגי התוכן של כש"א. אבל השעשוע בזה נגמר. גם היצור חסר השם שיצא נגד כש"א, לא ממש הבין את המשחק פה. זהו משחק של זהויות. זכות כש"א לפרק את זהויותיו ולהשתמש במדיום הנפלא הזה לשם פירוק זה. אין בזה דבר לא אתי. גלוריה לא התחילה עם איש, ולא הוליכה שולל איש. היא שיחקה את המשחק שמתואר באתיקה מהדורת ניקאמאכוס כדי לראות מה קורה במקום הזה. פינחסה גם הוא לא התחיל עם איש, אולי למצער קוראת או שתיים. מובן אגב שאתיקה מהדורת ניקאמאכוס לפיכך, הוא בלוג שאת חציו אני כתבתי. את כל המיילים שנכתבו על ידי האישה אני כתבתי. כיון שהמיילים של הגבר גם הם הגיעו לגלוריה, וכיון שגלוריה היא חלק מכש"א הרי זכותי המלאה לפרסמם. שום בעיה אתית לא נוצרת כאן. כמובן שהקוראים לא יכולים לדעת זאת, אולם זאת בעיה שלהם. גם מי שהציע את ההצעה לגלוריה עשה זאת על דעתו ועל סמך מה שקרא בבלוג שלה. בלוג זה חלקי ואי אפשר ללמוד ממנו כמעט כלום על גלוריה, ולכן להתחיל עם מישהי על סמך כלום מידע בעיניי כש"א זה דבר בלתי נסבל וגועלי. לכן המשכתי במשחק איתו, לראות. אגב, לשפוט מישהו על סמך מידע חלקי, כפי שהיצור חסר השם שמכונה כאן אלקסיס, עשה זה מעשה נמהר למדי וזול.

כש"א ימשיך לכתוב שלושה בלוגים לפחות. זאת זכותי. הם ימשיכו להתכתב עם כש"א. הם ימשיכו להציג את חיי כש"א באופן חלקי, אפילו שלושתם יחד, למרות GPH. אולי טקס קריעת המסכות ישחרר אותי. מעתה אגיב בדמות המהימנה לתגובה בכל אחד מהבלוגים בהם אני נוטה להגיב. העובדה שעד כה לא הכרזתי על שלושת בלוגים אלה כשייכים לכותב אחד הפחיתה ממידת הקריאה, לפחות בגלוריה. היא לא זכתה לקהל רחב. אני חושב שהמלוכסנת היתה היחידה שהגיעה לכל שלושת הבלוגים שלי (למעט העז, כמובן). הר קראה את פינחסה ואת גלוריה לעיתים נדירות. פרלי הגיבה פעם אחת בגלוריה. שאר האנשים כמעט ולא שמעו על גלוריה. זה היה די חבל לכש"א, למרות שרוב הכתיבה שם זניחה ומשעממת. אבל היה שם לפחות קטע או שניים שכש"א די גאה בהם וכרגע יש שם שני קטעים טובים מאוד לדעת כש"א.

אז זהו, הוסרו המסכות. כש"א אחראי למספר בלוגים, כשידועים לפחות 4 בלוגים. מספר בלוגי תוכן, GPH הכרונולוג, ואתיקה מהדורת ניקאמאכוס שלמעשה נגמר. כש"א אמשיך לכתוב את שלושתם. אם למישהו זה יצר או יוצר או ייצור בעיה, זה בעיה שלו ולא של כש"א. כש"א בטוח שזה היופי של המדיום הזה. היכולת לשחק עם זהויות באופן קל ונוח הרבה יותר מאשר בכל מקום אחר. יכולת שרוב האנשים נוטים לא לנצל. רוב האנשים כותבים בלוג אישי, שמייצג את מי שהם במידה זו או אחרת. זה מגיע למצב מגוחך, אולי מסוכן, שהבלוג כובש את כותבו. זה הדבר העצוב בעיניי. דבר דומה קרה לעלמה,

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=16720&blogcode=651540

זה קורה לעוד אנשים, זה עצוב ומצער. אבל, חוששני שלכש"א זה לא מאוד יקרה. כי כש"א אינו גלוריה, אינו פינחסה, אינו GPH. כש"א הוא כש"א שזה יותר מהייצוג הטקסטואלי שלו שקיים בבלוגים אלה. אולי זה האירוניה החריפה ביותר: שכש"א שפעם לימדתי קורס שבו ניסיתי להבהיר שאנשים הם טקסטים ואפשר להתייחס אליהם כך כיום מנסה בכל כוחי להילחם בהפחתת האדם לטקסט שנקרא בלוג. כש"א אלחם ביכולת הכל כך קלה ונגישה של יצירת הזהות בין הטקסט הכתוב לבין הכותב, או לחלופין יצירת ההזדהות הגדולה והקשר הבינאישי החזק כל כך בין הקורא לבין הדמות הכתובה.