"אתה צריך ללמוד להיות לבד" "למדתי להיות לבד" "אתה צריך ליהנות מהזמן שאתה לבד, כי כשתהיה בזוג, כבר תהיה בזוג."
כל מיני משפטים שאנשים מוציאים מפיהם. מדי פעם אליי, מדי פעם על עצמם, מדי פעם לאחרים. ואני תוהה, האם הם יודעים את המשמעות האמיתית של להיות לבד? דומני שלא. אין להם מושג. אולי שוב אעשה את האבחנה בין להיות לבד לבין להיות בודד. אז אולי הם יודעים מה זה להיות לבד. בלי איש סביבם, זה להיות לבד. רוב האנשים מסוגלים ללמוד להיות לבד, למרות שאני מכיר כאלה שאפילו בזה לא מסוגלים לעמוד.
אבל בדידות זה משהו שרוב האנשים לא מסוגלים ללמוד אותה ולהיות בה. כי להיות בודד זה לא להיות לבד. להיות בודד זה לדעת שאתה לבד ואתה תהיה לבד. להיות בודד זה לדעת שאתה קיים בלי שאיש באמת רוצה שתתקיים, בלי שנוכחותך בעולם תרגש איש, תשמח איש, בלי שתהיה יקר לאיש במידה המהותית שאותה כל כך תרצה. להיות בודד זה לדעת שאיש אינו רוצה ברגשותיך ואתה אינך מסוגל להעניק מרגשותיך לאיש. ולדעת שמצב זה לא ישתנה. להיות בודד זה לדעת שאיש אינו רוצה בגופך, באישיותך, בחברותך בכולך. כן, בכולך.
אולי חברתך נעימה לחלק, אולי חלק אפילו ירצו בגופך, אבל את מלאותך, זו שאתה כה משתוקק לתת אין מי שירצה. והפעם האחרונה שהיה מי שרצה הייתה מזמן. רובם מסוגלים לקבל חלק ממך, אבל לא יותר מזה. ואולי יותר מכך, רובם מסוגלים לתת כל כך מעט מכך, ואפילו פחות.
מלאותך גדולה מדי על כולם, מעיקה מדי, אינטנסיבית מדי, מפחידה מדי, דחוסה מדי, בלתי נסבלת מדי. הם מסוגלים במנות קטנות, לא יותר מדי, דברים, רגשות, זמן, הכל. במידות קטנות. והם מסוגלים להחזיר את אותן מידות קטנות. מגבילים את עצמם למידות הקטנות האלה, ומפחדים, לא מסוגלים, להגדיל אותן. אין תן וקח. בקושי יש תן. אין גם לקבל. לא את מה שצריך.
משום מה, אין אפשרות אמיתית לאנשים שאינם בודדים להיות בודדים. תמיד יהיה מי שירצה בהם. אין אפשרות ללמוד להיות בודד. אפשר להסתגל להיותך בודד, אבל אם אינך כזה, זה לא יקרה. גם אין סיבה או טעם שתרצה ללמוד להיות בודד.
"מבדידות האנשים הופכים קשים."
כמובן שרוב האנשים שוכחים את שורת ההמשך של שיר נפלא זה:
"מעטים יוצאים ממנה נשכרים."
ואז כמובן:
"יש הפוחד מהדממה.
יש המוצא בה נשמה."
אבל אולי השיר מפשט דברים. כי אותו אדם בודד גם יפחד מהדממה וגם ימצא בה נשמה.
אותו אדם הוא כש"א.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
