חרונולוגיה חסרת חשיבות

ליבי ליבי עם משפחת שליט וניסיונותיה הנואשים להשאיר את גלעד שליט בכותרות. נשוא הפוסט קשור אליה אמנם בקשר עקיף, אבל אני מקווה שהתנהגותו לא תוביל לרפיון ידיים אצלם.

המלחמה הארורה ההיא של קיץ שנה שעברה התאפיינה בהרבה תקלות ובעיות. רבים מן המעורבים במלחמה פרשו/התפטרו/עזבו וכו'. החל מגיא הירש, דרך אודי אדם (אלוף), דרך דן חלוץ (רב אלוף) ועד עמיר פרץ, שר הביטחון. רק שניים עדיין נאחזים בקרנות המזבח, וכנראה שיש דמיון רב ביניהם, ראש הממשלה ואחד אלוף יצחק גרשון. האלוף הזה הוא נשוא הפוסט.

לאורך כל המלחמה פיקוד העורף לא תפקד כראוי. במהלך כל המלחמה אפשר היה לראות ולשמוע את התוצאות של חוסר תפקודו של הפיקוד. מקלטים היו בלתי נסבלים, ומי אם לא העורף אחראי לשהייה בהם בזמן מלחמה. רגע, זאת לא הייתה מלחמה, כיוון שהצבא ופיקוד העורף בייחוד לא היו מוכנים להכריז על מלחמה. הכרזה על מלחמה הייתה עולה למשק יותר מדי, אז הוכרז מצב מיוחד והעורף הוזנח. מי אחראי על הזנחת העורף? בראש ובראשונה מפקד פיקוד העורף, הלא הוא יצחק גרשון.

לא רק הזנחה פושעת של העורף הייתה, אלא גם זלזול בחיי אדם עליהם מופקד הפיקוד. ההנחיות שהפיקוד נתן היו כאלה שהובילו לפציעתם ומותם של אזרחים רבים. כך, אחרי הקטיושה הראשונה שנפלה בחיפה ביום ה', הוציא פיקוד העורף הנחיה שאפשר ללכת לעבוד ולהיות בקירבת מרחב מוגן. הרעיון היה שהאזעקה על קטיושה תגיע לפני הקטיושה, לכן אפשר יהיה לנוע מהמקום בו נמצא העובד למרחב המוגן. שמונת עובדי הרכבת שהו 20 מטרים ממרחב מוגן. האזעקה הגיעה אחרי הקטיושה. האם אלוף פיקוד העורף או מי מפקודיו נשא באחריות להנחיות שלא התממשו?

הם גם לא נשאו באחריות לאזרחים הערבים שנפגעו במהלך המלחמה בערים הערביות ובכפרים הערבים, בהן לא היו אמצעי אזעקה וצופרי אזעקה.

הם גם לא נשאו באחריות לאזרח שמת בדרכו לעבודה מפגיעה ישירה של טיל קטיושה.

הם גם לא נשאו באחריות לנגר שמת בנגריתו, כיוון שההנחיה הייתה להמשיך ללכת לעבודה. ספק אם הספה אותה הכין הייתה חשובה יותר מחייו. אולם המשק היה חשוב יותר לפיקוד העורף ולאלוף העומד בראשו מאזרחי מדינת ישראל ומחייהם.

כשמחפשים את שמו של אלוף פיקוד העורף מגלים את הכתבה המאלפת מהארץ על מחדל האמוניה. הכתבה מפתיעה אבל תוכנה אינו מפתיע. כיוון שאלוף פיקוד העורף מעדיף את הכלכלה והמשק הישראלים על פני חיי האזרחים, ברור שהוא יעדיף אינטרסים של תעשיות כבדות כמו תעשיית האמוניה על פני חיי האזרחים באזור. אגב, מניע דומה קיים גם מאחורי התעלמות הצבא מהבעיות האקולוגיות הקיימות בנגב, ליד עיר הבה"דים המתוכננת. הצבא ופיקוד העורף לא יתעמתו עם התעשיות שם בכדי לשמור על חיי החיילים שהולכים לחיות בבה"דים. הכתבה בהארץ הדגישה את חלקו של האלוף גרשון עצמו בבעיה. האלוף שלפניו ואנשי המקצוע בפיקוד העורף החזיקו עמדה אחרת מזו של גרשון, אולם הוא כפה את דעתו המסוכנת. שוב ניכר דמיון לראש הממשלה שכפה את דעתו במשרד התעשיה והמסחר על אנשי המקצוע.

כאילו כל אלה אינם מספקים כדי להראות לאלוף יצחק גרשון את הדרך הביתה, או יותר נכון במקרה שלו לג'וב משומן באחד מהקונגלומרטים הענקיים להם הוא דואג בתפקידו הצבאי (כמו רבים וטובים לפניו שנחתו מתפקיד פיקודי בכיר לתפקיד מנהלי בכיר בתעשייה ובעסקים הפרטיים), האלוף המשיך. הוא היה האלוף הראשון שפנה לבג"ץ כנגד מבקר המדינה. כך, חייל יוצא נגד הגוף שתפקידו לבקר את התנהגותו ומאיים עליו בבג"ץ. גם כאן אפשר לראות דמיון לראש הממשלה שממנה ועדות ומאיים עליהם בבג"צים לאחר מכן (ובו בזמן מאיים על בג"ץ באמצעות שר משפטים). התנהגות זו של אלוף פיקוד העורף הראתה שלא רק שאין לו כוונה לטול אחריות על כל המשגים שהפיקוד שלו עשה במלחמה, אלא הוא ייעשה כל שביכולתו כדי להישאר בתפקיד בו כשל. כל שביכולתו כולל ערעור סדרי משטר תקינים. והוא עדיין נשאר בתפקידו.

את כל זה רציתי לכתוב בכל מקרה, עד שהגיע השבוע האחרון ששוב העלה לכותרות את פיקוד העורף ואת אלוף הפיקוד. הדיון הפעם הוא סביב המיגון בשדרות העיר המוכה. ועדי ההורים ועיריית שדרות טוענים שהמיגון של בתי הספר אינו מספק. אלוף פיקוד העורף טוען שהמיגון מספק בהחלט. משום מה, ההורים לא מאמינים לאלוף פיקוד זה. אולי בגלל שהם קראו על האמוניה, אולי בגלל שהם זוכרים שפיקוד העורף הגן על אזרחי ישראל בצורה כה כושלת במלחמה.

אולי בגלל שפיקוד העורף הציע את שיטת המרחבים המוגנים בשדרות, שיטה שבג"ץ קבע שהיא אינה מספקת מענה הולם. מהי אותה שיטה? בכל בית ספר ובכל מוסד חינוכי יש אזור שהוא מרחב מוגן. במהלך שריקתו של הקסאם, בד בבד עם צבע אדום, התלמידים נדרשים לעזוב את כיתתם ולנוע לעבר אותו מרחב מוגן. כיוון שמדי פעם בפעם הגעתי לאחרונה לשדרות, אני יכול לדווח שהמרחב המוגן לרוב נמצא מרחק מספר שניות עד דקה מהמקום בו נמצאים התלמידים. זמן קצר זה יכול להוביל לאנדרלמוסיה, שכן דמייננה שארבעים תלמידים יוצאים מכיתה אחת לעבר המרחב המוגן באותו זמן, דרך דלת אחת. אבל זוהי הבעיה הקטנה בשיטת מיגון זו. הבעיה הגדולה היא שאין מקום במרחב המוגן למספר האנשים האמורים להיות בו. כך קיר בטון אמור להגן על כ100 איש שאין להם מקום בצילו.

פיקוד העורף הוא שהגה את שיטת המרחבים המוגנים. השיטה מאפשרת המשך החיים בלי הוצאה ניכרת על מיגון נוסף. שיטה זו מטרתה, כרגיל בפיקוד העורף, לחסוך בעלויות ולאפשר למדינה ולצה"ל להמשיך להתחמק מלהגן על חיי האזרחים. אז ועד ההורים בשדרות לא מאמין לאלוף פיקוד העורף. מישהו מכם כן מאמין לו?

התשובה לדעתי שלילית. כולנו יודעים שאלוף פיקוד העורף צריך היה ללכת הביתה מזמן. אולם הוא נשאר בתפקידו. הוא בשלו. הוא מקבל גיבוי מהממונים עליו, בעבר ובהווה. אפשר למצוא לזה הרבה סיבות. לטעמי, הסיבה המרכזית היא שאלוף פיקוד העורף הפנים ופועל בהתאם לכללים שכל ראשי השלטון פועלים על פיהם. לאורך כל פעולותיו ניתן לראות העדפה של אינטרסים כלכליים ו"משקיים". במקרה שלו העדפה זו באה על חשבון חיי אדם והגנה על האזרחים, שהוא תפקידו של פיקוד העורף. אלוף פיקוד העורף מעדיף שאזרחים ימותו ושהעבודה במשק תימשך כרגיל. הוא מעדיף שתלמידים בשדרות ייפגעו על פני הוצאה מסיבית של מיגון בתי ספר. הוא מעדיף שהתעשייה תמשיך לעבוד ולייצר על פני ריקון מיכל אמוניה שפגיעה בו יכולה להוביל לאסון מחריד. הוא מעדיף לא להתעמת עם תעשיות מזהמות על פני דאגה לשלום חיילי צה"ל בעיר הבה"דים. הוא מעדיף להמשיך ולהתפרנס מתפקידו כאלוף פיקוד העורף למרות שכנראה מעולם לא פעל כנדרש מתפקידו – להגן על אזרחי ישראל – ותמיד פעל כדי לחסוך כסף ולא לפגוע בכלכלה.

דבר עצוב יותר מתיאור זה היא העובדה שאיש במערכת השלטונית בישראל לא חושב לרגע שיש משהו פסול בהתנהגותו של אלוף פיקוד העורף. לא ראש הממשלה, לא שרי הבטחון, לא הרמט"כלים, איש מהם לא דרש מאלוף פיקוד העורף להסיק מסקנות וללכת הביתה. בגלל שגם תפישותיהם דומות. גם הם מעדיפים ערכים כלכליים על פני חיי אדם. הוא רק דוגמא מוקצנת שלהם. אז במלחמה הבאה פיקוד העורף יפעל כפי שפעל במלחמה האחרונה, כי רוח המפקד של ג'רי תמשיך לנשב עליו. רוח האומרת כן לאחריות כלפי הממונים עליך ובעלי שררה ולא לאחריות כלפי הכפופים לך. כן לחשיבה יצירתית בתחום החיסכון ולא לחשיבה הגיונית בתחום האחריות שלך. כן לכסף, לא למוסר, לאחריות, לחיי אדם.