אגב תקציר מזוקק של החוויה בכפר המוזיקה של קוקה קולה, אפשר למצוא כאן:
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=36662&blogcode=739170
נציגנו נשלח להצגת הבכורה של כפר המוזיקה של קוקה קולה. כדי לרגל ולדעת איך יהיה שבוע הבא אצל הברי. אז הנה הדיווח.
זו היתה החלטה מעניינת להתחיל את הכפר של קוקה קולה עם הדגנחש. להקה כמעט אנטי מימסדית. בכל זאת, הם מארגנים את הפסטיבל בשקל, אז מה פתאום הם? פשוט, הערב היה ערב של סמולנים. כל מיני שירים אנטי ישראליים במובהק וכאלה. מוזר, די מוזר, שככה בוחרים לפתוח. טוב, אולי לגמור עם הסמולנים וזהו זה. וחבל, כל מה שהיה צריך זה פצצה אחת קטנה. והכור בסורק כל כך קרוב.
כששלום חנוך עלה הכל השתפר פלאים. הוא התחיל עם שיר סמולני כמובן. ואז עבר מסוק. זה הזכיר לי את שיש לשלום שיר על מסוקים. כיצד כל פעם שהם עוברים ליבו מחסיר פעימה כיון שמסוקים זה סימן של פצועים והרוגים. משום מה הוא לא שר את השיר הזה. הוא שר הרבה שירים על אהבה. אולי בגלל הירח או איזה חג דבילי כלשהו שהזוג איתו הלכתי מן הסתם חגג אחר כך ותוך כדי. אבל בואנה נישאר מפוקסים, סמולנים עוכרי ישראל. ואפילו את נכדו של רבין הביאו לשיר. חבל נורא שאביב גפן לא יודע לשיר. חבל מאוד. אה, הוא בעצם לא הנכד של רבין, מי מבדיל בין כל הסמולנים, אני אומר לכן. כולם נראים אותו דבר. עוכרי ישראל. היו גם היהודים, חלק מהם ששרו עם שלום. די מצחיק, שלום שם את כולם בכיס הקטן. טוב את אביב גפן זה לא חוכמה.
מה שכן, תנועות הנוער היו מאוד יפות. בהתחלה היה שקט. אז הגיעו סולני היהודים. הנוער נהר קדימה. הלכו הסולנים, הלך הנוער. הגיע אביבוש, הגיע הנוער, הלך הבוש, הלך הנוער וחוזר חלילה. בשלב מסויים הנוער הותש ונשארנו רק האנשים הזקנים. כן, אלה שיודעים על מה ולמה נכתב השיר "משיח" (משבר המניות בשנות ה80). מדי פעם העליתי זכרונות באוטו על מה שקרה בשנות ה70 של המאה הקודמת. לחלק מהאנשים ברכב זה נשמע נורא רחוק. זה אכן נשמע נורא רחוק.
שלום עוד רצה שלום, שבטח יבוא מחר. הוא אמר בזמן השיר הזה שהוא חשב עלינו כשהוא שר וכתב את השיר הזה. זה די נכון. הוא בטח לא חשב על בני הנוער ששרו איתו את המילים. כי השיר נכתב לפני שלושים שנה. כמו שהדגנחש מזכירים גם "אלוהים שלי רציתי שתדע" נכתב כבר לפני יותר מעשרים שנה.
ורק שיר אחד רציתי ששלום ישיר. ידידתי טענה שהוא של מאיר אריאל. "תוכל בלעדיי? לא, לא. ואת בלעדיי? לא לא. ולפתע פתאום יכולים."
אבל זה לא עובד. אולי תשיר לנו קצת שירי מחאה. זה לא עובד. לשמוע את העם צועק את שיר הסטיקרים של דוד גרוסמן, לשמוע את אביבוש ב"משיח" מדגים שוב עד כמה עקרה השירה הפוליטית. אולי זה לא עובד בגלל אותו בלון שהיה בשמיים. שהגן עלינו. שהזכיר לי כל הזמן שצהל שומר עלינו. כל הזמן.
ולחשוב שיומיים קודם חגגו או איזכרו 5 שנים למאיר אריאל. אז הנה שיר מחאה אמיתי.
מדרש יונתי /מאיר אריאל
שאלו על לב ירושלים
שאלוה לשלומה -
אבנים בלב ירושלים
כיכר השוק הומה.
בשקרים ועוול מתעטפת
לרגל מלאכת החומה
אך מבעד לצעיף נשקפת
עירנו עירומה.
שלא רודפת צדק צדק
לא רוצה שלום
כי אין שלום בלי צדק
- רק למה באנו הלום?
- החלמנו חלום?
- הניקץ היום?
יונתי שוב בחגווי הסלע
מרטט הנץ מעל -
ובסתר מדרגה לבלע
נפער פי הנפתל
זה - ארצות הים מאחורינו
אנחנו תשוקתם.
זה - הארצות שמסביבנו
אנחנו זימרתם.
זו - אותה השיירה בדרך
הפונה לים.
דולק בעקבותיה מלך
מרוח בדם,
מידבר, חייתו - גם,
עלינו הם כולם.
איך ירושלים מתיפייפת
ורוקדת ברבים -
משתתפת בטח משתפשפת
עוטיה על עדרים.
שאלו בפילפולי שריה
לא שיעור ולא קומה
רק גפרור חסר בין חצריה
וכל חצר הומה.
מה לך כל כך נמרץ שלוח
להתגרד על הסכין?
די כבר תן גם לסכין לנוח -
כן, רד מהסכין.
ושמיטה כהלכה אתה כבר יודע לעשות
שאתה רץ לקחת עוד ועוד אדמות?
בספק מרמה, בחשד גזל, בחסות חשיכה
בחסינות מושל? הזו גאולה? הזה כבודה?
כגנב במחתרת יהודה?
ולמי תמכור את "שדך" בשנת שמיטה
או אולי תתאסלם או תתנצר לשנה?
ולפני מי תיתמם שביעית אחר שביעית
בעוד האדמה אשר תחתיך כשפחה נשבית?
בעיני מי זה מוצא חן? אדמה אתה לוקח -
גאולה לא נותן. או אולי אצבעותיך
הדוקות מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד -
מאומנות להרפות? מיומנות לשחרר?
מתורגלות לשמוט?
הוא מאמא מאמא אדמה
הו מאמא אדמה.
הוא מאמא מאמא אדמה,
- אדמה אדמתי!
- עד מותי!
עד מה אדמ- תי.
אל תעוררו ואל תעירו
שנאה שלא תחפץ.
רק תצא אותה כבר לא יחזירו
לא רב לא שר לא שץ.
מישהו עוד יתעורר עלינו
כמקיץ מחלומו:
נימחה אנחנו ושללינו
נשקע בתהומו.
לו רק הראיני את מראיך,
השמיעני קולך.
אמת וצדק בשעריך,
- זה נאווה מראך!
- זה ערב קולך!
- חן בעיני דודך!
וכבר היינו בתנור,
עכשיו על המחבת.
מתפמפמים כבוד שכור,
- מתפצפצים מעט,
- נשרפים כמעט,
- נצרפים לאט.
כן, קשה לי להאמין שאת מאיר אריאל היו מזמינים לכפר המוזיקה של קוקה קולה.
לסיכום, שבוע הבא, יום ראשון, אותו מקום, אותה שעה. אני אהיה שם, עם תגבורת.