RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 9/2007
אלוהי אולי
את הויכוח הזה התחלנו לא היום. את הויכוח הזה התחלנו מימים ימימה. ימים ימימה זה אולי מוגזם אבל מזמן, מזה הרבה זמן שהויכוח הזה מתנהל.
אני צריך עכשיו שקט אפילו בהקלדה אז בחרתי במקלדת שלא עושה קולות. היא מאוד לא נוחה.
בכלל יש מי שמתחילים מלמעלה ויש מי שמתחילים מלמטה. זה כבר קשור למשחק שמשחקים בו, כלומר לא בטוח עד כמה זהקשור למה שאני כותב עכשיו.
אולי זה בגלל הזמן שבו אני כותב עכשיו. בכלל צריך לעשות עכשיו משהו אחר. אמורים לעשות עכשיו משהו אחר. הייתה ביקורת ספרים על אלישע בן אבויה, הידוע בכינוי האחר בתלמוד. דווקא די מענין. אחר. האחרות אומרים השפיע על לוינס. דרידה כתב על אברהם האחר. פעם כשיהיה לי פנאי ומעמד אכתוב על איזה הוגה או שניים שיהדותם האחרת השפיעהעל כתיבם. פעם, כשיהיה לי זמן. אבל כרגע המושג אחר הוא מושג מאוד מתאים.
כי אולי זה בכלל לא אני. והפעם איני מתכוון למשחקי זהות של כותב שורות אלה. אולי זה בכלל משהו משפחתי. תמיד היינו צריכים להיות קצת שונים, קצת אחרים. כי אנשים אחרים מגיעים למסקנות אחרות מאיתנו. לרוב משתמשים באירוע המכונן דווקא כדי להצדיק את מה שקורה עכשיו. האירוע המכונן אמור להבהיר לנו שצריך להמשיך באותה דרך, צריך לראות את האור, צריך להקפיד על מסורת.
איני יודע אם סבי צם ביום כיפור. תגידו, הרבה אנשים אינם יודעים אם סבם צם ביום כיפור. לא אדע להשיב. איני יודע אם מי מסביי צם ביום כיפור. הוריי צמו, ניסו לצום ביום כיפור. אבל מדוע אני נדרש לסבי? כי סבי הוא מי שהיה לפני הוריי. מסורת. אומרים שמסורת זה דבר חשוב. על אחד מסביי ניטש ויכוח בין אבי ואחי. אחי ניצח בסוף. סבי היה רפורמי. על הסב השני לא היה ויכוח. לא היה דיון. היו אגדות. עדיין יש אגדות. הוא לא היה הגיבור באגדות. גם לא האביר על הסוס הלבן באגדות. מדי פעם אפשר למצוא אזכורים שלו דווקא כדמות חיובית מאוד. מאוד מאוד חיובית. לכן באגדה המשפחתית שלנו הוא לא לובש את דמות הגיבור, להיפך. אצלנו הוא האנטי גיבור. לעים קרובות הוא לובש את דמות הרשע. כמעט דמון. האם מותר לכתוב על כך ביום כיפור? לא ברור. אולי עונשי יהיה בכך שאיש לא יקרא פוסט זה. גם כן עונש, יש סיכוי שאם יש שכר ועונש, עונשי יהיה חמור הרבה יותר.
זוהי בדיוק הבעיה של סבי. עם סבי. מעט אני יודע עליו, למרות שחלקנו זמן בעולם. אפילו זמן נרחב למדי, שכן הוא מת כשהייתי בצבא. ובכל זאת, איני יודע אם סבי נהג לצום ביום כיפור. אולי אדגיש את השאלה הזאת. לרוב כבר איני נוהג להשתמש בעיצובים כדי להעביר מסר. אני גם מזמן לא ניסיתי לזרום. אבל הפעם בזרימה יש חוט מקשר. יש ויכוח שמתקיים מימים ימימה. או אולי זה זמן ארוך למדי. שכן, איני יודע אם סבי נהג לצום או לא. באמת שאיני יודע. אבל, האגדה עליו מספרת שבאירוע המכונן הוא איבד את אלוהיו. האגדה מספרת שהיה לו דווקא אלוהים לפני האירוע, אבל בעקבות האירוע הוא איבד אותו. הוא איבד הרבה יותר מאת אלוהיו. הוא איבד כל יכולת לקשר נורמלי עם בתו. גם את זה הוא איבד. לא, הוא לא איבד את ביתו. היא עדיין קיימת. אבל הקשר ביניהם לא היה נורמלי מעולם. אלוהים וקשר נורמלי עם בת. אולי הוא איבד יותר מכך. אני מניח שהוא לא איבד לגמרי את האמון בבני אדם, אבל הוא כן איבד משהו בקשר בין בני אדם. אדם שמאבד אלוהים מאבד גם משהו מהקשר עם בני אדם. אין ברירה.
אבל כל זה טוב ויפה לסבא שלי. זה ויכוח ארוך. אולי זה בכלל לא קשור לאירוע המכונן. הרי רבים ממשפחתה של אמי הם אתאיסטים ללא קשר לאירוע המכונן. אולי סבי איבד את אלוהיו כתהליך טבעי שאחרים בסביבתו הקרובה עברו אותו לפני כן?
זה לא משנה את המסקנה. האגדה עליה גדלתי, טוב לא באמת גדלתי, היתה שסבי איבד את אלוהיו. ואני?
זהו בעצם הויכוח שהצד שלי נוטה להפסיד בו לעתים קרובות. לעתים קרובות יותר ויותר ככל שההיסטוריה נמשכת. כך אומר הטרנד הנוכחי. לעתים קרובות יותר ויותר ככל שההיסטריה נמשכת, אולי כך ראוי לכתוב זאת. על הדורות שבהם הצד שלי היה הצד הלגיטימי יותר אומרים שהם היו טעות בהיסטוריה, איזשהו עיוות אנושי לא ברור שהצעיד את האנושות קדימה וגם אל עבר אובדנה, מכל מיני סיבות ואובדנים שונים. הוביל אותה אל אובדנה המוסרי, מוביל אותה לאובדנה הפיזי.
אבל אנשים כמוני עדיין כאן. בניגוד לסבי, מעולם לא איבדתי, כנראה, את אלוהיי. אני לא זוכר שהיה לי אחד כזה.
אהח, אני כבר שומע את רוחשי טובתי מהנהנים, אהח, חכה חכה, שיגיעו זמנים קשים, רק אז תבין כמה כוח האל האחד, הטוב והמיטיב, ויותר מכך האמונה בו נותנת. אבל זוהי טענה מפסידה ומצחיקה, איזהו מן אל הוא זה שגורם ייסורים כדי שאנשים יאמינו בו.
לא לחינם קרוב כל כך יום הכיפורים לשמחת תורה, שאז כיום מתחיל סיבוב חדש של הקריאה בתורה. לא לחינם. אפשר לקבל חוויות רבות מהקריאה בתורה. אבל אפשר גם לקבל את התחושה של אלוהים מטורף, רע, מחריד שעסוק בלהרוס ולפגוע, להתעלל, אפילו שלא במשים.
כן, הטענה שכשיהיה לי רע אבין מה טוב להאמין באלוהים היא טענה נפסדת. מה גם שהיא מניחה שתמיד היה לי טוב. עוד הנחה בלתי בדוקה.
כמעט ונתחייבתי פה להתחיל להציע פרשנות לפרשת השבוע. אולי עוד אעשה זאת.
אבל בינתיים, בויכוח הזה, עושה רושם שהצד שלי נתפש כלא לגיטימי כמעט. אבל עדיין, מותר לאדם לא להאמין באלוהים, מותר לאדם לא להאמין במסורות, מותר לאדם שלא מאמין לחרוג מהמסורות האלה. הוא אינו חייב לצקת תוכן חדש בהן. מותר לדחות אותן בלי לצקת בהן תוכן חדש (דוגמת נסיעה באופניים וצווחות ילדים). אפשר להמשיך בשיגרה, אפשר לדון ביחס אל הכלל, להסתכל על האחרות, לנסות לעודד אותה. לא, לא כמסורת אלטרנטיבית אלא כדרך חיים.
אני מביס את עצמי. כל מה שאכתוב יהיה חייב להתכתב עם אותה מסורת. אז אולי אנסה דרך אחרת. לא לאמץ מנהגים ומסורות ריקים מתוכן, אפילו לא מנהגים ומסורות בעלי תוכן, דוגמת חשבון הנפש השנתי. אלא לחפש את המהות ולנסות לפגוש אותו איכשהו.
אבל איזה מהות, מהי המהות? אם אני כותב שורות אלה בזמן שאני כותב אותן, וכך הכרחי הדבר, משמעו שאיני מכיר בזכותי וביכולתי לענות על שאלה זו טוב יותר מכל אדם אחר. שכן זוהי אחת המסקנות של אדם שכותב עכשיו, אין תשובות טובות יותר משל אחרות, כי אין גורם משווה, עליון שמרחם כאן על ילדי הגן.
פעם שורות כאלה היו ברורות, היום הן נאבקות על זכות קיומן. אז אנחנו עוד פה, אולי. אולי סבי צם ביום כיפור מתוך איזה זיכרון עמום, רצון להשתייך לכלל, אפילו כשלא היה לו אלוהים. היום הכלל הזה אולי ראוי שיעשה חשבון נפש, אבל לא בטוח שראוי להשתייך אליו. בכלל, אולי זה האחרות המשפחתית, אולי אתקשה להשתייך לאיזשהו כלל. אולי.
| |
| |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
