היה זה בעת נסיעה לפני זמן מה. נסענו באוטו ולא היה מה לעשות, אז התווכחנו. זוהי הפעילות הטובה ביותר כדי להעביר זמן. הויכוח היה על עמותת לנשום.
הטענה הצודקת הייתה שעישון פסיבי, כפוי או מהשלאתרצנה, הוא בעיה קשה שראוי להתמודד איתה. על כן טוב עושה העמותה כשהיא מנסה לגרום לכך שמקומות בהן העישון אסור, אכן לא יעשנו בהם. הטענה שלי הייתה כי זו חוכמה קטנה של העמותה לרדוף אחרי אנשים פרטיים כדי שאלה יאכפו את חוקי המדינה. המדינה היא זו שאמורה לאכוף את חוקיה, ולא לגרום לאנשים פרטיים לשמור על החוק. טענת ההמשך הייתה שהעמותה מפריטה את אכיפת החוק בשיטת העבודה שלה. היא גורמת לכך שאנשים פרטיים יצטרכו להיות אלה שאוכפים את חוקי המדינה, אחרת הם יפגעו. הטענה לא התקבלה.
איך עובדת עמותת לנשום? היא זוכה לפרסומה בעיקר על ידי תביעה משפטית של אזרחים פרטיים, בעלי עסקים, אשר בתחום העסק שלהם אסור לעשן על פי חוק, ולמרות זאת עישנו שם. מובן שאין זה מתפקידם של אותם אזרחים פרטיים לדאוג לאכיפת חוקי המדינה, אולם כיוון שהם בעלי העסק, עמותת לנשום הפכה אותם למטרה לתביעות אזרחיות, כדי שאלה ידאגו לאכיפת החוק ויפסיקו את העישון בתחומי העסק שלהם. (אמנם באתר שלהם כתוב שהם פועלים גם לשינוי חוק, ויפה שכך כתוב, אולם לא ברור האם יש בסיס לכיתוב זה.)
אבל, עמותת לנשום תורמת להפרטת אכיפת החוק במדינה. למדינה יש חוקים. אחד מהם אוסר על עישון במקומות ציבוריים, דוגמת קניונים, מסעדות וכדומה. חוק אחר אוסר על חניה במקומות מסוימים. האחריות על אכיפת החוק היא של המדינה או גורם המוסמך מטעמה, ולא של בעלי המקום. אלו אינם שוטרים, אינם בלשים וגם לא מאבטחים. מה אמור בעל מסעדה או בעל קניון לעשות אם אדם נכנס לתחומי העסק שלו מעשן ומסרב להפסיק לעשן ולצאת מהמקום. האם עליו לתפוס אותו בכוח ולהשליכו החוצה? מובן שאם יעשה זאת הוא יואשם בתקיפה, שכן אסור לאזרח אחד להרים יד על אזרח אחר, ודאי לא בגלל מעבר על חוק שאינו עבירה פלילית. דמיינו לעצמכם שאזרח ירביץ לאזרח אחר על כך שהוא עומד לחנות במקום אסור. אבל, הטענה היא שבעל המסעדה או הקניון זכאי לקבוע מה יקרה בתחומו. אכן, אבל עדיין אין לו כלי אכיפה ואין לו סמכות אכיפה. למרות זאת עמותת לנשום רודפת אנשים פרטיים כדי שאלה ידאגו לקיומו של חוק מדינה.
מדוע עמותת לנשום לא רודפת את המשטרה ואת העיריות על כך שהן לא אוכפות את חוקי המדינה? כי יותר קל לרדוף אזרחים פרטיים מאשר לרדוף גורמים ממשלתיים רשמיים (ביקורת שנכונה גם לאמנון לוי ולתכנית התחקירים האינפנטילית שלו!). לא מאמינים? גם בת השיח שלי בשיחה לא האמינה, והמשיכה להאמין בצדקת דרכה של העמותה, שלטעמי שמה לעצמה מטרות קלות מדי. לרדוף אחרי אנשים פרטיים, ולא אחרי גורמים מוסדיים זאת הדרך הקלה לפתור בעיה.
מובן שהעליתי את הטיעונים שמפעלי ענק מזהמים הרבה יותר מהגורמים הפרטיים שמעשנים במקומות ציבוריים, אולם אליהם עמותת לנשום לא מתייחסת ולא הגישה תביעה אחת ייצוגית נגד מפעל מזהם. טוב, זוהי מטרת העמותה, אי לוחמה בעוול גדול לא הופכת לוחמה בעוול קטן ללא מוצדקת. נכון.
(איני נכנס כאן לדיון המרתק אם עישון הוא חלק מחופש ביטוי או לא).
או אז, איתרע מזלנו וגילינו אבסורד שקשור לעישון פסיבי. העישון בבתי חולים אסור. כך הייתם מצפים, אולם מצב זה לא נכון. העישון במבנים בבתי חולים אסור. אולם כיום מרבית בתי החולים (שכיום אינם בתי חולים יותר אלא קריות רפואיות, ועל כך בפוסט נפרד) הגדולים מורכבים מאוסף של מבנים שרבות הדרכים ממבנה אחד למבנה אחר. לעומת זאת, למקצת המבנים יש רק כניסה אחת. למה הדבר מוביל? אתם נכנסים לקריה הרפואית. בכניסה לקריה כתוב ש"העישון במבנים בבית החולים אסור." אכן, בתוך המבנים אסור לעשן. אבל, אז אתם צריכים לצאת ממבנה אחד ולעבור למבנה האחר. ביציאה מהמבנה הראשון אתם עוברים דרך עננה של מעשנים, שיושבים כעשרים סנטימטרים מחוץ לדלת המבנה. כיוון שיש רק יציאה אחת למבנה אתם חייבים לעבור שם. אבל, מותר לעשן שם, שכן זהו שטח פתוח והוא אינו חלק מהמבנים. כך, נחשף אדם חולה לעישון פסיבי. אכן אבסורד. היינו כולנו מצפים שתחומי העישון בבתי חולים יהיו מוגדרים היטב ויהיו כאלה שאין חובה להיחשף אליהם. לא זהו המצב.
עם אבסורד זה פנינו לעמותת לנשום. התגובה הראשונית הייתה צפויה למדי. בתוך המבנים אסור לעשן. כן, את זה אנחנו יודעים. את זה אפילו כתוב. אבל מה לעשות ביציאה מהמבנים? מנהל המחלקה אליו פנינו טען שהוא יכול לבקש מהמעשנים לעשן במקום רחוק יותר, אך אין לו סמכות להגיד להם מה לעשות מחוץ לתחומי המחלקה. לכן, הוא נתן מסכות כדי לסנן את האוויר כשחולפים בעננת העישון בכניסה וביציאה מהמחלקה. כשהיועץ המשפטי של עמותת לנשום שמע על כך, הוא הבהיר שמן הראוי לפטר את אותו מנהל מחלקה. באותה נשימה הוא הבהיר לנו שראש המחלקה צדק. אין שום מניעה חוקית לעשן עשרים סנטימטרים מדלת המחלקה. בשטחים הפתוחים בבתי חולים מותר לעשן על פי חוק. אמנם הנהלת בית החולים יכולה להוציא הוראה שאסור לעשן שם, אולם היא אינה מחויבת לעשות זאת. זה אמנם מקובל בארצות הברית אבל לא בארץ. כך כתבו לנו מעמותת לנשום. מעבר לכך לא כתבו לנו דבר. לא על מכתב פניה שלהם להנהלת בית החולים שיוציאו הוראה שכזו, לא פניה למחוקק שיחוקקו חוק המגביל עישון במקומות פתוחים בבתי חולים, אפילו לא בקשה מאיתנו לפעול בפעולות דומות לכך. כלום, חוץ מלהמליץ על פיטורי ראש המחלקה, שידיו כבולות.
מאז כבר אבד לנו האמון בעמותה. ברור שהאבסורד הקיים ביחס לבתי חולים זועק לשמיים. אולם, עמותת לנשום לא תעשה דבר כדי למנוע עישון כפוי זה בבתי חולים, שכן לשנות חוקים עושה רושם זו עבודה קשה הרבה יותר מדי. לעומת זאת הדרך הנכונה היא לדרוש את פיטוריו של מנהל מחלקה שניסה להתמודד עם המצב החוקי הקיים בדרכים אינטליגנטיות. כי כך הם יודעים לפעול, להאשים אנשים פרטיים ולרדפם במקום לטפל בבעיות מערכתיות סבוכות.
שיטת פעולה של רדיפה אחרי אזרחים היא שיטת פעולה פחדנית ומזיקה.
פחדנית כיוון שהאשמתם של אזרחים פרטיים היא הדרך הקלה. יושב עורך דין ותובע אנשים פרטיים, שלעתים אין להם זמן וכסף להתמודד עם תביעות אלה. עורך הדין עוד תובע אותם בשם צדק ומוסר.
מזיקה כיוון שהעמותה הזאת עוזרת לנו להתרגל למצב בו אזרחים פשוטים הם האחראים לאכיפת חוקי המדינה, ואם אזרחים פרטיים אלה לא אוכפים את חוקי המדינה הם ישלמו על כך בכיסם. בכל מדינה רגילה המשטרה היא זו האחראית על אכיפת חוקי המדינה. אבל עמותת לנשום יודעת שהמשטרה לא מסוגלת לאכוף את חוקי המדינה, לכן היא רודפת אחרי אזרחים פרטיים, כדי שאלה יאכפו את חוקי המדינה. מדינה בה אזרחים פרטיים הם האחראים על אכיפת חוקי המדינה מתקרבת בצעדי ענק להיות מערב פרוע. אמנם יש חוק, אבל אזרחים פרטים לוקחים אותו לידיהם ודואגים לכך שהוא יקוים. עמותת לנשום מקדמת אנרכיה זו.
כשם שעמותות האוכל והחסד עוזרות בחיסול מדינת הרווחה, כך עוזרת עמותת לנשום לחיסול האכיפה המדינתית. בזכות החינוך שעמותת לנשום מקנה לנו – חובה של אדם פרטי לדאוג לאכיפת החוק - המדינה יכולה לאכוף פחות את החוק. עמותה זו משחררת את המשטרה והרשויות מלאכוף חוקים, כיוון שהיא משליטה פחד על אזרחים כדי שאלה יעשו זאת במקומם.
עדיף לעשן עישון כפוי מלחיות במערב פרוע בו כל איש הישר בעיניו יעשה וכל אזרח יכול לכפות על אזרח אחר לקיים חוקים בספר החוקים, ובה המשטרה עומדת בחיבוק ידיים ונהנית מעידוד האזרחים לאכוף את החוק בעצמם.
כותב שורות אלה אינו מעשן.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
