אפשר להתחיל בספירה לאחור, עוד משהו כמו 34 שעות, המשחק. כן, ההתרגשות מתחילה רק מעצם המחשבה. קבוצה עם שמונה נצחונות בלי הפסדים, נגד קבוצה עם 7 נצחונות בלי הפסדים. ההפסד האחרון של הקבוצה עם שמונת הנצחונות היה לקבוצה עם 7 הנצחונות בביתה של זו. כך גם הפעם. אינדי מארחת את הפטס.
בניגוד לבוגן ולכל אמריקה כנראה, אני לא חושב שהפטס ינצחו. הדום של אינדי הוא מגרש ביתי מאוד שהולך טוב לטובת המארחים. יש שם רעש אימים, אין שם אלמנטים טבעיים, שעזרו מאוד לפטס לפחות במשחקם האחרון. גם המצב של אינדי לא פחות טוב משל הפטס. אינדי כבר נחה העונה, בניגוד לפטס. אינדי גם שיחקה נגד קבוצות טובות יותר וקשות יותר וניצחה אותן. אמנם הפערים היו קטנים יותר מאלה של הפטס, אבל אינדי עדיין הרשימו בניצחון על קרוליינה שהיה חלק מאוד. הפטס משחקים כאילו אין יריב. הפעם הם ייתקלו ביריב אמיתי.
אבל כולם מדברים על ההתקפה של פטס. כרגיל מתעלמים מזה שלקבוצה יש הגנה. לא סתם, הגנה אחת מן הטובות בליגה. מספר שלוש או ארבע. ההגנה מורכבת משחקנים ותיקים ואינטילגנטים שיכולים לעשות הכל - כולל לקבל מסירות לטאצ' דאון ולשחק בסיטואציות קרובות לשער היריב בהתקפה. אבל ההגנה של הפטס מפחידה.
הבעיה שגם ההגנה של אינדי מפחידה. הם מצוינים והם יודעים ללחוץ.
אז בוגן חושב שהמשחק יהיה מאכזב. אני לא חושב כך.
בוגן חושב שהפטס ינצחו.
אני לא חושב כך.
אינדי בשני שערי שדה כלומר בשש הפרש משהו כמו 27:21. והלוואי שאתבדה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
