אז למי שלא הבין מה הבעיה שיש עם נענע, שיסתכל עכשיו על העמוד הראשי הזה. מבין המקומות המוקצים לישרא-, הבוקסה העליונה תפוסה על ידי רביב דרוקר, הבוקסה המרכזית של הקהילות תפוסה על ידי צ'יקו מנשה, והכותרת השלישית בקהילות תפוסה על ידי שרון גל. אלה הם נציגי "ישרא-בלוג" לפי נענע בעמוד הראשי של נענע. הם לא!!! הם עיתונאים של ערוץ 10, הם לא חברים ממשיים בישרא-בלוג, הם לא מגיבים בבלוגים שאינם שלהם (אלא אם כן מתקיפים אותם והם מבינים שערעור ההתקפה יהיה להגיב בבלוג התוקף), הם לא בודקים ולא מכירים את הבלוגרים שמגיבים אצלם וכו'. אז שוב, נענערוץ 10, אנא הפסיקו את פרסום העיתונאים שלכם כנציגי ישרא-. תנו להם בוקסה קבועה בעמוד הראשי ותנו לבלוגרים של ישרא- את המקום אותו רציתם לתת מלכתחילה. כי הפרסום הזה לא תמיד עובד לטובכתם, ע"ע הבלוג של רן ליאור.
גם הפוסט השלישי של רן ליאור זכה לאזכור והפנייה מהעמוד הראשי של נענע. גם הפוסט הזה הוא מלאכת מחשבת של תקיפת ארגון המורים מתוך עמדות האוצר תוך התעלמות בוטה מהמציאות. כן, רן ליאור לא ייתן למציאות להתערב במחשבותיו ובהגיגיו. אגב, הדיווח שלו מבית הדין בחדשות אותו הערב הזכיר מאוד את הקו המרכזי במאמרו - המורים הם עד כדי כך תחמנים (כפי שטען גם בפוסט הראשון שלו) שהם הזמינו את האוצר לבקש צווי מניעה. אין אפשרות אחרת להבין את הטיעון הזה: "למה צווי המניעה הם החלום הרטוב של רן ארז". זוהי כותרת הפוסט. הדבר היחיד שלא מובן מהפוסט הוא מדוע אם כך רן ארז יוצא נגד צווי המניעה בכל הכוח. אבל רן ליאור לא טורח לענות על שאלות שכאלה. הוא גם לא מסביר מדוע אם רן ארז הוא המרויח העיקרי מצווי המניעה, מדוע האוצר ביקשם מלכתחילה.
הפוסט מתחיל בניתוח הכוונות של המתווכים. חוץ מעדי אלדר, מתווך מקובל על האוצר (ועל רן ליאור כמובן) שהתייאש, ליאור מנתח את מניעיו, הלא ענייניים כמובן של יו"ר ההסתדרות. הוא חבר של ברק, הוא רוצה הסתדרות חזקה, ודאי שהוא לא רוצה את פתרון השביתה. כי ככה זה, ארגוני עובדים לעולם פועלים מתוך שיקולים זרים. רק האוצר פועל ממניעים אמיתיים. גם וסרמן נכנס לקלחת מלחץ ובגלל שדואגים שהוא יקבל מסרונים אנונימיים ממורים מהצפון. ליאור מתעלם מההתנגדות הנרחבת שיש להסכם שחתם וסרמן ולרקע הפוליטי שלו. הוא מתעלם גם מהקומבינות של משרד החינוך לאישור ההסכם עם וסרמן: הורדת אחוז התמיכה הבית ספרי מ70% ל50% תוך שלושה שבועות, החתמת מורים על אישורו לפני שהוא נחתם באופן סופי, אי דאגה לכך שבתי ספר בהם יוכלו לקיים אותו ועוד ועוד ועוד. אבל ברור שוסרמן מתווך מסיבות לא ענייניות. אגב, גם וסרמן וגם עיני פותרים לאוצר בעיה קשה בתיווך שלהם. ברור שכל תיווך שהם ישיגו יחייב אותם לדרוש לא יותר ממה שהושג באותו הסכם. יתר על כן, אם עיני האוצר יכול להתעקש שבגלל היותו מתווך, ההסתדרות לא תוכל לדרוש השוואת תנאים לאלה של המורים. אבל גם זה עיניו של ליאור טחו מלראות.
לעומת מתווכים אלה, בית הדין הוא המקום הנכון לפתור בעיות כאלה. גם כאן הוכיח ליאור חוסר הבנה בסיסית. הרי בית הדין הוא מתווך כמו כל השאר. ההבדל המרכזי הוא שהפוסט של ליאור נכתב יום לפני הדיון הראשון בבית הדין. הפוסט נכתב כשבאוצר חשבו שרק בית הדין יכול להוביל לדיון רציני - המלים המכובסות של האוצר לשבירת ארגון המורים - ולסיום השביתה. אגב, אחרי שבית הדין לא נתן להם צו מניעה, האוצר הבהיר שהוא מעולם לא התכוון לבקש צווי מניעה וברור שצווי מניעה אינם פתרון לשביתה.
מדוע בית הדין הוא מבוגר אחראי ועיני, וסרמן, עדי אלדר אינם? לאלוהי רן ליאור והאוצר הפתרונים. שופט אמנם נראה נטול פניות, אבל כולם יודעים שאין דבר כזה כיום. אם השופט אדלר היה מוציא צווי מניעה, השביתה הייתה מסתיימת, לעת עתה. המאבק היה נמשך ביתר שאת והשופט אדלר לא יכול היה לתווך בין הצדדים. מצב זה קרה בחציה השני של השנה שעברה, כשאדלר כן נתן צווי מניעה, שהובילו את המשא ומתן לשום מקום, כלומר לשביתה הנוכחית. גם צווי המניעה שנתן בית הדין בשבוע הראשון של שנת הלימודים לא הובילו למשא ומתן רציני. אם בית המשפט היה דוחה את הצווים, האוצר היה שורף את המתווך הזה. לכן, אדלר מושך זמן, אבל נטול פניות ודאי שאינו. הוא גם לא טיפש. הוא יודע שהאוצר משתמש בו לשבירת המאבק, כפי שעשה כבר פעמיים. לכן הוא מושך זמן.
מעבר לטעויות בהערכה של רן ליאור, שכאמור נשען על האוצר: "כרגע נראה שבית הדין יחזיר לעבודה את המורים שמכינים את התלמידים למבחני הבגרות (כך הוא גם נהג לעשות במשך השנים הקודמות, הרי זו לא השביתה הראשונה במערכת החינוך)." כך נכתב לפני ארבעה ימים וצווי מניעה אינם באופק, ליאור ממשיך בקו שמבהיר מדוע גם אם זה יקרה זה יועיל לארז: " אבל צווי המניעה ישרתו בעיקר אותו."
ארז מוביל מאבק חסר סיכוי ולא מוצדק מבחינת רן ליאור וצווי המניעה יעזרו לארז לסיים את המאבק הלא צודק שלו בלי להפסיד יותר מדי מהכבוד העצמי שלו. אם מישהו תהה, עד כמה רן ליאור לא תומך במאבק המורים, הנה עוד ציטוט שהוא מביא מגורם שניהל בעבר מו"מ עם המורים - גורם שמן הסתם אחראי לכך שמורים משתכרים כיום כפי שהם משתכרים: " אם הייתי הממונה על השכר, הייתי משכיב את רן ארז, לא נותן לו לקום. ההמשך של השביתה רק פוגע בו ובארגון"." כך לפי ליאור, שמצטט גם את ראש הממשלה שמבהיר שהמורים לא יכולים להמשיך לעבוד משמונה עד אחת. ליאור גם כאן לא מבקר את עמדתו המגוחכת של ראש הממשלה, שכן ידוע לכל שמורים לא עובדים משמונה עד אחת. ידוע לכל חוץ מלראש הממשלה, לאוצר ולרן ליאור שמצדד בהם ומצטט אותם.
פסקת הסיום ממשיכה להתעלם מהמציאות. ליאור קובע שהמורים לא מצליחים לעניין את הציבור. זאת למרות הפגנות יומיות שנעשות בכל רחבי הארץ; למרות שאפילו הטלוויזיה פותחת מהדורות איתם מדי פעם; למרות שהם נמצאים בכותרות העיתונים באופן די קבוע; למרות שהציבור הרחב חושב שהם צודקים; למרות שהשיח שהם מארגנים מחלחל לתוך השיח אפילו של שרת החינוך שמצדיקה את דרישות המורים לצמצום מספר התלמידים בכיתה ולתוספת שעות. כל אלה אינם נחשבים בעיני ליאור, שממשיך בקו שלו שהשביתה כושלת ועל כן: " לממשלה אין סיבה אמיתית להתקפל (עד שעופר עיני לא יארגן שביתה משלו), המורים ממשיכים לא לקבל משכורת ובשלב מסוים ארז יצטרך לספק הסברים." כך מסיים רן ליאור את הפוסט הזה. פוסט שההערכה בו שגויה, העובדות בו שגויות, העמדה בו שגויה.
אז נענערוץ10 ממשיכים לתת במה אחורית כדי שנלמד על הכתבים שלהם. הם חושבים שהכתבים שלהם ועמדותיהם, שלעתים אינן מבוססות ומרוחקות מהמציאות, מעניינים, חדשניים ומחוברים יותר למציאות מאשר בלוגרים אנונימיים שאינם עובדים בערוץ 10. לפחות לפי מה שכתוב אצל רן ליאור, אין לכך בסיס. ודאי שאין הצדקה לפרסום העצמי של כתבי ערוץ10 כחלק מישרא-בלוג.
על כן, אני ממשיך בקריאה להחרים את הבלוגים של עיתונאי ערוץ 10, עד שנענע יבינו שאינם יכולים לפרסמם במקומות המיועדים לישרא-בלוג. שייתנו לעיתונאים שלהם את הכבוד הראוי בדף הראשי - בבוקסה נפרדת לעיתונאים הבלוגרים, ושישאירו לבלוגרים את הפרסום של ישרא-.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
