חרונולוגיה חסרת חשיבות

מדי פעם זה קורה, אבל זה מפתיע אותי כל פעם מחדש. משפחה שכזאת, אבא אמא ושלושה ילדים. ההפתעה נעוצה ב:

פ: מה, האמא לא עובדת?

ב: לא, היא מגדלת ילדים במישרה מלאה.

זה כל פעם מפתיע אותי מחדש. יש עוד משפחות שבהן האב עובד כל היום, מגיע הבייתה מאוחר, האמא כל היום עם הילדים, התפקיד שלה הוא לגדל את הילדים. המשפחות האלה לא עברו מהעולם?

אבל לא, רק שבוע שעבר זה עבר לי ליד האוזן, בלי שהפכתי זאת לענין. "אני צריך את השקט לפני שאני מגיע הבייתה" אמר לי הגבר. "אני מגיע אחרי יום עבודה מעייף, אני יודע שבבית האישה מחכה לי אחרי שכל היום היא הייתה עם הילדים. היא עצבנית, עליי, על הילדים, על היום, אז אני צריך את השקט לפני זה כדי שאני אוכל להתמודד עם זה." אני לא אמרתי כלום. במוח שלי בצבצה השאלה, רגע, האישה לא עובדת? היא כל היום עם הילדים? יש עוד משפחות כאלה? אבל נתתי לזה לחלוף לי ליד האוזן.

ככה זה, השמרנות חולפת לנו ליד האוזניים. אנחנו לא עושים ממנה עניין.