חרונולוגיה חסרת חשיבות

הספינים של התקשורת והאוצר מכך שהציבור עייף משביתת המורים, שהמורים צריכים לדעת שלא יקבלו עוד בשביתה אם זו תימשך וכו', נלעגים. צריך לסיים את השביתה כי צריך לסיים את השביתה. זהו הטיעון של שרת החינוך בזמן האחרון. טיעון גאוני. יצאו לשביתה כדי לצאת לשביתה ולכן אפשר לסיים אותה כי צריך לסיים אותה. כך שרת החינוך אולי פועלת. כך גם פועלים באוצר. אולם, הבעיה עם שביתות שאפשר להתחיל אותן אולם לעיתים הם מאיימות ללבוש חיים מעבר לעצמן. כך, שביתת המורים, שאוטוטו מתחברת עם שביתת המרצים (ולא רק בפוסט זה), מקבלת חיים משל עצמה של מורים שלא נשמעים לרן ארז, שלא מקבלים את מרותו, שלא יקבלו פשרה מטופשת הטובה אך במעט מפישריותו של וסרמן. אז אולי שרת החינוך והאוצר חושבים שצריך לסיים את השביתה כי צריך לסיים את השביתה. הציבור וציבור המורים יודעים שצריך להמשיך בשביתה עד שתשיג יעדים ממשיים או שתישבר בבית משפט (שישבור עוד שלב בקבלת הציבור את מוסדות השלטון).

איש חכם אחד אמר לי לא מזמן שמהפכה מתרחשת כאשר יש נתק מוחלט בין מוסדות השלטון לבין המציאות של האזרחים. ניכר שאהוד אולמרט עושה כל שביכולתו להרחיב נתק זה. מתעלם משביתת המורים, מתעלם משביתת המרצים וטוען שנצחנו במלחמה כי אף אחד לא מת במקלט. אכן, הזמן בשל למהפכה אם אלה אכן מתרחשות כאשר הנתק בין השלטון למציאות האזרחים הושלם.

אשר לשביתת המרצים, אתעכב רק על נתון אחד. בשש השנים האחרונות קטן מספר המרצים בתקן ברחבי הארץ ב-800. אומר זאת שוב, שמונה מאות תקנים פחות. קצת פרופורציות יכולות להסביר זאת. באונ' תל אביב היו פעם 1400 מרצים בתקן, היום יש פחות מאלף. אבל זה לא מספיק. אז הנתון הבא יסבר את האוזן יותר. באונ' חיפה יש כיום 650 מרצים בתקן. המספרים האלה מבהירים שבשש השנים האחרונות סגרו כאן אוניברסיטה. פשוט כך. סגרו כאן אוניברסיטה. צמצמו את מספר התקנים ביותר ממספר התקנים שיש באוניברסיטת חיפה. באונ' חיפה לומדים כיום 17,000 סטודנטים עם 650 מרצים בתקן. 800 התקנים שנעלמו בשש השנים האחרונות יכלו ללמד 20,000 סטודנטים לפי נתון זה. לחלופין, 200,000 הסטודנטים שיש בארץ היו זוכים להשכלה גבוהה, שאולי הייתה גורמת להם להילחם על עוד דברים חוץ משכר הלימוד שלהן. 800 תקנים, יותר ממה שיש באונ' חיפה, דומה למספר התקנים שיש בטכניון, בבר אילן. אף אחד לא מדבר על כך שסגרו כאן אוניברסיטה בשש שנים האחרונות. אף אחד לא מסביר שבזמן שסגרו כאן אוניברסיטה, הגדילו את מספר הסטודנטים בכל האוניברסיטאות. מצד אחד סוגרים אוניברסיטה (לא פיזית, וירטואלית) מצד שני מספר הסטודנטים שיש גדל כל הזמן. האיכות האקדמית היא בדיחה גסה שאין להתייחס אליה עוד. הדרישה לנגישות מביסה את עצמה. אכן, יותר סטודנטים נמצאים היום בפחות אוניברסיטאות. מקבלים פחות ידע, פחות מידע, פחות הבנה, פחות ביקורתיות, פחות אקדמיה. האקדמיה היום היא תיכון. למה? כי כשסוגרים אוניברסיטה ומגדילים את מספר הסטודנטים אין דרך אחרת. איפה הנתונים כשצריך אותם? מדוע איש לא טורח לבדוק את מספר הסטודנט לאיש סגל בכיר באוניברסיטה? מדוע איש לא מפרסם את מספר הסטודנטים לאיש סגל בכיר ב-2003 לפני שסגרו אוניברסיטה למספר סטודנטים לאיש סגל בכיר כיום? האם מישהו חושב שסטודנט שנתקל בחוקר בכשלושה קורסים שלו במהלך התואר, או אולי חמישה, יכול להבין מהו מחקר? יכול להפנים מה עושים באקדמיה? יותר מדי שאלות רטוריות יש בקטע האחרון. לכן אחזור רק על המסקנה העגומה במספרים:

בשש השנים האחרונות ירד מספר חברי הסגל הבכיר באוניברסיטאות בארץ בשמונה מאות. סגרו אוניברסיטה. לאף אחד זה לא היה אכפת. עושה רושם שעדיין לאיש זה לא אכפת.