אז נניח שהחלטת להתחיל בפעילות ציבורית. נניח שהחלטת לפעול במסגרת עמותה כלשהי. נניח שהחלטת אפילו להיות ראש אותה עמותה. מה תלמדי?
תלמדי שאין תוחלת בניסיון שינוי. כל שינוי יכול להביא נזק גדול מתועלת.
תלמדי גם שחוסר התכלית והנזקים שכל שינוי מוביל נובעים בין היתר משיטות הניהול ותפישות הניהול הקיימות במדינה. אין כמעט מנהל של ארגון גדול שלא רואה את העולם כעולם בו צריך להילחם על משאבים מוגבלים. תפישה זו מובילה לכך שאותו מנהל או מארגן נלחם כנגד כל אלה איתם הוא בא במגע. לוחמה זו אינה מבחינה בין גורמים איתם יש להילחם לבין גורמים איתם יש לשתף פעולה. לעתים, בעיתות של ירח כחול מזהה אותו מנהל גורמים שיש לשתף איתם פעולה. דא עקא, גורמים אלה הם לרוב אלה שבהם הוא צריך להילחם, ורק בגלל ראיה אינטרסנטית צרה הוא משתף איתם פעולה. לרוב, גורמים אלה חזקים מאותו מנהל ולכן הם ישתמשו בו והוא יישאר מדולדל עוד יותר מכוחותיו. ניסיון זה יבהיר לו שעמדתו הראשונית הייתה נכונה - אסור לשתף פעולה עם שום גורם וצריך להמשיך להילחם כל הזמן בכולם.
תלמדי גם שאנשים יעדיפו אינטרסים קצרי טווח וקצרי ראיה על אינטרסים ארוכי טווח ומשמעותיים להם. הם גם יעדיפו את האינטרס הצר שלהם על פני אינטרסים רחבים של הקבוצה אליה הם שייכים. כך, הם יפגעו בעצמם גם בטווח הארוך וגם בטווח המיידי בגלל שיקולים שלפרק זמן קצר הם נכונים. לפרק זמן ארוך, שיקולים אלה הורסים כל סיכוי לשיפור מתמשך במצבם של אותם אנשים. אנשים אלה פועלים כך כיוון שהם הפנימו את אותם מסרים שההנהלה הפנימה. עדיף להילחם כל הזמן בכל החזיתות כדי להשיג הישגים קצרי טווח, מלנסות לשתף פעולה, תוך ויתור זמני על אינטרס כזה או אחר, על מנת להשיג שיפור בר קיימא ולאורך זמן.
תלמדי גם שעמותה היא גוף בלתי אפשרי. זוהי התאגדות של אנשים על בסיס וולונטרי סביב מטרה מסוימת, להועיל לחברי העמותה ולדאוג להם. אולם, ראשי העמותה הם אנשים שלא מקבלים שכר, אסור להם לפי תפישתו של רשם העמותה. לכן, הם שוכרים מנכ"ל שינהל את העמותה. המנכ"ל הוא מקבל השכר בעמותה. חברי ועד העמותה אסור להם לקבל שכר. הם אלה שאמורים לפקח על המנכ"ל. המנכ"ל הוא זה שמנהל את העמותה בפועל. מכאן הדרך קצרה מאוד לאחד מהתרחישים הבאים: המנכ"ל משתלט על העמותה ודואג שתשרת אותו. לחלופין, הועד לא מצליח לנהל את העמותה, שוכר מנכ"ל שלא מצליח לתפקד בגלל שהועד לא מוכן לתת לגורם כלשהו להצליח היכן שהוא נכשל, וכך העמותה לא מצליחה לתפקד. בכל מקרה, העמותה לא יכולה לתפקד לאורך זמן. צריך אוסף של קדושים כדי שעמותה ציבורית תוכל לתפקד לאורך זמן ולא תהפוך או למושחתת או לחסרת כל ערך. קדושים שכאלה נדירים בימינו.
תלמדי שייתכן וקבוצה של קדושים תתאסף לעמותה מסוימת. תלמדי גם שטווח הזמן שבו קדושים כאלה יכולים להמשיך לעבוד יחד הוא מוגבל. השחיקה האינסופית בלוחמה סביב כל חורשי הרעה של העמותה, שלרוב הם רבים; המרחק שלעולם לא מתקצר אל עבר השגת מטרות העמותה; המשאבים האדירים שצריך כדי להתקרב למטרות העמותה; חוסר שביעות הרצון של חלק מחברי העמותה מכל פעולה שחבורת הקדושים תעשה; כל אלה יובילו למתחים, עייפות ושחיקה שאחרי מקסימום שנתיים יגרמו לקדושים להתפרק, לשקוע, מקצתם להתנוון, אחרים לברוח, אחרים עלולים להישחת. הקדושים לא מסוגלים להפסיק. מי מהם שישחת ירתום את העמותה לצרכיו. האחרים לא יגידו על כך מלה, יפרשו בשקט ויזכרו לאותו קדוש מושחת חסד נעוריו. יצטרך לעבור זמן עד שהקדוש המושחת יסולק מתפקידו. עד שמושחת אחר יתפוש את מקומו, או עד שקדוש שעוד לא הושחת יתפוש את מקומו. בכל מקרה, התהליך קבוע, גלגל חוזר של קדוש שהופך למושחת או פורש ואת מקומו תופש מושחת או קדוש וחוזר חלילה. לא, מושחת לא יהפוך לקדוש. גם זאת תלמדי.
תלמדי עד כמה קל להפוך למושחתת. באיזו מהירות כשאדם מגיע לעמדת ניהול הוא מתחיל לחשוב שהוא יודע הכל. שהוא יודע הכל יותר טוב מכולם. שהוא יודע יותר טוב מכולם מה טוב להם. שהוא הופך להיות היודע הכל ביחס לכולם ולאינטרסים הנכונים של כולם. עד כמה זה קל לא להקשיב למי שמנסה להאט בדרך, לבקש לעצור, שמזהיר, שמתריע, שאומר שאולי המטרה נכונה אבל הדרך, אוי הדרך. שאולי הפתגם הסטאליניסטי שכשכורתים עצים עפים שבבים אולי הוא בעייתי. שמותר וצריך להשכיל ולחיות עם שבבים אלה. תלמדי עד כמה קל להתעלם מהפצעים הקטנים ששבבים אלה עושים בלב אותם אנשים שחשבת שאת יודעת יותר טוב מהם מה צריך להיעשות. תלמדי שלהיות מושחתת זה לא רק לקחת כסף מהקופה הציבורית. להיות מושחתת זה גם זה, לפעול לטובת אנשים בניגוד לטובתם - לפעול למען מה שאת חושבת שהוא טובתם של אנשים, אפילו כשהם אינם מסכימים לכך. לא לשאול, לפעול בכוחניות כלפי אלה שאת אמורה לדאוג להם, כי הם לא יודעים לדאוג ולא יודעים מה טוב להם.
תלמדי גם, מצד שני, עד כמה זה קל לשקוע בקהות חושים. עד כמה זה קל להתעלם ממצוקות של אנשים. עד כמה זה קל לדחות את הטיפול בבעיות בוערות. עד כמה לעולם לא יוכל להיות פיקוח על כל שצריך להיעשות. עד כמה לעולם לא יהיה מספיק אנרגיות ומספיק אנשים כדי לטפל בכל הבעיות הבוערות. תלמדי עד כמה כל זה חסר תוחלת.
אז אולי תהיה זאת החלטה טובה ללכת להיות פעילה ציבורית, אולי תהיה זאת החלטה גרועה ללכת לעמוד בראש עמותה. רק תדעי מה מצפה לך כשתעשי זאת.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
