"יש לך את השיער הכי יפה בעולם." היא אמרה. עניתי בתודה.
ו"יש לך עיניים גדולות ויפות." המשיכה. השבתי בחיוך ובתודה.
לי היא דווקא הזכירה שתיים. יותר נכון שילוב של שתיים, אחת שמזמן יכולתי לאהוב ולא יכלה לאהוב אותי באופן דומה, ושנייה שאהבה אותי ועד שאהבתי אותה נגמרה הסבלנות שלה והזמן שלנו.
ואנחנו יושבים אחד מול השניה, אחת מול השני, מדברים על כמעט הכל. לכאורה יש לנו נושא עוגן, אבל כבר מזמן שכחנו ממנו. פשוט מדברים. שעות כבר. אפילו לא שמנו לב. והערב היה נפלא ויפה ומוצלח. ויושבים ומדברים.
זה כל כך מסוכן. זה כל כך ברור גם למה זה כל כך מסוכן. אין מחויבות, אין סיכוי, אין סיכון. אז אפשר להיפתח ולדבר, לבדוק את האדם האחר, לשמוע איך הוא חושב, על מה הוא חושב, למה הוא חושב. מה מטריד אותה, מה מעניין אותה, מה מעניין אותי, למה אני כמו שאני, איך זה לחיות פה, ואיך זה לחיות שם. וכמה יש נושאים קשים, וכמה יש בעיות, וכמה אפשר לפתור אותן, פשוט להיפתח ולדבר.
זה כל כך קל להיות פגיע עכשיו. להיסחף בפנטזיה הזאת. בגלל שזה לא אפשרי.
בגלל שלאחרונה, כולנו יודעים. זה כל כך שונה מהרגיל. מאותה פגישה מאוסה של בית ספר, צבא, עבודה, מי את, למה אני טוב, למה הערכים שלי טובים, למה אתה צריך להיות איתי, למה אני מושלם בשבילך, למה כל זה שוב נראה בעיניי מאוס.
בגלל הזרות הלא מחייבת הזאת. אין צורך להשתדל. אפשר פשוט להיות ולדבר. ולהיסחף, ולנסות לא להיפגע. כי זה כל כך קל. וכל כך בלתי אפשרי.
כי לי היא מזכירה אהבות ישנות. ולה לא מובן איך איני מאמין באהבה ממבט ראשון.
ושנינו יודעים שזה חסר סיכוי, דבר שהופך זאת לכל כך פשוט, כל כך טוב, כל כך זמני.
דבר שהופך את הקבוע לכל כך מאוס, כל כך צבוע, כל כך מגעיל.
ואולי אפילוג לא נחוץ. חברי סיפר לי כיצד מימש פנטזיה זו. כיצד הזרות משכה אותו עד אובדן חושים. ואצלו זה מסובך הרבה יותר. ומאז הוא חי את הפנטזיה. בורח מהמציאות שלו אל אותה פנטזיה. חוזר אליה שוב ושוב, אל הפנטזיה, לא אל האישה שבבסיסה. כי היא כבר כמובן בלתי מושגת. אני שומר על עצמי. יודע בכאב, ובשכל, שזוהי רק פנטזיה, שכל תפקידה לגרום למציאות להיראות רע. ושחייבים חייבים לזכור זאת. להבין שצריך לקרב את המציאות אל הפנטזיה – למצוא משהו במציאות שיידמה לפנטזיה. ולא לממש את הפנטזיה ולברוח מהמציאות. אמרתי לו זאת. אני אומר לי זאת עכשיו.
אבל:
לי היא מזכירה אהבות ישנות. ולה לא מובן איך איני מאמין באהבה ממבט ראשון.
איך אפשר לעמוד בזה? איך אפשר לא ליפול בזה?
אפשר.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
