אתמול הבהרתי מדוע טענתו של אולמרט בדבר היציבות השלטונית אינה מחזיקה, באמצעות דוגמא מאמריקה - ראו פוסט קודם למטה. לפני הרבה זמן הבהרתי שטענתו השנייה של אולמרט, שרק מי שקילקל יכול לתקן כושלת. הוא לא הצליח להסיק מסקנות מהכישלון בלבנון כשניהל את שני משברי החינוך, ולמען האמת חזר על אותם כשלים שהיו בלבנון במשברים אלה: אי הצבת מטרות, אי כינוס הממשלה והקבינט לדון במשברים, אי ניהול המשבר ומתן יד מעין חופשית לדרגים שמתחתיו – שר האוצר ופקידיו שרת והחינוך – לנהל את המשבר, מריחת המשבר זמן ארוך מדי, דשדוש במהלכו.
כל שנותר להתמודד עכשיו הוא עם טענה אחת נוספת – בחירות. אז הפוסט הנוכחי בהצעה קצת פחות רצינית, ואולי גם הפוסט הבא בדיון אמיתי יינסו לתת מענה לבעיית הבחירות והמחסור באלטרנטיבה, הידועה גם בשם, אז מה אתם רוצים, את ביבי?
מדי פעם אני רואה אותם ומחייך לעצמי. למה? כי אני היחיד שראה את אותה סדרת ריאליטי של ערוץ עשר לפני כמה שנים. דרוש מנהיג קראו לה. עביר קובטי הייתה צריכה לנצח. אבל היא הפסידה. מאז היא מופיעה מדי פעם בתקשורת, כמו ביום רביעי בערב בערוץ הראשון כשטענה שהאלימות והלוחמנות הן הבעיות המרכזיות בחברה הישראלית. היא המשיכה לטעון בלהט שכל עוד אלה לא ישתנו לא יהיה כסף לפרויקטים בצפון ולשיקומו. צודקת. מנשה רז נתן לה מדי פעם לדבר ואמר שדבריה חשוב שיאמרו, אבל לא פיתח סביבם דיון. גם איקי אילנר מופיע מדי פעם. הוא עקר לשדרות כדי להגיע משם איכשהו ולהשפיע.
ולמה נזכרתי בזה. בגלל הייאוש שתקפני בעקבות דוח ועדת וינוגרד. מי החלופה? מה האלטרנטיבה? הרי יש או ביבי או אולמרט או ברק. והראשון אחראי למותם של רבים בשנת כהונתו הראשונה כראש ממשלה במנהרת הכותל. השני אחראי למותם של רבים יותר בשנת כהונתו הראשונה כראש ממשלה במלחמת לבנון השניה. השלישי אחראי למותם של רבים בשנת כהונתו הראשונה וחצי כראש ממשלה באינתפיאדת 2000 כמו גם הרג 13 אזרחים ישראלים באותה תקופה. אצל כולם קבלת ההחלטות הייתה רעה. כולם מחוברים לכסף הגדול ועושים את דברו – במגדלי אקירוב, בכרמיה או עם שלדון אידלסון. אלה הן האופציות.
או אז מתערפלת בי התחושה. האם זה צריך להיות כך? האם זה חייב להיות כך? הרי הציבור מאס בפוליטיקה הישנה. הציבור מאס בפוליטיקה המכוערת. הציבור מאס בגימלאים. אולי הגיע הזמן לרשימה פוליטית חדשה, עם חזון חדש, עם הרכב צעיר. על כן, החלטתי להרכיב כזאת רשימה.
אז להלן מקצת הפרטים על האנשים המרכיבים את הרשימה – כולם כמובן אנשים דמיוניים שאין למצוא כמוהם בשום מקום (למעט באיזה מקום או שניים שאני מכיר).
- כותב שורות אלה – צעיר (במושגים פוליטיים) שאתן יודעות עליו כבר את כל מה שצריך לדעת (ראו טור צד מי אני ומי אני לא?). בעל כריזמה מדהימה, סקס אפיל הורס ואפילו עמוד שידרה. אדם שלא פחד להתעמת עם אנשים בעלי כוח וממון, אמר לדרישותיהם "לא". אדם שלא מתחמק מעימות וכן מתחמק ממילואים (אופס, סליחה, תמחקנה את זה). אדם שלא מתחמק מעימות, לא מתחמק ממילואים, אבל כן משתדל להימנע ממלחמות מיותרות (אוה, הרבה יותר טוב). אלה מכן שתטענה שבקושי להחזיק את משק ביתי אני מצליח, שלקרוע נייר טואלט על פי הקווים זו משימה קשה מדי עבורי, שלא נדבר על כך שאת הדברים היומיומיים שאני אמור לעשות איני מצליח לעשות, אומר רק זאת – די הם הקטנוניות הזאת למען השם, ומה, אולמרט יותר טוב? ברק עדיף? אתן רוצות שוב את ביבי??? לשם גילוי נאות, מנהל כמה וכמה בלוגים (ראו טור צד בלוגים אחרים של כותב שורות אלה) במקביל בנוסף לעוד איזה פעילות חוץ בלוגוספירית שהוא עושה.
מובן שכל שאר חברי הרשימה הם פרי מוחי הקודח ואינם קיימים במציאות. על כן יש לקרוא עליהם בעירבון מוגבל השמות הם כמובן שמות פיקטיביים.
- לאה – קודם כל היא אישה, שזה יתרון גדול כי מועמד מספר אחד אינו אישה. צעירה גם היא, אף יותר מהמועמד מספר אחד. נניח שהיא תושבת עיר הבירה. נחבר אותה קצת למסורת, נמציא לה משפחה, שני ילדים, עמדות ירוקות יחד עם דתיות ותפישות חברתיות.
- פלמח – מבוגר קמעא משני האחרים. נטען שהוא מורה ומחנך, אבל לא בישראל כי עם בשטחים הכבושים. גם הוא מכבד את הדת ואת המסורת, אולם לא מאמין בהם. הוא כן מאמין בכיבוש הארץ, אולם לפני כן הוא מאמין באדם ובמוסר. נשוי.
- אדם – מבוגר אך מעט יותר, בעל דעות מגוונות ומשפחה. הוא ירושלמי שורשי. מחובר לכל מיני מקומות, לרוחניות, לזרימה, ליציבות, למזרח ולמערב. קשור לעצמו ולגבריות שלו אך בצורה לא כוחנית. נגד הקשרים העבותים שיש בין ישראל לבין השטחים הכבושים.
- רוני – הצעירה בחבורה. בשנות ה-20 לחייה, נציגת הדור הצעיר, מהנדסת תוכנה שמאמינה שצריך שוויון בין בני אדם, אין צורך בלהרוג את עצמך לא באוהלה של תורה, לא באוהלה של ההיי טק וודאי לא באוהל מלחמתי כזה או אחר. סוציאליסטית בהגדרתה, עם אלוהים, בלי פנטיות ועם נורמאליות גדולה. מאמינה גם במדינת רווחה ושירותי בריאות נרחבים וטובים מאלה הקיימים.
- מירב – אישה, בערך באותו טווח גילאים. מאמינה במה שרוב האנשים מאמינים בו, רק בעוצמה פחות חזקה ואוהבת את מה שרוב האנשים אוהבים, רק שהיא אוהבת אישה אחרת. אה כן, היא גם מזרחית.
אז מובן שזהו רק הפרופיל של המועמדים המובילים. רשימת ה-40 מנדטים שרשימה זו תכניס לכנסת עדיין בגיבוש, כשחלקה השני יורכב מבלוגרים מצטיינים. כולכן מוזמנות להציע את עצמכן. ברור, שצריך מועמד אחד לפחות ערבי, או אולי ערביה. חשבתי אפילו על איזה תושב חוץ שיהיה חלק מהרשימה הזאת. למה לא? אנחנו גלובליים אחרי הכל. צריך גם מישהו שחצה את גיל החמישים, ואולי אחת שחצתה את גיל ה60 ואפילו ה70, למה לא. האם אני שומע את טליק מתנדב?
במה מאמינה רשימה זו?
בפוליטיקה נקייה; בחיזוק הקשר בין הבוחר לנבחר – בין היתר על ידי דרישה לשינוי חלקי של שיטת הבחירות לשיטה אזורית, כך שמחצית מחברי הכנסת ייבחרו בבחירות אישיות-אזוריות; בתפישה שהבטחות יש לקיים; בעדיפות לסדר יום חברתי אזרחי על פני סדר יום צבאי מלחמתי; בכך שלפני שיוצאים למלחמה צריך לחשוב; בכך שצריך להשקיע הרבה יותר בחינוך מאשר בצבא; בכך שצריך לקדם את השכבות החלשות לפני שמקדמים את הצבא, הכיבוש ואת השכבות החזקות. זוהי רק תחילת הפלטפורמה. הרשימה אמנם מגוונת מבחינת שמאל ימין, אולם היא מבינה שללא חוסן חברתי ומדינת רווחה חזקה יותר, המאבק השמאל ימיני הוא חסר חשיבות. היא מאמינה באדם כערך ובאנושיות כמטרה, יודעת שבני האדם, גם הערבים, רוצים לחיות ורוצים לחיות חיים הראויים לחיות אותם.
היא גם מאמינה במה שברק אובמה מאמין בו. צריך לשנות ואפשר לשנות, ואנשים צעירים, חדשים, נקיים, שלא התנסו בפוליטיקה הארצית, שלא נשרפו על ידי חיים רמונים או אהוד אולמרטים או דומיהם, יכולים להוביל את השינוי הזה, לתת אופציה הולמת לאהוד א' או אהוד ב' או ביבי; שמחאה לא צריכה להיות רק שלילית ולא רק בנושאי מלחמה, עוני, פשע; שתפישת עולם צריכה להיות מלאה וכוללת; שפשיעה ואלימות לא ממגרים בכוח אלא בחינוך; שאסור לזרוק פושעים לבתי כלא פרטיים; שהפרטה היא מזיקה; שמשרד האוצר הוא משרד ככל המשרדים האחרים, אולי פחות מהם; שאפשר לנהל מדינה בלי חוק הסדרים ועוד כל מיני דברים שנראים לכולנו מובנים מאליהם.
אז הגדנה, לא הייתם רוצים לראות רשימה כזאת, חדשה, נקייה, עם סדר יום ועתיד, כמי שתרכיב את הממשלה, וכמי שהעומד בראשה יהיה ראש ממשלה?
אם כן, הגבנה והצענה הצעות לשיפור וייעול ועוד מועמדים, והתחלנה לאסוף חתימות.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
