חרונולוגיה חסרת חשיבות

כתבתי ומחקתי. נכנסתי ולא השארתי תגובה. רציתי אבל חשבתי שאולי עדיף שלא. למה לסכן את עצמך. למה להסתבך.

יש מקומות שמחייבים להגיב עם שם מלא, פרטים, תואר. דורשים ממך להזדהות.

דורשים ממני להזדהות. אני קורא וקורא ורוצה להגיב אבל זה מסוכן. כי כולם ידעו מי אני. כי האדם כנגדו אגיב הוא אדם חזק, חזק ממני, חלקלק, שיודע להפעיל את השפה טוב יותר ממני. דמיינה לעצמכן, מישהו שיודע להפעיל את השפה טוב ממנו.

כך הוא מפעיל את השפה כדי ליצור מניפסטים חסרי משמעות וחסרי חשיבות. מניפסטים שלא ברור מה הם אומרים, שאומרים הכל ולא אומרים כלום, כמו הבלוג הזה, רק יותר נפוח, בשפה יותר גבוהה, עם מצח גבוה יותר ומשמעות רדודה יותר.

אחד כזה שמפעיל את השפה כדי לרוקן כל פעולה חתרנית, ועושה זאת בשם החתרנות. אחד שקורא להפסיק למרוד וכותב בצורה מרדנית. אחד שנראה נאור ובעצם הוא נורא. אבל השפה מכסה על כל אלה.

אחד שמתמסר  לכוח וכותב נגדו, בכאילו.

אבל אסור לצאת נגדו, כי זה מסוכן. כי יש לו כוח. כי אם אצא נגדו, יבולע לי.

אז כתבתי, ומחקתי, והחלטתי לשתוק.

כי לפעמים כנגד מורדים בעיני עצמם עדיף לשתוק ולא להאדיר את כוחם.

או לפעמים צריך להתנהג בפחדנות. כי יש גם טווח ארוך.