אנחנו עומדים בפתח עונת החתונות. אלפי זוגות יקימו בית כדת וכדין כדת משה וישראל בקיץ הקרוב, כמדי קיץ. טקסי חתונה אלה יחזקו את האחיזה של הדת במדינת ישראל. שכן, המנגנון המרכזי באמצעותו שומרת הדת על כוחה הוא טקסי הנישואין. בישי המזל אחרי נישואין אלה יגלו ויתחילו לקלל, שכן כשיצטרכו להתגרש יתחילו הקונצים בבתי הדין הרבניים. בכל זאת, הרוב מעדיף להתחתן אצל רב אורתודוכסי כדת משה וישראל. כי אין לזה מחיר. גם מי שהוריו נאורים וליברלים, מצביעי מר"צ ושינוי, אוכלי חזירים ושפנים, גם הם יגלו שכשזה מגיע לחתונה ההורים מצפים שתתחתנו עם רב. כי זו המסורת, כי זאת הדת וכי כך מקובל במדינת ישראל.
אחרי שההורים יבהירו שכך מקובל וכל שצריך הוא רב אורתודוכסי (רפורמים הם יותר גרועים מגויים, כפי שכולנו יודעים), הם יסבירו שלא, אין עם זה בעיה. הרי יש להם בדיוק את הרב הנכון, הלא הוא רב המחמד. כך הם יחזקו את האורתודוכסיה ויגרמו לכם להרגיש שאין לזה מחיר.
למה אין לחתונה שכזאת מחיר? כולנו יודעים שטקס אורתודוכסי הוא בעייתי. הטקס והטקסט עצמו אינם שוויוניים, כשהאישה, הסחורה, מושתקת ונקנית. כולם יודעים שהממסד הדתי הוא נורא. אבל כולנו מכירים איזה רב נחמד אחד שיעשה לנו את ההנחות הקטנות שאנחנו רוצים. אותו רב שיעזור לנו לעבור את הטקס, לרצות את ההורים (שהרב חשוב מאוד להם, ויותר מכך להוריהם המתים ולמוזמנים שלא יוכלו לעמוד בבושה של טקס ללא רב) וכמובן להעלות חיוך (צבוע) בעיני כולם. אז אנחנו הולכים לאותו רב נחמד והוא מאפשר לנו לצלוח את הימים הנוראים של לפני החתונה.
הגדילו לעשות רבני צהר ודומיהם. לא, לא רבני הציונות הרביזיוניסטית, אלא אותם רבנים ששמו להם תפקיד לקרב את עמך ישראל לרבנות ולאורתודוכוסיה על ידי הפיכתה של זו נחמדה יותר. זוהי מטרתם המוצהרת. כך הם הופכים את הטקס האורתודוכסי לנחמד. הם אפילו, תאמינו או לא, לא דורשים תשלום על עריכת הטקס. כן, מתנות חינם, ממש ככה. אגב, המגעילים יטענו שזה שרבני צהר לא לוקחים כסף עבור הטקס מנוגד לכל המסורות היהודית שרדיפת בצע היא מוטיב חוזר בה. כמובן שאין מתנות חינם ואת זה תגלו כשתתגרשו.
אז לחתונה עצמה אין מחיר, אבל להסכמה להתחתן במסגרת הרבנות האורתודוכסית יש מחיר כבד. כולנו משלמים אותו. למה? כי בלי הפיכת הטקס לנחמד, הבעיה של נישואין דתיים הייתה הופכת לקריטית. אם לא הייתה את דרך הביניים שרבני צהר מציעים, הגועל מהטקס הדתי ומכל מה שהוא גורר הייתה מכריחה את הציבור לצאת לפעולה. אם לא היו נותנים אספירין לבעיה, אולי היה אפשר לפתור אותה. בלי צהר ובלי דומיהם, אותם הרבנים הנחמדים שהופכים את חיינו לנעימים, סביר שהתנועה לעבר הפרדת הדת מהמדינה, או לכל הפחות הפרדת הנישואין והגירושין מחזקתה הבלעדית של הדת הייתה מתרחשת.
אבל רבני צהר ודומיהם מציעים לנו מרכז מתון. הם מאפשרים לנו את הכל: גם להרגיש שאנחנו לא מאוד דתיים וגם לשמור על כוחו של הממסד הדתי; גם להיות בסדר עם ההורים, וגם לקלל אחר כך כשמגיעים לרבנות ומגלים שאפשר לדפוק את הנשים שהסכימו להתחתן אצל רב על ידי טריקים כאלה. אנחנו מגלים שאפשר למצוא רב נחמד ואחר כך להישאר עגונות שנים.
אז רבני צהר ושאר רבני המחמד עוזרים לאורתודוכסיה לשמר את כוחה. מובן שהם לעולם לא יודו בכך. הם רוצים לקרב את הציבור החילוני לדת. הם מאפשרים את שימור כוחו של הממסד הרבני. ביום שבו הטקס האורתודוכסי יהיה כפי שהרבנות הראשית כותבת עליו, אולי יתעורר הציבור החילוני במדינה ויבין שהגיע הזמן להיפרד מרבני המחמד ומהקוסמטיקה שלהם ולקרב את ישראל למדינה המתוקנת המגיעה לנו.
במחשבה פוליטית חוזרת, אין סיכוי שזה יקרה. כי המצב של רבני המחמד מתאים לנו. זה מתאים לאופי הישראלי, ללכת עם ולהרגיש בלי, לפחות בטווח הקצר. בטווח הארוך, התשלום הוא כמובן ברבית דריבית. כך עם השטחים הכבושים, שרובינו לא זוכרים שהם קיימים ושישראל שולטת בהם, עד כמובן לאיזה אינתפיאדה או שלוש. כך גם עם הפרדת הדת מהמדינה, שרובינו חושבים שהיא קיימת ומוחלטת עד שמתחתנים, מתים והכי גרוע מתגרשים. הולכים עם, מרגישים בלי, והכל בגלל קוסמטיקות וטריקים שקורסים ברגע האמת. כמו החברה הישראלית כולה.
גם אני כמו כולם אתחתן בטקס אורתודוכסי, מהסיבות שהוזכרו לעיל.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
