חרונולוגיה חסרת חשיבות

המילה הזאת מצחיקה אותי פתאום. אולי בגלל זאת שתפקידה לדאוג לי. פוסט שאין מה להגיב עליו.

אבל כן, מוזר, כי זאת המילה שמסכמת את הפוסט הזה יותר טוב משאר המילים שעלו לי לראש. בסך הכל רציתי להתלונן. לא, חלילה לא עליכן קוראות יקרות. אתן בסדר. אתן 10. עשר אני אומר לכן, עשר. אני רוצה להתלונן על דברים אחרים. מה? יש עוד דברים בעולם חוץ מקוראות? קשה להאמין. באמת קשה להאמין, אבל מסתבר שיש גם דברים אחרים בעולם. כמו מה למשל?

כרס. כן כן כן. כרס. זאת מילה כל כך יפה כרס. ואפשר גם קרס. זה כבר משהו אחר לגמרי מהמילה הראשונה. כאן אפשר לדבר על צלבים ואפשר לדבר על דיג, ועל אנטישמיות. אבל אני רציתי לדבר על כרס ולא על קרס. Kרס.

מה רציתי להגיע עליה. האם היא גדלה? קטנה? מציקה? כואבת? דואבת? מבלבלת לכן עכשיו במוח? אבל איך כרס יכולה לבלבל במוח בכלל.

האמת שרציתי להתלונן על שתי תחושות שיש לי כרגע. והכרגע הזה הוא הרבה יותר רחב מהשניה שאני יושב כרגע מול המחשב שלי. גם רציתי לעשות איזשהי מחווה למוזטל, אבל אולי אחכה עם זה. גם אמרתי שלא אכתוב פה על חוויות מחול. אולי אכתוב פה רק על תחושות מחול. והפונט הזה קטן מדי. אוה, כל כך הרבה יותר טוב עכשיו.

עכשיו אפשר להירגע ולדבר על תחושות. היום חיכיתי. אבל זו תחושה אחרת לגמרי. וקיבלתי את מה שחיכיתי לו. רק בלי תחושה. קצת חסר תחושה. שקרן. חסר רגש זה היה, לא חסר תחושה. מאכזב. הרי ברור שאני יודע לאבחן תחושות. רגשות, שוב מנסה את מכבסת המילים הזאת.

ובכלל לא רציתי לדבר על תקופת ההמתנה. שלושה שבועות שכאלה שכולם חיכו למלחמה, ובסוף היא הגיעה.

המתנה שמשהו יגיע. לפחות זה הגיע, אבל חבל שזה הגיע מרוקן מרגש. ועם מידע שלא עוזר לי.

ובכלל התחושה היא שאני רעב.

אוה, סוף סוף יצא המרצע מן השק. עכשיו אתן מבינות את עניין הכרס. אני רעב. מאוד. מאז שחזרתי מחו"ל אני רעב. אולי זה בגלל שהשמנתי בחו"ל? כן בטוח. רגע זה קצת מנוגד להיגיון. אה, נכון. או קיי, זהו בדיוק. אולי בגלל שרזיתי בחו"ל. יותר מתקבל על הדעת. לא משהו רציני. ורובכן שמכירות אותי כבר כה טוב יודעות שלאבד שלושה ארבעה קילו זה לא משהו שבאמת יזיק לאיך שאני נראה. להיפך, סביר שיותר ריר יוזל עליי עתה שאני חטוב כמוזטל בימיו הטובים. שטויות שאני כותב, זה פשוט לא להאמין לפעמים. וחכו, כרגע אני מפעיל ארבעה בלוגים שאת כולם אני כותב לגמרי בעצמי. ייאוש.

זאת לא התחושה שרציתי לכתוב עליה, אלא על רעב. וקצת על עייפות. עדיין חסר לי אותו לילה שלא ישנתי כלל. וגם הערב אתמול ושלשום חסרו לי שעות שינה ל8 שלי. כל כך עצוב. טוב גם זאת לא התחושה שרציתי לכתוב עליה.

רציתי לכתוב על רעב ועל עייפות. ויצא שכתבתי על אכזבה. כרגיל.