חרונולוגיה חסרת חשיבות

בזמנו פוסט זה לא זכה לשום תגובה - אז החלטתי לשים אותו שוב היום.

האוטובוס כבר נראה באופק כשהחלו קולות האזעקה. עולה ויורדת, יורדת ועולה, ומעלה איתה שאלה ספציפית:

האם ללכת לבנין הסמוך ולהיכנס לשטח מוגן בחדר המדרגות שבו או שמא לחכות לאוטובוס, לעלות עליו ולקוות שייסע בשלום ללא קשר לאזעקה. לכאורה, האזעקה קודמת, הרי ההמתנה לה הייתה ארוכה יותר מלאוטובוס. לאוטובוס חיכיתי רק 20 דקות ואזעקה כבר לא שמעתי יום שלם. מצד שני, נטען שתנועת האוטובוסים נמשכת כסידרה, אבל טענה זו לא נראתה יותר מדי אמיתית בעיר הרפאים בה נמצאתי. יתר על כן, כמו שאומר המשורר, לפי תנועת הרכבת ... (ש. ארצי). אוטובוס או אזעקה, אזעקה או אוטובוס. האוטובוס המשיך לנסוע גם כשהאזעקה נמשכה וידעתי שאין ברירה. האוטובוס ניצח.

עליתי לאוטובוס ברגל קלה ובתיק כבד. כך זה כשהופכים לפליט.

האזעקה נמשכה וגם נהג האוטובוס המשיך לנסוע. עד שהוא שמע בום. טוב, היה בום. חלש. בומונצ'יק. כזה קטן וחביב. שהעלה חיוך על שפתי הנוכחים. היו כ-10 נוסעים באוטובוס. אולם, הנהג עשה את מה שהוא צריך לעשות. הוא עצר בצד ופתח את דלתות האוטובוס.

שתי נשים מהספסל הראשון מיד בלי לחשוב פעמיים רצו בהיסטריה אל עבר הבנין הסמוך. הן כנראה שמעו את הבום. גם שאר יושבי האוטובוס שמעו אותו. הם לא זזו. ישבו להם באדישות, מחכים שמשהו יקרה. שתי הנשים הגיעו אל חדר המדרגות הקרוב, הסתובבו וראו שאף נוסע אחר לא הצטרף אליהן. הנוסעים האחרים הסתכלו עליהן משועשעים משהו. אדישים יותר.

המצוקה ניכרה בהתנהגותן של שתי הנשים בחדר המדרגות. האחת ממשיכה לצעוק שחייבים להישאר במרחב המוגן יחסית אליו הגיעו. השניה צועקת עליה חזרה שהאוטובוס ייסע בלעדיהן שכן איש מהנוסעים, וגם הנהג, לא ירד מן האוטובוס. חולפות עוד מספר שניות של מתח.

הבלונדינית מבין השתיים נשברת ורצה חזרה לאוטובוס כשהיא צורחת על השחורה, בואי כבר, את חייבת לבוא. הוא ייסע בלעדינו. השחורה עדיין במצוקה בשטח המוגן יחסית שלה. מהססת. עוד מספר שניות חולפות וגם היא נשברת ורצה חזרה לאוטובוס.

הנהג מחכה עוד מספר שניות ונוסע.

הבלונדית והשחורה ממשיכות לצרוח האחת על השניה לאורך כל הנסיעה עד שהן יורדות.

באותה הפצצה נפצעו כ-20 עוברי אורח בחיפה.