חרונולוגיה חסרת חשיבות

סוף עונה! סליחה, התבלבלתי. סוף עידן. עידן הקרח. עידן המזוזואיקון התחתי. עידן קפון. כל כך הרבה עידנים נגמרים לאחרונה. עכשיו אומרים שנגמר עוד אחד.

עמישראל יכול להתרווח בכורסא, להתיר את החגורה, להצליף באמצעותה בבנו, או בבתו, מי שיותר קרוב, ולהיאנח אנחת רווחה. נפטרנו מאולמרט. סוף סוף נפטרנו מאולמרט. עכשיו יהיה טוב. אתמול היה טוב. מחר יהיה טוב. ויהיה גם היום. היום היה טוב. כמו שאמר בערך המשורר הלאומי ש. ארצי מולדתי הרט רשים קירח. חזרנו לענין הקרח.

אז אנחת רווחה קולקטיבית נשמעת. עד שעמישראל, בעודו מתרווח לו באותה כורסא, מתיר חגורה, מצליף באמצעותה בבנו, או בבתו או  בכלבו, מי שהכי פחות מזיק, ירגיש רווחה. כן, רווח לעמישראל.

עכשיו הוא יחכה עד שיבקשו ממנו שוב לבחור. והוא שוב יבחר באיש דמוי אולמרט. כי אין מה לעשות, עם ישראל אוהב להצליף בבנו, בתו, כלבו או הדג בחגורה, ונהנה עוד יותר לבחור במפלגות שברור שייסרוהו בשוטים ובעקרבים.  מצד שלישי מגיע לשוטים שייסרוהם בשוטים. מה חבל שהעונש הזה הוא תמיד קוקלטיבי. אבל גם בכך יש צדק פואטי, שכן רובו של עמישראל מצדד בענישה קולקטיבית.