1. הדוד מאמריקה יסדר - איזה כיף לנו, איזה כיף לנו. הדוד העשיר מאמריקה שלח לנו 100 לירות. הדוד העשיר מאמריקה יפתור לנו כל בעיה. יש לנו בעיה עם טילים מאירן? אין בעיה, נתחבר למערכת התרעה של הדוד מאמריקה וכך נוכל לדעת על הטיל הרבה יותר מוקדם. יש לנו בעיה בכלל עם אירן, ניתן לאמריקאים לטפל. אבל זה ברור, הביטחון שלנו כבר משנות ה-60 בידי אמריקה. אבל, אם יש לנו בעיה עם פושעים, גם לזה נפנה לדוד מאמריקה. יש לנו בעיה עם רוזנשטין, נבקש מהאמריקאים לטפל בו. יש לנו בעיה עם האברג'ילים, ניתן לאמריקאים לטפל בהם. איזה כיף לנו, הדוד מאמריקה יטפל. אבל מה יקרה עם הפערים החברתיים? אופס, כאן אי אפשר לפנות לדוד העשיר מאמריקה, הפערים אצלו יותר גדולים מאצלנו. ומי יציל לנו את הכלכלה? אופס, גם כאן אי אפשר לפנות לדוד העשיר מאמריקה, הם במצוקה כלכלית גדולה יותר מאיתנו. אז מה נעשה? איך נפתור את הבעיות האלו? אחרי שהממשלה הישראלית הפריטה את כל תחומי החיים, חינוך, בריאות, רווחה, עכשיו היא לא מנסה לספק גם את צרכי ביטחון הפנים לאזרחיה ומשתמשת בשירותיו של הדוד העשיר מאמריקה לפתור בעיות בתחום זה. אמריקה לא תפתור לנו לא את בעיות הביטחון, לא את בעיות ביטחון הפנים ולא את שאר הבעיות. ארצות הברית של אמריקה אמנם אינה משענת קנה רצוץ, אבל ודאי שאינה מודל לחיקוי ומשענת בסוגיות של בטחון פנים. כי ארצות הברית לא תוכל לאסור את כל פושעינו, ודאי כל עוד אנחנו מאמצים את מדיניות הרווחה האמריקאית הלא קיימת.
2. אולי המדינה כן יכולה - בימי ראשון בזמן הפרסומות בלונדון וקירשנבאום יש בערוץ שתיים פינה פרסומית בה מוצגות הפרסומות שעם ישראל הכי אהב בשבוע האחרון. בשבועיים האחרונים חברת פרסום עלומה זוכה במקום הראשון. חברת הפרסום קרויה לפמ. פינת הפרסומות האהובה אסור לה להשתמש בשם המפורש של חברה זאת. מדוע? כי עם ישראל שונא את הממשלה ואת השירותים שהממשלה מספקת. עם ישראל עושה זאת בחסות משרד האוצר שעסוק בלפמפם שהמדינה לא יודעת לנהל, היא מובילה רק לנזקים כלכליים, כל עסק שהמדינה נוגעת בו כושל, אסור לתת למדינה לנהל, אסור לתת לה להתנהל בשוק החופשי, ועוד ועוד. העובדות לא משנות לטיעון זה. הבנק הנתון בידי הממשלה, בנק לאומי, הפך לבנק הגדול במדינה כשהוא חולף על פני הבנק הפרטי, בנק הפועלים. חברות כמו בזק שהופרטו לא הפכו רווחיות יותר גם לא יעילות יותר או ידידותיות יותר למשתמש. אבל מה זה קשור ללפמ? מאחורי צירוף אותיות זה עומדת לשכת הפרסום הממשלתי. לממשלה יש משרד פרסום, והוא זה שכבר שבועיים יצר את הפרסומת האהובה ביותר על הקהל. לא זרמון גולדמן איילון ולא שאר המשרדים הפרטיים והמפוצצים האלה. מסתבר שהממשלה וגופים ממשלתיים מקצועיים יודעים את העבודה, בניגוד למה שהאוצר טוען. רק אם כמובן יש להם את התנאים לעשות זאת, תנאים כמו תקציב מספק, כוח אדם, חופש מאילוצים כלכליים בוטים וכדומה. תנאים שהאוצר מסתמך על אמריקה כדי לא לאפשרם.