חרונולוגיה חסרת חשיבות

אני לא בטוח שזה צריך להיכתב פה. אבל יש כאלה תקופות בחיים. אולי בכלל מחודש הבא נבלגן את העסק עוד יותר. נשים קו ביניים. משהו אמצעי. האופוזיציה הזאת לא עושה לי טוב. אני עכשיו מתחיל לשחק במספרים. זה עניין מגוחך. אבל לפוסט הזה יש מטרה. מעליו  נכתב פוסט של פוטבול. מוזר מאוד. ובפוטבול התזמון חשוב מאוד. אבל פוסטים על פוטבול אנשים לא קוראים. אולי אצילה אנשים יקראו. היא כותבת אותם מאוד יפה.

אבל זה לא פוסט על פוטבול. זה פוסט על זמן. הייתי יכול להשתמש בפוטבול כאנלוגיה, כדי להבריח את הקוראות. אבל בעצם, אני חושב שהתוכן עצמו והבנאליות הזועקת מפוסט זה יעשו את העבודה גם בלי האנלוגיה לפוטבול. וגם יש בו כל כך הרבה מטא כתיבה שהנשמה שלי יוצאת.

כי אני דוחה את הדיון המרכזי של הפוסט הזה. אולי גם זה כלי לעזור לדיון בדיון הפוסט. כאמור הנושא הוא זמן. אולי זמן זאת לא מילה טובה כל כך. הרי בכותרת כתוב תזמון. וגם כבר השתמשתי בתקופה.

אז נניח שאני יוצא עם מישהי. ואני לא בתקופה טובה. ברור שזה יוביל לכך שהקשר איתה ייראה בעיניי לא משהו. למרות שזה לא תלוי בה. והיא תיפגע. אבל זה בגללי. בגלל שאני בתקופה כזאת.

אתם מבינות, זה ניתוח של רגש, לכן זה פה ולא שם. כי ניתוח זה משהו קר, מנותק שמקומו בבלוג הזה. הקר והמנוכר שלי. שם אפשר לראות את התוצאות של התקופה הזאת. לפעמים אנשים לא עושים את העבודה כמו שצריך ולא מנסים לבדוק איך שני הבלוגים משלימים זה את זה. טוב זה מאמץ. זה לוקח יותר מדי זמן. שוב המושג הארור הזה. ויש לי זמן.

הצלחתי אפילו לקרוא שני מאמרים היום, ואקרא את החומר לשיעור גם שוב. אבל זה לא כמות הזמן שהיא מרכזית בפוסט הזה, אלא הנקודה הנכונה בזמן.

כרגע, אני נמצא בנקודה לא נכונה של זמן. מה זה אומר לגביה? האם להמשיך ולחכות שאצא מנקודת זמן לא נכונה זו? אבל ברור שמשהו שמתחיל בזמן הלא נכון לא יכול להשתפר. הוא כבר צבוע.

Tainted.

מוכתם. יותר נכון.

וזה לא רק זה שזה עניין של נקודת הזמן הנכונה. לפעמים דברים לא מתחברים ביחד בזמן. דבר נכון לאדם אחד בנקודת זמן אחת יכול להיות שגוי לאדם האחר. כמובן שייתכן שהאדם האחר יגיע לאותה נקודה בה האדם האחד היה. סביר להניח שהאדם האחד כבר לא יהיה שם. אי התאמה בזמן. הימצאות בנקודת זמן שגויה. זאת חזרה בלתי נסבלת.

ולפעמים תזמון זה כל מה שצריך כדי שדברים יעבדו ויוליכו את שני הצדדים שולל.

נקודת זמן מתה אצל אחד מובילה לכך שהוא מגיע חסר כל, ערך, רגש, הגנות. והשני מגיע פתוח, מוכן ליזום, מוכן להעניק. האדם חסר ההגנות נסחף, בלי יכולת להתגונן. האדם הפתוח והיוזם לוקח. משם הדרך להיסטוריה רצופה ברגעי משבר של תזמונים שגויים, דחיות, מרחקים ארוכים מדי, חוסר תקשורת, איטיות יתר אצל האחד, מהירות יתר אצל האחר, סינכרוניזציה של חיים אולי אפשר לקרוא לזה.

ואולי אפשר לקרוא לזה אהבה.

אבל כרגע התקופה היא של הימצאות בזמן הלא נכון. של חוסר יכולת למצוא נקודת זמן נכונה. של חוסר נכונות להתכוונן עם מישהו בלוח הזמנים שלו. של תחושת פספוס וחוסר תזמון נכון ביחס לכל מה שקרה קודם. וברגע שנקודת זמן פוספסה אי אפשר לחזור אליה. בייחוד לא כשנמצאים מחוץ לזמן.

פעם רציתי לשים פה קטגוריות של פוסטים שחורים. שיעידו על מצב רוח דכאוני במיוחד. מוזר הפוסט הזה לא היה משתייך לשם. הקור שבו והניכור מעיבים אפילו על דיכאון. יש בו מכניות מוזרה. שקטה, קרה, חודרת, שלא מאפשרת אפילו לרגש הדיכאון לבצבץ. ככה זה, כנראה שאפילו לדיכאון צריך זמן נכון. וכרגע הזמן שגוי.

יש ליקוי ירח הלילה. אולי אראה אותו. אבל בגלל שזה לא הזמן הנכון לא אתרגש מכך. רק אשנא את עצמי על התזמון הגרוע. ועל כך שתזמון גרוע אצלי יוביל לכאב עצום אצל אחרים. "אבל זה לא את זה אני" אף פעם לא עובד. אכזריות קשורה כנראה לזמן. בכלל האות הזאת. זמן אכזר. דיוק.

במקום אחר בעולם השעה עכשיו היא 2:30 לפנות בוקר. לאדם מסוים שם אני מתגעגע. רק שאי אפשר לדבר עכשיו כי הזמן שגוי. אין התאמה. אי אפשר להעיר אדם באמצע הלילה.

גם שם הייתה אי התאמה בזמנים.

אני חושב שזה הזמן למקלחת ארוכה. ואז לאוכל, ואז לביצפר, ואז לעוד דברים. זמן להעביר את הזמן ולקוות לזמנים טובים יותר.

יום היסטורי. זמן ללגלג. ציניות עכורה.

ומי שלא הבין, המשפטים הדביליים מהפוסט הקודם הם דביליים בגלל ההקשר שלהם. בגלל ששני אנשים ציניים יוצאים לפאב ושוכחים לגמרי שיש איזה רבין, ויש איזה יום היסטורי, ואז הם נזכרים ותוהים, האם הפאב יהיה פתוח בכלל, ולמה שייסגר, ולמי איכפת בכלל מימים פסיאודו היסטוריים, אז יושבים ומרימים כוסיות לזכר רבנים או אולי רבינים או אולי עתיד, או לזכר העתיד, כי חוץ מזכרו של העתיד אין למה להרים כוסית. אין עתיד, רק זכרון עמום של משהו שיכול היה להיות עתיד. הרמנו כמה כוסיות ביחד (ואת המילה השלישית אפשר לקרוא בכמה מובנים, נכון?). אבל למה אני צריך להפוך כל דבר לסיפור. הדביליות זועקת.