חרונולוגיה חסרת חשיבות

החלטתי לכתוב עכשיו, כשהעתיד עוד לא ברור. לא כל יום, לא כל שבוע, אפילו לא כל חודש, יהיו שיטענו שימים כאלה, שחורצים את גורלו של עם, מתרחשים באופן תדיר פחות מפעם בשנה. ימים כאלה, בהם שני אירועים שהעולם כולו ידבר בהם, ימים כאלה בהם ייקבע לאן יילך עמישראל, כן, לא לעתים קרובות, יהיו שיטענו שרק פעם בעשור, אולי פעם בחצי יובל, יהיו מי שיטענו, ולא בלי מידה מסוימת של צדק, שימים כאלה מתרחשים בימיה של אומה רק פעם בהיסטוריה. כן, אין ספק, זהו מסוג הימים האלה. בהם שני אירועים בגודל של כוכבי לכת, שלא נאמר כוכבים, מתנגשים זה בזה. איזה כוכבים, את היום הזה ניתן לדמות ליום היסטורי שבו שני חורים שחורים נתקלים זה בזה. כן, אין מטפורה אחרת לדמות את היום ההיסטורי הזה, שבו מתרחשים שני אירועים בו זמנית שייקבעו איפה כל אחד ואחת מאיתנו, כן כן, את ואני, והוא והיא, והם, וגם אתן שם למטה, ואתם שם למעלה, היום הזה, בו שני אירועים קולוסאליים יותר משמונה המדליות של מייקל פלפס ואפילו גדולים יותר ממדליית הארד של שחר צוברי מתרחשים באותו יום, ימים כאלה ללא תשוקה אני זקוק לך כל כך. אין ספק שעל ימים מעין אלה דיבר המשורר הלאומי ש. ארצי בשוררו שורה זאת. כן, היום הזה, היום הזה ממש, החלטתי לכתוב זאת עכשיו, כשעוד לא ברור מה יקרה עם שני האירועים הרי הגורל, שייקבעו את פור אומתנו, אם לחסד או לשבט, מי במים, מי באש. ומי אוכל לומר שהוא הקובע, כפי ששורר המשורר הלא לאומי, ל. כהן. ימים כאלה, בהם כולנו מתפללים לקצת גשר על פני מים סוערים, כמו ששרים צמד המשוררים הלא לאומיים. פ. סיימון וא. גרפונקל, ימים כאלה מזכירים לנו את כל מה שאין לנו בחיים. כולנו זקוקים לחסד. אבל בימים כאלה, שהשמש והירח מתנגשים זה בזה בעוצמה, ששום תרחיש של י. לונדון, הכתב הלא לאומי, יכול להעלות במוחו הקודח, שמתחרה רק בקדיחת מוחו של אליעזר בן-יהודה, ימים כאלה מדירים שינה מכולנו. מדירים שינת לילה מכולנו. אז החלטתי לכתוב זאת עכשיו, כל עוד אני מסוגל, כי אני יודע שלא אוכל לישון כל הלילה, לאחר יום גורלי שכזה.

כן, יום גורלי בו שני אירועים קולוסאליים מתנגשים בחייה של האומה. אין ספק, תסריטאי הוליוודי לא יכול היה להפגיש, להנגיש, להקריש את שני האירועים האלה לאותו יום. שני אירועים כל כך חשובים כמו גמר כוכב נולד (6!!!!!!!) ופרסום רציחתה של ילדה, איזה ילדה רוז (כנאמר there a road from vegas to nowhere) רוז הילדה הקטנה בת 5!!!!!, שחייה ומשפחתה לא יכולים להתחרות עם אדיפוס (הוא התחתן עם אמו ועשה איתה ילדים, וכאן רק האב התחתן עם אשת בנו). כן, שני אירועים כה גורליים שמשנים לכבודם את כל לוח השידורים, שהחדשות נוגסות רבע שעה מתכניתו של הכתב הלא לאומי, י. לונדון, שהקדימונים וכל לוחות השידורים ברדיו ובאינטרנט כולם מדברים על מי יהיה הכוכב הבא. כן, ייתכן שזוהי ההוכחה שיש אלוהים. המפגש בין שני אירועים חסרי כל חשיבות בחיים של כל אחד ואחד מאיתנו בנפרד, וודאי בחיינו כציבור, שהופכים לפסטיבלי מדיה מטורפים, הוא הפיסגה האירונית המושלמת של הזמן הפוסט-מודרני בו אנו חיים.