חרונולוגיה חסרת חשיבות

כפי שחזיתי כאן אתמול, הסטילרס ניצחו!!!

את עצמם! שלושה איבודי כדור במשחק אחד של סופרבול, זה משהו שאי אפשר להתגבר עליו.

כשהם לא ירו לעצמם ברגל, הסטילרס היו יותר טובים. אבל בפוטבול, כמו בחיים, כך שמעתי לפחות, יריות ברגל מזיקות מאוד, עד כדי אובדן משחקים ו/או רגליים!!!

אז הפאקרס זכו באליפות. הם קבוצה סימפטית, נחמדה, שלא מעוררת עוינות, שמשחקת פוטבול נחמד. ועכשיו עונת יבש מדאיגה. ימי ראשון עכשיו יוקדשו לעבודה ולמלאכה. ומעקב, אחרי סכסוך העבודה שיש בין השחקנים להנהלה, על הסכם השכר החדש, שינוי עונת המשחקים ל-18 משחקים, שינוי שיטת השכר לשחקנים חדשים ותיקים ועוד סוגיית ותופינים.

אבל בינתיים, הפאקרס חוגגים, הסטילרס יחכו לשנה הבאה, יחד עם 30 קבוצות נוספות.

נחזור באוגוסט, עם ראייה מפוכחת מהאזור שבו פוטבול הוא אמיתי, כמו החורף.

אה כן, ועוד סיבה למה פוטבול? הליגה השוויונית והתחרותית בעולם, בו כל משחק במהלך העונה הרגילה מכריע להמשך הליגה.

למה לא כדורגל? למה להיות שלילי. אפשר פשוט לספר על החיובי. ללכת במורד הזכרונות.

משום מה, שנות השמונים, המקרר של שיקגו, פוטבול קשוח, מייק דיטקה. הגנה הגנה הגנה. יש קרח בחוץ, יש שלג בחוץ, ויש הגנה שלא נותנת לשחק, עם מקרר במרכז. שמשחק גם בהתקפה לפעמים, כשצריך להזיז דברים.

למה פוטבול? כי יש בו הכל, זה המשחק שלוקח את כל התכונות הספורטיביות לנקודת הקיצון שלהן.

בפוטבול משחקים שחקני הספורט החזקים ביותר. כדי להיות רץ אחרוני (רנינג בק) בלשון העם צריך להיות מאוד מאוד חזק, כי תפקידך הוא לרוץ דרך אנשים. לא סתם נגד אנשים. נגד הספורטאים הגדולים ביותר, למעט סומו. שחקני קו ההגנה וההתקפה בפוטבול הם הספורטאים הגדולים ביותר, במשקלים של מאה ומאה חמישים קילו. ולמרות גודלם הם זזים, ורצים, ועושים הכל כדי להפריע ליריב ולקדם את עצמם. והם חזקים מאוד. ואותו רץ אחורי, התפקיד שלו הוא לרוץ דרכם. להזיז אותם מהדרך, לרוץ עם הכדור, גם כשאנשים במשקל של מאה קילו מנסים לעצור אותו, נתלים עליו, ומנסים להגיע אל הכדור שבידיו. הוא צריך להיות חזק, וחמקמק בו בזמן. האנשים הגדולים צריכים להזיז אנשים גדולים אחרים כדי הוא יוכל לרוץ בנחת, דבר שכמעט אף פעם לא קורה. טנקים שכאלה, במשקל של 100 קילו שרצים במהירות עצומות, תוך כדי העפת אנשים העומדים בדרכם. כן, בפוטבול משחקים האנשים החזקים ביותר בכל ענפי הספורט.

בשנות התשעים דברים השתנו. בישראל עדיין איש לא דיבר על פוטבול, למרות מלחמת המפרץ. הצבא האמריקאי שהיה באזור הוביל לכך שהיו שידורים בטלויזית המזרח התיכון. לשמחתי, יכולתי להקליט את המשחק של יום שני, לחזור מהצבא ביום שישי ולראות אותו כאילו בחי, כי איש לא דיבר על פוטבול בארץ. ימי שישי של החזרה מהצבא היו מוקדשים לצפייה במשחקי יום שני. רק משחקי יום שני שודרו בטלוויזית המזרח התיכון. והזמנים התקדמו. דנבר ברונקוס לקחו אליפות כמי שמגיעים כלוזרים מוחלטים. השמחה השאירה אותי ער שלושים ומשהו שעות, כי המשחק נגמר בחמש בבוקר, והיו לי דברים לעשות על הבוקר. והבוקר הגיע, ואני בהיי מטורף שהלוזרים, שהייתי בעדם, סוף סוף ניצחו.

למה פוטבול? כי יש בו הכל, זה המשחק שלוקח את כל התכונות הספורטיביות לנקודת הקיצון שלהן.

בפוטבול משחקים גם השחקנים המהירים ביותר. כי כשאתה צריך לתפוס כדור שעף באוויר במהירות, במרחק של 40 מטר במורד המגרש, אתה צריך להיות מאוד מהיר. כי כשאתה צריך לרוץ אחורה ארבעים מטר לצד שחקן שרץ קדימה את אותם ארבעים מטר, אתה צריך להיות מאוד מאוד מהיר. אתה צריך להיות גם מדויק. לא רק לרוץ מאוד מהר, אלא לרוץ, להפסיק ואז לחדש את המהירות מיד, בלי לאבד שנייה, תוך תיאום עם אדם אחר, שאמור למסור לך את הכדור. רצנים אולימפיים עשו הסבה לשחקני כנף בפוטבול (רולנדו ניאמה, אצן המשוכות). הם המהירים בקרב הספורטאים המשחקים ספורט קבוצתי.

ואז מגיעים לשנות האלפיים המופלאות. שוב קבוצת אנדרדוג מוחלטת בדמות הניו אינגלנד פטריוטס, קבוצה שהייתה עסוקה בלהפסיד לקבוצות ה-N במרוצת התשעים, מגיעה למשחק נגד הראמס, ההתקפה המטורפת של אותה תקופה. ולמרות הכל, הקבוצה שאיש לא ספר מנצחת את הסופרבול ומתחילה שושלת, כשהיא מנצחת שלושה סופרבולים, שניים ברצף, ונשארת מתמודדת לאורך עשור שלם.

למה פוטבול? כי יש בו הכל, זה המשחק שלוקח את כל התכונות הספורטיביות לנקודת הקיצון שלהן.

כי הקבוצה תלויה גם באינטיליגנציה המשותפת שלה. אומרים, וזה בדוק, שקווטרבק הם הספורטאים החכמים ביותר שיש. הם צריכים לדעת כמות עצומה של מהלכים, לקבל החלטות בשברירי שנייה, להבין מערכים של הקבוצות היריבות באותן עשיריות שנייה. ושחקני ההגנה המובילים, צריכים לעשות כל זאת, רק כשמולם נמצא שחקן חכם כמוהם. צריך להכיר עשרות מהלכי התקפה, לראות סרטי וידאו של מהלכים שעות על שעות, להתכונן לכל משחק, לחטוף מכות איומות, ולהמשיך לחשוב, ולהיות עירניים, ולדעת מה המערך הזה אומר לגבי המהלך המתוכנן. לדעת מהיכן יגיעו שלושת שחקני ההגנה שיילחצו עליך וינסו לחטוף כדור. לדעת ששחקן ההגנה שמרחף שם באזור יעבור לבליץ כדי להפיל אותך, בעשיריות השנייה. לדעת להגיד לשחקני הקו הקדמי לזוז עמדה אחת כדי להגן עליו טוב יותר, כדי לפתוח רווחים לרץ האחורי יותר טוב. זוהי אינה אינטיליגנציה של היחיד. מדברים היום הרבה על קוגניציה משותפת, פוטבול הוא המשחק המחייב תיאום בין שחקנים ברמות הגבוהות ביותר, בתזמון המדויק ביותר, אחרת זה לא עובד. כולם צריכים להיות מקצוענים, להיות מתואמים, לדעת בדיוק מה ואיך צריך לעשות, אחרת זה לא זה (ואם אתם רוצים חווית של "זה לא זה", אתם יכולים לצפות בפוטבול של מכללות). כן החוכמה של היחידים, קווטרבקים, משולבת בחוכמת הקבוצה ובחוכמה של שחקנים בקבוצה (והפאטריוטס היו בנויים לא רק על בריידי, אלא גם על וינס וילפורק, וגם על ריצ'רד סימור, שחקני הגנה רב גוניים שעדיין לא נמצאו להם שם תחליף). החוכמה היא משותפת, קבוצתית, גדולה מאדם אחד, כי זהו אינו ספורט של יחידים, ואף קווטרבק, אפילו לא ארון רוג'רס, אינו גדול מהקבוצה כולה.

ומגיעים להיום. והיום כולם בעד הפאקרס, זהו היום של ארון רוג'רס. גם לפני שבועיים רוב הפרשנים הלכו עם הג'טס וחשבו שהסטילרס יפסידו. תמוה למדי, בהתחשב בקבוצה שבונה שושלת, סופרבול שלישי בחמש שנים, שתי אליפויות, עם שני מאמנים שונים, עם שינויי הרץ האחורי בדרך, תוך שמירה על יציבות בשיטת המשחק, כישרון ברוב העמדות מסביב, כוכבי על בהגנה, כוכבים טובים בהתקפה, ועדיין הליין הולך עם הפאקרס. גם ג'ניפר אניסטון הולכת עם הפאקרס. רק אני מתעקש, הסטילרס יותר טובים. המאמן שלהם היה שם כבר, והוא הוכיח לפני שבועיים שהוא יודע להכין את הקבוצה שלו למשחק.

אבל בעצם, היום, הפוטבול מנצח. כי שתי קבוצות דומות, שמשחקות פוטבול בסיסי, הגנה מעולה והתקפה יצירתית משחקות אחת נגד השנייה. מבחינתי, גם אם הסטילרס יפסידו, לפחות שיהיה לפאקרס (ולא לקולטס, למשל, או לג'טס).

השבוע הוא השבוע האחרון שלפני השבוע האחרון.

כן, נשמע מוזר, אבל צריך להתחיל להיגמל. הגמילה קשה, אין מה לעשות. פתאום ישנם גם ימי ראשון. אפשר לעבוד בהם, לכתוב, לקרוא, פתאום יש יומיים שלמים של סוף שבוע שבו אפשר להיות פרודוקטיביים.

מחר יש את משחק הפרימדונות. טוב, קוראים לזה הפרו-בול, המשחק של השחקנים הטובים ביותר, שאינם משחקים בסופרבול, כמובן. הוא משוחק בהוואי, ופעם, כשהשחקנים לא הרוויחו כל כך הרבה כסף, זה היה צ'ופר אמיתי כי זה בהוואי. היום השחקנים מרוויחים מספיק. מדי פעם, אחד השדרים בטלוויזיה, כולם אגדות בפני עצמם, מזכירים שהם לא הרוויחו כל כך הרבה כמו הכוכבים של היום. הם אומרים זאת בצער, ולא בצרות עין.

הפרו-בול לא ממש מענין. כולם נזהרים לא להיפצע ולהנות מהחיים. בכל זאת, הוואי.

ולתחזית?

לשמחתי, הגמר הקלאסי הוא זה שהתקבל. הג'טס הגיעו ללא דלק במנועי השנאה שלהם. אחרי השנאה האישית לפייטון, והיריבות העצומה לפאטס, הם הגיעו לסטילרס, שנגדם אין להם כלום, ושיחקו בלי רגש. המשחק היה חד צדדי, למרות הניסיון של הג'טס לחזור במחצית השנייה. הסטילרס היו יותר טובים. מה שמוזר בשבועיים האחרונים, כלומר בשני המשחקים של הסטילרס הוא שטרוי פולמולו שיחק רחוק מהכדור והיה חסר השפעה על המשחק. הוא סוחב פציעה מסיום העונה הרגילה, וניכר שלא שיחק ברמתו הרגילה. אני מצפה שבסופרבול הוא ישחק אחרת.

הפאקרס היו הרבה יותר טובים מהברס. המשחק היה טוב, אבל הרמה ב-N פחות טובה מזאת שבליגת ה-A.

הגמר הקלאסי, הקבוצה של שנות ה-1960 נגד הקבוצה של שנות ה-1970. הסטילרס יכולים להקים שושלת חדשה. שלוש אליפות בשש שנים. רות'ליסברגר ישווה את מספר הטבעות שלו לזה של בריידי, ויתרחק שנות אור מפייטון מנינג. לעומתו, רוג'רס יכול להיכנס להיכל התהילה. שתי הקבוצות מאוד דומות. קווטרבק קשוח שמסוגל להתחמק מעימותים ולא ליפול אפילו כשהיריב רוכב עליו. הגנות מעולות, עם כוכבים בלתי מעורערים, כשפולמולו דומה מאוד במשחקו לקליי מתיוס מהפאקרס. הפאקרס טובים יותר בהגנה העמוקה שלהם, כלומר בקורנרס שלהם, אבל הסטילרס טובים הרבה יותר בקו השני של ההגנה שלהם. בהתקפה, כאמור הQB שווים, אבל עושה רושם שלסטילרס יש משחק ריצה טוב יותר מאשר לפאקרס. ניסיון גם הוא נוטה לטובת סטילרס, כשהיינס וורד ימשיך לחייך את חיוכו הנצחי והמלוכלך. לשתי הקבוצות קהלים ענקיים שמגיעים מכל רחבי אמריקה. שתיהן קבוצות של אמריקה של הצווארון הכחול, של עיר הפלדה (אומרים שיש שם גם איזה אוניברסיטה או משהו כזה ושהעיר מאוד השתפרה לאחרונה, עוד לא הזמינו אותי) ושל האזור שיש לו קבוצת פוטבול וזה הכל. הכל מאוד דומה, רק שלסטילרס יש הרבה יותר זכיות, ולדעתי, גם הרבה יותר סיכוי.

אני בעד הסטילרס. הם יותר טובים. זאת הסיבה. יש להם יותר שחקנים טובים. גם בהתקפה וגם בהגנה. הליגה שלהם יותר חזקה, יותר תחרותית, ולכן הם מנוסים יותר במשחקים קשים. לכן, הסטילרס צריכים לנצח. אבל, בינינו, גם אם הפאקרס ייקחו את הגביע לא אתאבל. שתי קבוצות סימפטיות שמשחקות פוטבול כמו שצריך. הלוואי כל שנה ככה. למרות שרצוי ששנה הבאה הפאטס יהיו שם.

ואז, בעוד שבועיים, אין יותר פוטבול. התהום. שמחכה. למילוי.

יש חובות שצריך למלא, אפילו כשלא נעים.

כן, צריך להודות הג'טס שיחקו יותר טוב מהפאטס ביום א' האחרון. אין מה לעשות, האמת צריכה להיאמר. למעט שני מהלכי ההתקפה הראשונים של הפאטס, שהראשון בהם נגמר באיבוד כדור, הג'טס היו יותר טובים לאורך כל המשחק, ובכל החלקים שלו.

דבר שמשאיר אותנו אם 4 אפשרויות שונות לסופרבול.

הקלסיקה תהיה הסטילרס נגד הפאקרס. שתיים מהקבוצות המעוטרות בעולם הפוטבול, עם היסטוריה מפוארת ועתיד מזהיר, ומשחק פוטבול שלא יכול להיות טוב ממנו. כן, אני מקווה שהסופרבול יהיה בין שתי קבוצות אלה.

האפשרות האחרת הגרוע לעומתה היא גרין ביי נגד הג'טס, שתי קבוצות שלא ברור בעד מי אהיה. כנראה שאף אחת.

הברס נגד הג'טס תהיה בחירה קלה - הברס, מימי המקרר ואילך אנחנו בעדם, אלא כשהם משחקים נגד קבוצה שאנחנו יותר בעדה, כמו הסטילרס.

לכן, אני מעודד את הסטילרס ביום א', גם כדי לסתום לרקס ראיין את הפה.

בעצם, בתחילת העונה הרבה האמינו שהסופרבול יהיה בין הג'טס לפאקרס, יהיה די מצחיק שאחרי עונה מרובת הפתעות, הסופרבול יהיה המשחק אותו כולם חזו בתחילת העונה.

לכן, הסטילרס מצד אחד, ואדישות בצד השני.