חרונולוגיה חסרת חשיבות

למה צפון קרולינה, ומתי?

ובכן, בעתיד הלא רחוק, צפון קרולינה תהיה הדבר החם (גיאוגרפית, עסקית, לא אקלימית, וזוהי בדיוק הנקודה!) בארצות הברית. ניצנים ראשונים אפשר לראות כבר באטלנטה הקרובה לשם, אבל אטלנטה תהיה כלום לעומת צפון קרולינה. ולמה?

ובכן, נתחיל במצב העכשווי. החוף המערבי של ארצות הברית הולך ומתמלא. כלומר, מחירי הנדלן נוסקים בו לגבהים בלתי אפשריים, אי אפשר לגור בסן פרנסיסקו, בעקבות כך, סיאטל הולכת ומתמלאת ומחיריה מאמירים בהתאם. גם פורטלנד מתחילה לעלות, ותמשיך את העלייה בשנים הקרובות. תעשיית ההיי-טק מהגרת צפונה מסן פרנסיסקו ופרבריה לצפון. מדוע לא לדרום? ובכן, ישנם ברברים בלוס אנג'לס וסן דייגו, ובכלל קליפורניה עצמה הופכת להיות מדברית, וכמה אנשים עשירים אתם מכירים שרוצים לגור ולעבוד במדבר? חוץ מזה, לוס אנג'לס וסן דייגו יקרות כבר עכשיו, והתשתיות שם הן כאלה של המאה התשע עשרה. טוב, אולי המאה העשרים - החצי הראשון שלה. אז בקרוב מאוד, החוף המערבי ייגמר. (ולא, איש לא סופר את סקרמנטו או אותן ערים שמרוחקות שעתיים מחוף הים, חוץ  מעמרי כספי).

אפשר לדון במדינות שבין החוף המערבי לחוף המזרחי, אבל אף אדם שעיניו בראשו לא מדבר על הפליי אובר סטייטס.

שיקגו וכל מה שקרוי המיד ווסט - קר מדי, אי אפשר לגור שם. בעצם, גם בוסטון וצפונה, ויהיו שיאמרו אפילו עד קו וושינגטון הבירה, קר מדי. בייחוד עם ההקצנה האקלימית. החורף הופך להיות קשה יותר, הקיץ הופך להיות קשה יותר. מישהו רוצה לגור בחורף של ארבעה חודשים מתחת לאפס עם שלג, וקיץ של 35 מעלות צלזיוס? לא נשמע כיף גדול, בטח אם אתה יכול להרשות לעצמך לגור במקום אחר. וניו יורק יקרה.

אז נשארנו עם טקסס - אבל מה אם אתם לא רוצים לקנות אקדח? או מקסיקני? או שניהם?

ומדינות הדרום של החוף המזרחי. פלורידה היא משוונית, וזקנה. נמחקה. אי אפשר לגור במקום שאליו נוסעים לפרוש. אחרת, לאן ניסע בשביל לפרוש?

דרום קרוליינה - בעצם, צריך להזכיר שמדינות הדרום בארצות הברית לא נחשבות למשהו טוב במיוחד. עבר גזעני, הווה גזעני למדי, ותדמית מפגרת קצת, לא מעוררת תיאבון אצל אף אחד. גם לא רצון לגור שם.

אבל צפון קרולינה? כן, היא הייתה חלק מהדרום, אבל יש לה את המילה צפון בשם, כבר נקודת בונוס. חוץ מזה, ישנם שם כמה מוקדי חינוך חשובים שיכולים להוות בסיס לצמיחה. והדבר הכי חשוב, האקלים הוא כזה שאפשר לחיות בו, ישנה קירבה לים. אז אחרי שהחוף המערבי ייגמר, גם אקלימית (שריפות ענק ויובש לאורך כל החוף, כולל וושינגטון המדינה, שלא חוותה גשם רציני כבר ארבעה חודשים), גם נדל"נית, וגם כייפית, כולם יגלו את צפון קרוליינה.

אז כן, תשקיעו בצפון קרוליינה. ולא, אני לא מקבל אחוזים.

*זוהי אינה המלצת השקעה. הכותב לא עבר שום קורס או צבר ידע בהתמחות ומתן עצות להשקעה נדל"נית, בורסאית, או אחרת. ולכן סביר שעצותיו טובות לא פחות מאלה שכן עברו את הקורסים האלה, או מאותם מוכרי שמן נחשים שאומרים היכן להשקיע, או אותם מנהלי תיקים ומנכלים שמשקיעים בעיקר במשכורות (היפות) שלהם.

נ.ב.

וכן, יש שם גם קבוצת פוטבול אחת, אבל כולם יודעים שקבוצות פוטבול שוות קיימות רק בצפון ארצות הברית - בדרום נעים מדי בשביל להיות שווים משהו בפוטבול, ע"ע המיאמי דולפינס שכמעט זכו באליפות (במשך שנים על שנים).

דמיינו לעצמכם, אמר שדר הרדיו המקומי, שהפטריוטס היו מפסידים?!

אכן, קשה לדמיין מצב כזה. כי האזור כולו חוגג כבר יותר משבוע את ניצחון הפטריוטס בסופרבול, ואני, מסקר פוטבול קבוע, עדיין לא כתבתי על זה מילה.

אז הנה.

באחד הסופרבולים הטובים ביותר שנראו, עם שתי קבוצות טובות מאוד. לא סתם, קבוצות טובות בשלושת האלמנטים של המשחק: הגנה, התקפה, וקבוצות מיוחדות. משחק שהמהלך הלפני אחרון מכריע אותו. וגם זה שלפניו, בהחלטה התמוהה בהיסטוריה של הסופרבולים, שמאז מסבירים אותה בלי סוף, ובלי תוחלת. הפטריוטס ניצחו. ולא בגלל שהם שיקרו. אלא בגלל שהם היו טובים יותר. הדרמה, של שחקן בן 25, שנה ראשונה בליגה, בקושי שיחק בעונה הרגילה, וגם בסופרבול לא אמור היה לשחק יותר מדי. והוא זה ששינה את המשחק. חטיפת כדור על קו היארד, 20 שניות לסיום המשחק. מאז טנסי נגד הראמס לא היה משחק שנגמר בצורה כל כך דרמטית. וטנסי נגד הראמס היה לפני שהפטריוטס זכו בסופרבול הראשון שלהם. כשבטנסי הייתה קבוצת פוטבול.

ומאז ניו אינגלנד חוגגת. והשלג לא מפסיק לרדת. 

יום אחרי הסופרבול ניו אינגלנד הייתה סגורה. לרגל השלג. ולרגל החגיגות. ובעיקר לרגל השלג. כשיש יותר מדי שלג (כלומר מעל 15 סנטימטרים, כאן מודדים באינצים) סוגרים כאן. נכון, גם לפני הסופרבול סגרו את האזור. היה בליזארד שהוריד 35 אינצים (בערך 80 סנטימטרים) על העיר השכנה. מאז אותה העיר קיבלה, כמו כולם פה, עוד פוט של שלג. אה, פוט זה 12 אינץ. זה בערך 30 סנטימטר. לכן קוראים לפוטבול פוטבול, בגלל שאורך הכדור הוא פוט. לא בגלל שמשחקים בו ברגל.

הייתה שנה לא רעה מבחינת ספורט. בקיץ גרמניה ניצחה את גביע העולם בכדורגל. בחורף, הפטריוטס ניצחו באליפות העולם בכדורגל אמריקאי. (שתי נקודות יינתנו לראשון שיתן בדיחה טובה על כך ששתי הקבוצות הן אימפריות רשע!)

והשלג יורד. יום שני אחרי הסופרבול, האזור היה סגור. ביום רביעי סתם ירד שלג. ביום שישי סתם ירד שלג. בשבת, סתם ירד שלג. החזאי אמר שזה הסבר בערך היתרון וההפלגה. שלגי, שלגי יותר, הכי שלגי. שבת היה מזק האוויר שלגי. ראשון היה מזג האוויר שלגי יותר. שני מזג האוויר הוא הכי שלגי. וכך, שבוע ויום אחרי הסופרבול, ניו אינגלנד סגורה. לרגל השלג. ולרגל החגיגות. ובעיקר לרגל השלג. שלא מפסיק לרדת, כבר שלושה ימים שהשלג לא מפסיק, ומתחיל אצלי הלחץ בעיניים (בעיקר מהסינוור של השלג הלבן שמכאיב בעיניים). מאז הסופרבול ירדו כבר כמעט חצי מטר של שלג. ועדיין חוגגים. שכן, אם לא נחגוג, השלג יעכל (consume, מילה עם תרגום לא טוב לעברית)אותנו, אז עדיף שהחגיגות יאכלו אותנו, ולא השלג.

דמיינו לעצמכם מה היה קורה אם הפטריוטס היו מפסידים בסופרבול.

(ועוד לא אמרנו מילה על הקור. יום חמישי יהיה היום הכי נעים השבוע. שלושים מעלות בשיא החום, וחמש עשרה בשיא הקור. נעים! לו אך זה היה בצלזיוס. בפרנהייט זה הרבה פחות נעים. ביום ראשון, לעומת זאת, יהיה עשר מעלות בשיא החום, ומינוס שש בשיא הקור. כלומר מינוס שתיים עשרה צלזיוס בשיא החום, ומינוס עשרים ואחת בשיא הקור.)

כן,

דמיינו לעצמכם מה היה קורה אם הפטריוטס היו מפסידים בסופרבול. אני לא מסוגל.

אז אומרים שעונת הפוטבול האמיתית מתחילה בינואר, אחרי שהעונה הרגילה נגמרת ומתחיל הפליאוף.

לכן לא סיקרתי את העונה הרגילה (ואולי בגלל שלא היה לי זמן ושאר עיסוקים).

אז מה היה בשבוע הקלף הפרוע?

שערוריית שיפוט ענקית הובילה לכך שדאלס ינצחו את דטרויט. בעצם זאת הייתה שערוריה כפולה, אבל דאלס נצחו. אם השיפוט ימשיך ככה, דאלס עוד יגיעו לסופרבול.

היו עוד שלושה משחקים.

המשחק בין אריזונה לבין קרוליינה הבהיר למה רצוי שקבוצות שלא הגיעו למאזן של לפחות מספר נצחונות זהה למספר הפסדים, לא יגיעו לפליאוף. כלומר, הפנת'רס שיחקו כמו קבוצה שניצחה רק 7 משחקים העונה. אבל זה הספיק, כי לשחק נגד קבוצה שאין לה QB זה לא חוכמה גדולה. היה משחק גרוע, עם שתי קבוצות גרועות. ובשביל זה לא לישון?

טוב, בעצם, נשארנו למשחק בין הסטילרס לרייבנס. שתי קבוצות בינוניות למדי. הרייבנס בינוניים. הסטילרס בלא בינוניים אלא ממוצעים. שבוע אחד הם נהדרים. שבוע אחד גרועים. השבוע היה השבוע של הגרועים. אז הם הפסידו. הרייבנס נוסעים לניו אינגלנד למחזור משחק אליפות ה-A מלפני שנתיים בו הם ניצחו את הפאטס, לאכזבת קהל הצופים ביציע הקפוא בפוקסבורו (תאמינו לי, הייתי שם).

ולפני שהדאלס נצחו את דטרויט, הקולטס ניצחו את סינסי. 

להגיד שמי מהמשחקים היה טוב? נו, לא צריך להגזים. להגיד שמי מהקבוצות הן טובות? אי אפשר להגיד זאת על סמך סוף השבוע החולף.

המשחק בין הקולטס לסינסי לעתים נראה כאילו הוא משוחק בהילוך איטי.

הרייבנס מפחידים, כי הם היו שם. אינדי? יפסידו לברונקוס. קרוליינה תפסיד לסיאטל. ודאלס תפסיד לגרין ביי. למה? כי אם יש קבוצה אהודה יותר מדאלס היא גרין בייי, ולכן השופטים לא יוכלו לגזול מגרין ביי ניצחון, כפי שעשו לדטרויט - אותה קבוצה שלאיש לא איכפת ממנה.

אז הברונקוס, נקווה, יתארחו אצל הפאטס, למחזור שנה שעברה, רק באירוח שונה. פייטון נגד בריידי משחק מספר 16. וסיאטל יארחו את גרין ביי. בניגוד לשבוע הנוכחי, עושה רושם ששבוע האליפות אכן יניב משחקים טובים.

והסופרבול? סביר שסיאטל ינצחו את הפאטס, כי הפאטס כרגיל יגיעו עם חוסר עניין מוחלט בלנסות להבין שזה משחק קצת שונה מבדרך כלל, ויפסידו. כמו שהפסידו לרייבנס לפני שנתיים ולג'יאנטס בסופרבולים האחרונים. אלא, אלא, אלא, אם בריידי ובליצי'ק יבינו שיש סיכוי שזוהי ההזדמנות האחרונה שלהם. קשה להאמין.

דרעק. או בעברית, מאוד לא מעניין.
אבל הניצחון של סיאטל הוא חדשות טובות מאוד לכל חובבי הפוטבול באשר הם.
קודם כל, פייטון מאנינג הפסיד. אבל הוא אדם גדול. (שימחת זקנתי).
אבל ברצינות, סיאטל ודנבר הציגו אולי באופן הקיצוני את שתי התפישות השונות של הפוטבול.
סיאטל הציגו פוטבול שמנצחים בהגנה. ההתקפה של סיאטל בסופרבול, כמו בכל העונה, הייתה סבירה. לא מבריקה. בעצם, סיאטל, כפי שכתבתי כאן בעבר, חזרה במידה כזאת או אחרת לשנות ה-70: הגנה חזקה שעוזרת למשחק ריצה של גראונד ופאונד, ומדי פעם יש איזה מסירה. הQB מנהל את המשחק, לא מנצח אותו. ההגנה מנצחת אותו. בעצם, זוהי פילוסופיית המשחק של ליגת ה-A הרבה שנים, פיטסבורג, והרייבנס, שתיהן זכו באליפויות שלהן בזכות הפילוסופיה הזאת (עם כל הכבוד לג'ו פלאקו, ואין כזה, כפי שהעונה הנוכחית העידה). 
דנבר לכאורה הציגה את הדור הבא. המון שחקני התקפה מצוינים - בייחוד בעמדת התופסים. השאר היה בינוני ומטה. עם QB מבריק שלא יכול לטעות. אלא כשהוא מגיע לסופרבול, שם הוא טועה לרוב. או אולי כשהוא מגיע לפליאוף. גם שם הרקורד שלו לא מרשים. אבל אופציות התקפה מרובות, סגנון החוף המערבי, אבל עם עוד הרבה יותר אופציות.
וכרגיל, כשמגיעים לסופרבול, ההגנה היא זאת שמנצחת. זה לא חדש. בעצם, תמיד ההגנה מנצחת סופרבולים. או לא תמיד. אבל מאז הניצחון של הפאטס על הראמס, ההגנה מנצחת. האליפויות של הסטילרס (כבר כתבתי) ושל הרייבנס. כאמור, העונה הנוכחית הייתה עצובה בגלל קריסת בית הצפון של ה-A. אבל סיאטל, ובמידה רבה גם הניינרס (עד כמה שקשה לי לתת מחמאות לניינרס) בעצם מחזירים את שיטת המשחק של ה-A. הגנה חזקה והתקפה שלא עושה פשלות גדולות מדי - עם משחק ריצה טוב ומסירות סבירות. 
נכון, יהיו מי שיגידו שוילסון הוא QB מהדור החדש, כזה שיודע גם לרוץ וגם למסור. אבל זה לא כל כך נכון. כן, הוא נייד. אבל הוא נייד כמו שרוסליסברגר נייד - יודע למשוך זמן בכיס המסירה ולהאריך את משך מהלך ההתקפה. כן, הוא נייד, אבל הוא לא שינה את משחק ההתקפה. הוא לא מייקל ויק, לא RG3, אפילו לא וורן מון. הוא עוד QB נייד יחסית, אבל גם הוא, כמו רבים, קודם כל מחפש את המסירה. וגם הוא יודע, שהקבוצה תלויה בהגנה שלהם.
היה עצוב לראות את דנבר בסופרבול. הקבוצה אולי התכוננה, אבל לא הגיעה מוכנה. מעולם לא חשבתי שג'ון פוקס הוא מאמן גדול, הוא לא עשה דברים מעניינים בקבוצה הקודמת שלו, הפנת'רס, וגם דנבר לא נראית מעניינת במיוחד. אבל לשחק כל כך עלוב במשחק הכי גדול שיש. להתפרק בכל רמות המשחק, ממהלך ההתקפה הראשון ועד האחרון - זה נע בין מביך למביש (תלוי באיזה חלק של גרמניה אתה נמצא).
אז כן, תענוג לראות את הפוטבול חוזר למזג אוויר של פוטבול, איצטדיון פתוח, למרות שלא היה קר, וסגנון של פוטבול שהוא אנטי-תזה לכל מה שמנסים למכור לנו. הגנה, הגנה, ועוד קצת הגנה. ועם ההתקפה לא מפשלת, אפשר לנצח בסופרבול. שיקגו עשו זאת, הג'יאנטס עשו זאת, הריבנס עשו זאת (פעמיים), הסטילרס גם. הברונקוס, למרות שהיו פייבוריטים, היו צריכים לדעת, שבעצם ההיסטוריה של המשחק, ולשמחתי סביר להניח שגם העתיד של המשחק, נגדם. כי פוטבול זה קודם כל משחק פיזי של הגנה חזקה, ורק אחר כך מסירות יפות.
אז הפוטבול ניצח, פייטון הפסיד, פוקס קיבלו רייטינג מעורר השתאות יחסית למשחק שנגמר עוד לפני המחצית, וברונו מארס, היה אפילו יותר משעמם מהמשחק.
נחזור בספטמבר כדי להסביר למה גם השנה הפאטריוטס יגיעו לפליאוף, אולי אפילו לגמר ה-A, ולא יזכו בשאר. וכמובן, נחזור לדיוני פוטבול, דיונים אחרים ימשיכו להיות מנוהלים כאן. אולי.