the improved, more detailed, and way more offensive (I
started studying tricolons!) English version follows the Hebrew one.
המלצרית במסעדה קצת התבלבלה כששאלנו אותה מה גודל הסטייק. סיקס
אינצ'ס. היא ענתה במהירות. הסתכלנו עליה מופתעים. שישה אינצ'ים אינה
מידה של סטייק. סיקס אאונסס מייבי? שאלנו באנגלית הרצוצה שלנו. אלור, היא ענתה,
כן, הצרפתית שלי לא כל כך טובה. כך היא השיבה, והנהנה שהסטייק אכן בגודל של שישה
אאונסס, אותה מידה מוזרה, כמו האינצ'ים, שאם אתה לא באמריקה, אתה לא ממש יודע מהי.
אלור, היא חזרה אלינו, המלצרית הצרפתיה, ושאלה אותנו מה נרצה להזמין.
חשבנו להתלוצץ על חשבון המלצרית הצרפתייה, אבל כיוון שהיא התחילה כל שאלה
ב"אלור" שהיא אחת ממילות הפתיחה החביבות עליי (אלור!) אז לא התלוצצנו.
והאמת, זה גם היה די הגיוני. אחרי הכל, המסעדה עצמה הייתה מסעדה צרפתית, ובעל המסעדה
היה צרפתי בעצמו. זה עדיין לא הסביר את האוכל הלא טעים, שכלל מרק תירס. שהגיע קר,
ולזוועתינו, אמור היה להיות קר מלכתחילה, אבל המקום היה צרפתי, ולכן גם המלצרית
הייתה צרפתייה.
זה אחד הדברים היפים בניו יורק. בניגוד למקומות קטנים, בהם אני
חושד שהמלצר במסעדה האיטלקית מזייף מבטא איטלקי, בניו יורק המבטאים של המסעדות
אותנטיים. כך ברור שבמסעדה סינית, בה מנות הפתיחה היו גרועות כמעט כמו במסעדה
הצרפתית, אבל המנה העיקרית הפתיעה לטובה, ברור היה שהבעלים מדברים סינית.
במסעדה המקסיקנית שנכנסנו אליה, המלצר הצליח לענות לשאלה המפגרת של אחד הלקוחות מהי הבירה
המקסיקנית שכולם שותים. קורונה, כמובן, זאת הבירה שחיפש הלקוח. המלצר דווקא המליץ
על בירה מקסיקנית אחרת (צודק, והרי הקורונה היא זוועה), אבל התמרמר עם אחד הלקוחות
האחרים שהמסעדה המקסיקנית לא הייתה כלל מקסיקנית אלא קובנית-דרום אמריקאית, ולא,
לא מקסיקנית. אולי, אגב, לכן הצלחנו לשרוד אותה, ואפילו נהננו מהאוכל בה. אבל ברור
שהעובדים במסעדה יהיו מהעדה של המסעדה עצמה.
על מסעדות איטלקיות אין מה לדבר. ראשית, זהו המטבח החביב עלינו. שנית,
הם תמיד מדברים איטלקית. אז נכון, שאין להם אלור, אבל לפחות האוכל בדרך כלל טעים. עוד לא ניסינו את המסעדות היפניות בניו יורק, אבל אני בטוח שהם
מדברים שם יפנית. ולמקס ברנר עוד לא הגענו, אז עוד לא שמענו עברית. למרות שחלפנו
פעם גם על פני ארומה, ולא נכנסנו.
When we asked the waitress how big the stake is she said “6
inches.” we look at her surprised. inches is not the right measure for stakes.
at least not as far as we know. we waited the half a second and then offered a
repair: “maybe six ounces?” the textbook worked, and indeed the waitresses
said, yea, I'm sorry, my French is not that good. here, we decided not to
correct her and tell her that it is the English that was the problem, actually
the measurements, but we decided to be nice. besides, she started every turn of
talk after that with my favorite opening word: “alor”. Alor this and alor that,
and yeah, alor and alor. and we order the 6 ounces stake, sympathizing with the
waitress about why can't the American use the metric system like the rest of
the world (which is what confused our waitress, that instead of ounces she used
the other obtuse American measurement.) and
besides, we couldn't make fun of the French waitress. it was a French
restaurant after all. So it made sense to have a French waitress that starts
every turn of talk with “alor.” “alor, how is the soup” she asked and we were
not happy, French or not, the corn soup was cold! she did not apologize for
that. she did said that yeah, we could put it on the menu, that the corn soup
is cold. God, it was horrible.
But having the French waitress in a French restaurant makes
sense. And that the beauty of NYC. all the restaurants have the right waiters.
So the Mexican restaurant we went to (yeah, to devoted readers, we actually
went into a Mexican place, or what we thought is one!), the waiter advised the
other customer about the Mexican Beer. The customer forgot the name of the best
Mexican beer, and the waiter helped him with “corona,” although the waiter
offered another beer first. The beer he thinks is actually the best Mexican
beer, unlike the commercialized corona (and of course the waiter is right. I
believe every beer is better than corona. Expect for American beers, of course,
which should not be called beers most of the time). we survived the Mexican
restaurant, and the fact we went in was rather courageous out of us, but it
might be the case we survived it because it wasn't Mexican at all, but more
Cuban. but the customer who asked about the beer didn't distinguish the two, like
most of the world who confuses the many countries which are not the US or
Canada, in this continent. Maybe the Cuban food explains why we also enjoyed
the food, who knows.
unlike the Italian restaurants. we usually enjoy these. I am
sure that the waiter of the Italian restaurant in our little place fakes an
Italian accent. For sure. no way there should be a true Italian waiter in our
place. but in NYC, they talked Italian in all the Italian places. and the food
is also good, most of the time.
And in the Chinese place in NYC? you can guess. Chinese
speaking people, like the French waitress in the French restaurant, the Latino
waiter in the south American restaurant, the Italian waiter in the Italian
places. And the food? in that Chinese place? the corn soup was as bad as the
one in the French restaurant, despite being warm. it was horrible, until the
main dish came, and we were happily surprised that it was edible.
To the Indian crowd between the readers, you should know we
don't do Indian food, too spicy. but I'm sure the Indian places in NYC have Indian
waiters, and the sushi places have Japanese. I must admit I was disappointed
not to here Galic in the Irish pub, but then again, Irish is the better side of
England (when it comes to pubs and food in them, so they are allowed to speak
English). we didn't go to Ikea (for the Swedish crowd)!
and McDonalds? alor, they probably have fat cashiers. (you
see, everything sounds better after alor!)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
