חרונולוגיה חסרת חשיבות

ערב חג ההודייה, נפתחה השיחה הבאה:

N: הכל בסדר אצלך? כולם בסדר?

P: כן, ברור, למה לא?

N: לא, כי אצלנו זה מנהג אבלות.

P: מנהג אבלות?

N: כן, מנהג אבלות.

P: אהה, אצלי זה מנהג של חירות, שלא צריך להראות את הפרצוף שלי באופן רשמי כמה ימים. כן, כולם חיים, הכל בסדר. אם לא, לא הייתי פה.

N: אהה, או קיי.

P: ואצלך? כולם חיים?

N: כן, כן. גם אצלי כולם חיים הכל בסדר.

P: עכשיו דמיין לעצמך כמה זרים אנחנו. דמיין לך את המקומיים מתחילים ככה את השיחה: "כולם חיים?"

N: כן, שיחה שנפתחת ככה "is everyone still alive?"

הודינו לעצמינו שאנחנו לא מקומיים, והתכוננו לחג.

the improved, more detailed, and way more offensive (I started studying tricolons!) English version follows the Hebrew one.

המלצרית במסעדה קצת התבלבלה כששאלנו אותה מה גודל הסטייק. סיקס אינצ'ס. היא ענתה במהירות. הסתכלנו עליה מופתעים. שישה אינצ'ים אינה מידה של סטייק. סיקס אאונסס מייבי? שאלנו באנגלית הרצוצה שלנו. אלור, היא ענתה, כן, הצרפתית שלי לא כל כך טובה. כך היא השיבה, והנהנה שהסטייק אכן בגודל של שישה אאונסס, אותה מידה מוזרה, כמו האינצ'ים, שאם אתה לא באמריקה, אתה לא ממש יודע מהי.

אלור, היא חזרה אלינו, המלצרית הצרפתיה, ושאלה אותנו מה נרצה להזמין. חשבנו להתלוצץ על חשבון המלצרית הצרפתייה, אבל כיוון שהיא התחילה כל שאלה ב"אלור" שהיא אחת ממילות הפתיחה החביבות עליי (אלור!) אז לא התלוצצנו. והאמת, זה גם היה די הגיוני. אחרי הכל, המסעדה עצמה הייתה מסעדה צרפתית, ובעל המסעדה היה צרפתי בעצמו. זה עדיין לא הסביר את האוכל הלא טעים, שכלל מרק תירס. שהגיע קר, ולזוועתינו, אמור היה להיות קר מלכתחילה, אבל המקום היה צרפתי, ולכן גם המלצרית הייתה צרפתייה.

זה אחד הדברים היפים בניו יורק. בניגוד למקומות קטנים, בהם אני חושד שהמלצר במסעדה האיטלקית מזייף מבטא איטלקי, בניו יורק המבטאים של המסעדות אותנטיים. כך ברור שבמסעדה סינית, בה מנות הפתיחה היו גרועות כמעט כמו במסעדה הצרפתית, אבל המנה העיקרית הפתיעה לטובה, ברור היה שהבעלים מדברים סינית.

במסעדה המקסיקנית שנכנסנו אליה, המלצר הצליח לענות לשאלה המפגרת של אחד הלקוחות מהי הבירה המקסיקנית שכולם שותים. קורונה, כמובן, זאת הבירה שחיפש הלקוח. המלצר דווקא המליץ על בירה מקסיקנית אחרת (צודק, והרי הקורונה היא זוועה), אבל התמרמר עם אחד הלקוחות האחרים שהמסעדה המקסיקנית לא הייתה כלל מקסיקנית אלא קובנית-דרום אמריקאית, ולא, לא מקסיקנית. אולי, אגב, לכן הצלחנו לשרוד אותה, ואפילו נהננו מהאוכל בה. אבל ברור שהעובדים במסעדה יהיו מהעדה של המסעדה עצמה.

על מסעדות איטלקיות אין מה לדבר. ראשית, זהו המטבח החביב עלינו. שנית, הם תמיד מדברים איטלקית. אז נכון, שאין להם אלור, אבל לפחות האוכל בדרך כלל טעים. עוד לא ניסינו את המסעדות היפניות בניו יורק, אבל אני בטוח שהם מדברים שם יפנית. ולמקס ברנר עוד לא הגענו, אז עוד לא שמענו עברית. למרות שחלפנו פעם גם על פני ארומה, ולא נכנסנו.

When we asked the waitress how big the stake is she said “6 inches.” we look at her surprised. inches is not the right measure for stakes. at least not as far as we know. we waited the half a second and then offered a repair: “maybe six ounces?” the textbook worked, and indeed the waitresses said, yea, I'm sorry, my French is not that good. here, we decided not to correct her and tell her that it is the English that was the problem, actually the measurements, but we decided to be nice. besides, she started every turn of talk after that with my favorite opening word: “alor”. Alor this and alor that, and yeah, alor and alor. and we order the 6 ounces stake, sympathizing with the waitress about why can't the American use the metric system like the rest of the world (which is what confused our waitress, that instead of ounces she used the other obtuse American measurement.)  and besides, we couldn't make fun of the French waitress. it was a French restaurant after all. So it made sense to have a French waitress that starts every turn of talk with “alor.” “alor, how is the soup” she asked and we were not happy, French or not, the corn soup was cold! she did not apologize for that. she did said that yeah, we could put it on the menu, that the corn soup is cold. God, it was horrible.

But having the French waitress in a French restaurant makes sense. And that the beauty of NYC. all the restaurants have the right waiters. So the Mexican restaurant we went to (yeah, to devoted readers, we actually went into a Mexican place, or what we thought is one!), the waiter advised the other customer about the Mexican Beer. The customer forgot the name of the best Mexican beer, and the waiter helped him with “corona,” although the waiter offered another beer first. The beer he thinks is actually the best Mexican beer, unlike the commercialized corona (and of course the waiter is right. I believe every beer is better than corona. Expect for American beers, of course, which should not be called beers most of the time). we survived the Mexican restaurant, and the fact we went in was rather courageous out of us, but it might be the case we survived it because it wasn't Mexican at all, but more Cuban. but the customer who asked about the beer didn't distinguish the two, like most of the world who confuses the many countries which are not the US or Canada, in this continent. Maybe the Cuban food explains why we also enjoyed the food, who knows.

unlike the Italian restaurants. we usually enjoy these. I am sure that the waiter of the Italian restaurant in our little place fakes an Italian accent. For sure. no way there should be a true Italian waiter in our place. but in NYC, they talked Italian in all the Italian places. and the food is also good, most of the time.

And in the Chinese place in NYC? you can guess. Chinese speaking people, like the French waitress in the French restaurant, the Latino waiter in the south American restaurant, the Italian waiter in the Italian places. And the food? in that Chinese place? the corn soup was as bad as the one in the French restaurant, despite being warm. it was horrible, until the main dish came, and we were happily surprised that it was edible.

To the Indian crowd between the readers, you should know we don't do Indian food, too spicy.  but I'm sure the Indian places in NYC have Indian waiters, and the sushi places have Japanese. I must admit I was disappointed not to here Galic in the Irish pub, but then again, Irish is the better side of England (when it comes to pubs and food in them, so they are allowed to speak English). we didn't go to Ikea (for the Swedish crowd)!

and McDonalds? alor, they probably have fat cashiers. (you see, everything sounds better after alor!)

בלונדון העיר הגדולה, הדמוקרטיה שוקקת כתמיד. פינת הדוברים בהייד פארק היא כבר מזמן שם דבר למקום בו נפגשים אנשים, צועקים, מתגוששים, מילולית כמובן, מתווכחים, נואמים, כשמה כן היא, פינת הדוברים.

ואם נשפוט לפי פינה זו בעולם, ניכר שאנו חוזרים אל עבר ימי הביניים. כאז, גם כיום, הנושא המרכזי המתסיס את ההמון בפינת הדוברים הוא מאבק בין דתות ובין תרבויות. הנוצרים נואמים בחלק מהמקומות. מולם, מחרים מחזיקים אחריהם הם המוסלמים שגם הם טוענים בלהט. מתנגדי השבט הלבן גם הם שם, כמו גם אלה המחזיקים בתנך ומסבירים מדוע ישו הוא הוא המשיח ואין בלתו.

ואנחנו? מסתובבים ומחפשים ויכוח טוב, כזה שהוא יותר טוב מזה של מונטי פייטון, כזה המתפתח, המתחלף, המתגוון שההיגיון והתבונה, יחד עם רגש וחריפות, מתובלים בהם יחדיו. 

וכך הגענו אל עבר אישה שחורה, שלבושה כמיטב המסורת המוסלמית, אך פניה הנאים גלויים, מתווכחת עם בלונדיני גבוה, הלבוש כמיטב המסורת המודרנית, וגופו הרזה, אך הלבוש היטב, נאה. בסביבת צמד זה עמדו עוד מספר אנשים, וכך הצטרפנו, כשהאישה המוסלמית טוענת בלהט שאם כל כך טוב, איך זה שעדיין נשים מרוויחות הרבה פחות מגברים בחברות המודרניות המערביות. אבל זה לוקח זמן, ניסה הצעיר לטעון. הצעירה ענתה לו שכבר לפחות 60 שנה שומעים את הטיעון השחוק הזה, וכלום לא קורה. הצעיר אמר שזה לא שכלום לא קורה, אבל ישנם עוד הרבה משתנים אחרים שמסבירים מדוע נשים מרוויחות פחות מגברים. זה תלוי גם בהשכלה, בוותק, בהרבה משתנים. כאן, בת זוגתי השתלבה לטובת הצעירה המוסלמית ואמרה שגם כשלוקחים את כל המשתנים האחרים, הגברים עדיין מרוויחים כשלושים אחוז יותר מהנשים. האישה המוסלמית הנאה הנהנה בהנאה. הצעיר הסביר שהוא גדל בשבדיה ושם המצב הרבה יותר. המוסלמית לא השתכנעה אך החליטה להמשיך. 

ומה בדבר פצצת אטום ונשק אטומי, מה, רק לכם מותר? זרקה לעבר הצעיר השבדי. הוא גמגם, ואמר שלא, לא רק לנו מותר, אבל אנחנו מתקדמים ואנחנו לא נשתמש בנשק הזה. כן, מתקדמים, זרקה לו הצעירה. וב-1940 גם הייתם מתקדמים? הוא התבלבל קצת והיא הסבירה. הרי לפני 60 שנה הייתם יותר פרימיטיבים מאיתנו, הרי ארצות הברית השתמשה בנשק האטומי. לא, הסביר השבדי, זה היה חלק ממלחמת העולם השנייה. אז מה? שאלה הצעירה, אם שימוש בנשק אטומי נעשה רק בידי מדינות פרימיטיביות, הרי לפני 60 שנה הייתם יותר פרימיטיביים מאיתנו. וחוץ מזה, למה לכם מותר שיהיה נשק אטומי ולנו אסור? מה, זה בגלל שאתם יותר טובים מאיתנו. כן. הפתיע השבדי. אז, כן? למה? כי ככה החלטת? איזה מן טיעון הוא זה? הרי אם אתה מאמין באנושיות, הרי לא ייתכן שתטען שרק בגלל שאתם אתם לכם מגיע נשק אטומי, ולמדינות מוסלמיות במזרח תיכון אסור. אבל על המדינות האלה אני לא סומך. אה, אבל על ארצות הברית שכבר השתמשה בנשק אתה כן סומך? המשיכה השחורה המוסלמית בטיעון שלה. כן, גמגם השבדי. למה בעצם אתה לא סומך על המדינות האלה? כי הן מוסלמיות? כי הן לא אתן? למה ואז התחילה למנות את המדינות המחזיקות בנשק אטומי, ארהב, רוסיה, צרפת, אנגליה, ישראל, סין, קוריאה, למה להן מותר ואסור לאף מדינה מוסלמית? 

כאן אני כבר לא יכולתי שלא לבוא לעזרת השבדי חסר הישע, והכנסתי טיעון משלי. אבל לפקיסטן יש נשק אטומי, לא? כן, נאלצה המוסלמית להסכים, ופקיסטן היא מוסלמית, אז אין כאן עניין של דת. השאלה היא האם צריך לתמוך בעוד נשק אטומי או לא, שכן ברגע שהסכמת שיש מדינה מוסלמית עם נשק אטומי, כל הטיעון שדופקים את המוסלמים בזה שאין להם נשק אטומי לא תופס. הצעירה נאלצה להסכים, היא רק אמרה אבל למה יש יותר מדינות לא מוסלמיות עם נשק אטומי מאשר מדינות מוסלמיות עם נשק כזה, אבל היא בעצמה הבינה שטיעון זה חלש למדי. ולכן המשיכה לתקוף את הצעיר ולבקש ממנו הוכחות כיצד הוא יכול לטעון שהתרבות שלו טובה יותר. הצעיר המשיך לטעון בתוקף שהתרבות שלו אכן טובה יותר. אבל צריך מדדים מדידים, הצטרף לעזרתה של המוסלמית עוד אחד מהמקשיבים בצד. אתה לא יכול לטעון סתם דברים. אתה חייב לעשות את המחקר שלך. אמרה המוסלמית. 

איך אתה בודק דברים? שאלה המוסלמית. אני קורא דברים, שומע אותם במדיה, זה המקור של המידע, מהמ, הנהנה המוסלמית, ואז אם משהו מעניין אותי אני קורא עליו עוד באינטרט, בויקי, לפעמים גם בגוגל. המוסלמית צחקה. זה הכל מקורות מערביים. איך אתה יכול לדעת מה באמת קורה בעולם, אם כל המידע שלך מגיע ממקורות של אנשים שבעיקר מסתובבים בקניוניים סביבך. אתה חייב לעשות מחקר, אתה חייב לבדוק דברים, לפני שאתה יוצא בהצהרות שהתרבות שלך יותר טובה. 

כאן כבר הרגשנו שהויכוח נע במעגלים, ולכן החלטנו לנוע משם גם אנחנו במעגלים.

ורק אני התחלתי לחשוב. או קיי, מדדים. בואו נבדוק: היכן אנשים יותר חופשיים? היכן בעולם לנשים יותר זכויות, בערב הסעודית, ממנה הגיעה המוסלמית, או באנגליה, שם אכן  מרוויחה אישה 30 אחוז פחות מהגבר? היכן יכולים אנשים להשתתף יותר בהחלטות סביב חייהם, במדינות המזרח התיכון או בשבדיה? איזה מדינות שוויוניות יותר, אלה שמפיקות נפט בחצי האי ערב או אולי אלה עם עתודות הנפט בארצות הברית? איזה עוד מדדים אפשר למצוא? איכות חיים? אורך חיים? באיזה מדדים מדינות מוסלמיות מתקדמות יותר ממדינות נוצריות מערב-אירופיות? רק חשבתי כך והבנתי, או קיי, לו רק בן-דרור-ימיני היה שומע את מוחי, הוא ודאי היה גאה בי. ואז נזכרתי שלא הכל מדיד.

והלכתי לדרכי.