חרונולוגיה חסרת חשיבות

בימים, שבועות וחודשים הקרובים נפרסם כאן מעין מדריך למהגר הישראלי לאמריקה. בלי נדר.

 פרק ב': פתח חשבון בנקאי בארגון אשראי שיתופי - קרדיט יוניון

בעוד ישראל מזדעזעת מהרס חלון של סניף בנק מקומי, באמריקה מצאו לזה את הפתרון. למעשה, בארצות הברית, ערש הקפיטליזם, ישנו מנגנון שעוקף או אולי עוקץ את הבנקים ומאפשר לחבריו להנות משירותי בנקאות חינם אין כסף. קוראים להם באמריקאית קרדיט יוניון, בתרגום לעברית אפשר לקרוא להם ארגוני אשראי שיתופיים או איגודי אשראי.

כשאתה מהגר לאמריקה (עם ויזת עבודה, כמובן), אחרי שעשית קניות וקנית חמאה לא מלוחה, או אולי לפני כן, חפש לך איגוד אשראי שכזה. איגוד זה הוא מוסד הנותן את כל שירותי הבנקאות הרגילים: צ'קים, חשבון חיסכון, חשבון הלוואות, משכנתאות, הלוואת רכב, אפילו כרטיסי אשראי. אבל, בניגוד לבנקים, ארגוני האשראי השיתופי הם ארגונים ללא מטרת רווח. מטרת קיומם היא מתן שירותים לחברי האיגוד וחלוקת רווחים, אם יש כאלה, חזרה לחברי הארגון.

למעשה, כך היה גם פעם בישראל. בנק הפועלים נועד כדי לעזור לחברי ההסתדרות. לשם כך הוא נועד. הוא היה יכול להיות מלכ"ר, אבל הוא הפך לעסק אי שם מזמן. גם בנק פועלי אגודת ישראל היה יכול להיות מלכ"ר. בנק המזרחי אמור היה להיות בנק המשרת את חברי תנועת המזרחי, המפד"ל ההיסטורית. כך שגם הוא היה יכול להיות מלכ"ר.

בארגון השיתופי שלי מחלקים את הרווחים חזרה לחברי הארגון. איך עושים זאת? ארגון האשראי השיתופי שלי נותן לנו פלוס על העו"ש. ולא סתם פלוס, הריבית שאנו מקבלים על העו"ש היא של 1.93 אחוז שנתי, שהיא גבוהה בכאחוז וחצי מהריבית במשק האמריקאי כרגע. אין חשבון חיסכון שמתקרב לתת משהו דומה. נכון, ישנם ארגוני אשראי שיתופיים שנותנים פחות. למשל, במקום מגוריי הקודם ארגון האשראי השיתופי מחלק לחבריו כרטיסי טיסה. קצת פחות שווה, ועדיין נחמד. מובן שחשבון העובר ושב בארגוני האשראי השיתופיים חינם. גם הצ'קים חינם. גם כרטיס האשראי חינם וכמעט בלי מגבלות (בניגוד לבעיות הרגילות בהשגת כרטיס האשראי, כפי שנרחיב בפרקים הבאים של הסידרה).

ישנה מגבלה אחת בארגוני האשראי השיתופיים - צריך למצוא את הדרך להיות חבר בהם. כך, אצלנו, רק מי שעובד במקום העבודה שלי או קשור אליו בקשר כלשהו, אליו ואל מקומות העבודה האחרים באזור (בהערכה גסה כ-40 אלף איש), יכול להיות חבר. אולם, ישנם ארגונים אחרים שפתוחים לפני מהגרים מפולין, ובעצם, אין אדם שלא ימצא לו יכולת להיות חבר בארגון אשראי שיתופי.

אז כשאתה מגיע לאמריקה, חפש את הקרדיט יוניון הקרוב למקום מגוריך. זה עדיף בהרבה על לשבור חלונות של בנקים מסחריים שעושקים אותך בכל הזדמנות אפשרית. ואני מדבר על ישראל כשאני מדבר על בנקים מסחריים שכאלה, באמריקה, אפשר גם לעשות כסף מבנקים מסחריים, אבל עדיף להיות חבר בקרדיט יוניון. זה מחזיר כסף, מחזק את הקהילה, ומקטין את הפערים החברתיים. כל אותם ערכים שהיו קיימים פעם בישראל, והומרו בשמירה על חלונות הראווה של הבנקים.

אם ברצונך לשמוע על עוד נושאים הקשורים להגירה לאמריקה, אנא שאל/י בתגובות לקטע זה.

נ.ב.
בלוג זה אינו מעודד הגירה לאמריקה. נחמד לנו כאן כשרוב הישראלים עדיין בארץ.

המחיר המופקע של הקפה בקפה שש, שעל כביש שש, מסביר את איכותו הדפוקה. איך? פשוט, בגלל המחיר המופקע איש לא קונה את הקפה. בגלל שאיש לא קונה את הקפה, חייבים להוזיל בעלויות של הקפה. בגלל שחייבים להוזיל בעלויות, הקפה עצמו גרוע. כך נדפקתי ויותר מפעם אחת.

בכלל כביש שש הוא משל להרבה דברים בארץ. למשל קיפוח הפריפריה. כביש שש מגיע עד חדרה, הגבול הצפוני בהחלט של מדינת תל-אביב. כבר שלש שנים עומד לו שם הקטע שמעיד שאמור להיות לכביש המשך לכיוון צפון. כבר שלוש שנים מי שנוסע צפונה יודע שיש יציאה צפונית ויש המשך לכביש שש שאמור להיפתח אוטוטוטו. כבר שלוש שנים. וכלום. לעומת זאת, פעם היה קטע בין שני המסלולים באזור תל-אביב של כביש שש. היום הוא איננו. שם מרחיבים. מרחיבים ומוסיפים כך שבכביש שש במרכז הארץ יהיו שלושה מסלולים לכל כיוון. כך, שוב דופקים את הפריפריה לטובת גוש דן. תאמרו, נו, זה כביש פרטי. קשקוש. זה כביש בזיכיון ומדינת ישראל נתנה את הזיכיון. יכלה להבהיר שכל עוד לא הסתיימה סלילת הכביש לכל אורכו, לא מרחיבים אותו. אבל, נו טוב, זה לא טוב לתושבי מרכז הארץ.

וכן, אני מודע לעובדה שכביש שש הוא זוועה והיה עדיף להשקיע ברכבת. היה עדיף גם להביא שלום למדינת ישראל. אוטופיה היא משהו נהדר, כרגע אני עסוק בלהתמודד עם המציאות.

באוטופיה הייתי קורא את הדיווח על השחיתות באוניברסטיאות כפי שפרסם מבקר המדינה בטיסה במחלקת העסקים. לצערי, קראתי אותו אחרי הבילוי במחלקת העסקים. היה נהדר במחלקת העסקים. האוכל היה פשוט מצוין. גם המקום לרגליים. התקשתי מאוד לחזור למחלקת התיירים הרגילה לאחר הטיסה במחלקת העסקים. כן, במחלקת התיירים הדם זורם פחות טוב. גם הסרטים עולים שם כסף או שהם די גרועים. אבל קראתי את הכתבה על דוח מבקר המדינה באוניברסיטאות ביבשה, כשהדם כבר זרם לי למוח, והבהיר לי את הטמטום בחלקים מאותו דוח. אפשר להיות פופוליסט ולשאול את כבוד המבקר באיזה מחלקה הוא נוסע לחול. אפשר גם להגיד לו לצאת מהכיס של אנשים, שכן קרן קשרי מדע היא חלק מתנאי השכר של המדענים בישראל - אם אתה לא משתמש בה לצרכי מחקר אזי אתה משלם עליה מס הכנסה. אפשר גם לטעון שאדם בן חמישים בפסגת הקריירה שלו מותר לו לנסוע במחלקת עסקים. אפשר גם לטעון שמי שנוסע לכנס במשך 10 שעות במטוס וצריך להציג שם מאמר מדעי ולזכות את שמה של ישראל בתהילה מדעית, מותר לו אולי לנסוע במחלקת עסקים. אפשר ואפשר ואפשר ואפשר, אפשר גם לטעון שאני אינטרסנט. הא! אפשר גם לטעון שבעצם, צריך לעגן את שכר המרצים והחוקרים בישראל ולהצמיד אותו נניח לשכר שופטים ולתנאיהם. מרצה= שופט שלום, מרצה בכיר - נשיא בימ"ש שלום, פרופסור חבן  - שופט מחוזי, פרופסור מן המנין - נשיא בימ"ש מחוזי, נשיאים ודיקנים - שופטים עליונים. אפשר גם להזכיר שמבקר המדינה היה מועסק על ידי אונ' חיפה בשנת 2005. אפשר גם להתעלם מהביקורת שיש למבקר על הפנסיה, אבל עם דבר אחד חייבים להסכים ור"ה אינם האנשים הטובים בסיפור.

ואני? אמשיך לרצות לטוס במחלקת עסקים, בלי שתהיה לי יכולת לשלם על זה, אמשיך לקנות כרטיס טיסה לבד, כי אז הסיכוי לקבל מחלקת עסקים גבוה יותר (ביחוד אם עושים צ'ק אין מאוחר), אמשיך לא לישון בטיסות, לא במחלקת עסקים ולא במחלקת תיירים, אמשיך להסתובב בדרכים בתקווה למצוא כסף (כסף לא יקנה לי מעמד). ואשתדל להימנע מלקנות בבית הקפה שבכביש שש.

כתבתי ומחקתי. נכנסתי ולא השארתי תגובה. רציתי אבל חשבתי שאולי עדיף שלא. למה לסכן את עצמך. למה להסתבך.

יש מקומות שמחייבים להגיב עם שם מלא, פרטים, תואר. דורשים ממך להזדהות.

דורשים ממני להזדהות. אני קורא וקורא ורוצה להגיב אבל זה מסוכן. כי כולם ידעו מי אני. כי האדם כנגדו אגיב הוא אדם חזק, חזק ממני, חלקלק, שיודע להפעיל את השפה טוב יותר ממני. דמיינה לעצמכן, מישהו שיודע להפעיל את השפה טוב ממנו.

כך הוא מפעיל את השפה כדי ליצור מניפסטים חסרי משמעות וחסרי חשיבות. מניפסטים שלא ברור מה הם אומרים, שאומרים הכל ולא אומרים כלום, כמו הבלוג הזה, רק יותר נפוח, בשפה יותר גבוהה, עם מצח גבוה יותר ומשמעות רדודה יותר.

אחד כזה שמפעיל את השפה כדי לרוקן כל פעולה חתרנית, ועושה זאת בשם החתרנות. אחד שקורא להפסיק למרוד וכותב בצורה מרדנית. אחד שנראה נאור ובעצם הוא נורא. אבל השפה מכסה על כל אלה.

אחד שמתמסר  לכוח וכותב נגדו, בכאילו.

אבל אסור לצאת נגדו, כי זה מסוכן. כי יש לו כוח. כי אם אצא נגדו, יבולע לי.

אז כתבתי, ומחקתי, והחלטתי לשתוק.

כי לפעמים כנגד מורדים בעיני עצמם עדיף לשתוק ולא להאדיר את כוחם.

או לפעמים צריך להתנהג בפחדנות. כי יש גם טווח ארוך.

שורה אחת רלבטית היא כמובן, להיות חייל זה נורמלי, להיות משוגע זה דבר ...

אז בואו נתפוש מעליות מלמעלה למטה, לשיפור ההרגשה ונגד חוסר טעם.

חוסר הטעם הקיים למשל בשביתה הנמשכת באוניברסיטאות. היה היום בטלוויזיה את דוד ברודט. הוא עומד בראש ועד הפועל באיזשהי אוניברסיטה. מנכל אוצר עומד בתפקיד השני בחשיבותו, ויש שיאמרו הראשון, באוניברסיטה. הוא לא נשאל על כך שום שאלה. גם יוסי בכר, מנכל אוצר נוסף, עומד בראש ועד פועל אחר של אוניברסיטה. אחר כך מתפלאים שנשיאי האוניברסיטאות מתיישרים עם עמדות האוצר. ברור, הרי הם מחויבים בדין וחשבון למי שהיו מנכלי אוצר, אז ברור שהם יתיישרו לפי עמדות האוצר.

בירושלים היה שלט שהלך משהו כמו "מרצים, סטודנטים ומתרגלים קוראים לסיים את השביתה עכשיו". זה החזיר אותי אחורה לשלטים האידיוטים כמו "די לתאונות". הסתמיות הזועקת הזאת שמאפיינת את השיח הציבורי בארץ. למי קוראים לסיים את השביתה? לממשלה? לסגל הבכיר? לועד ראשי האוניברסיטאות? למה קוראים לסיים את השביתה, כי היא לא מוצדקת? כי אין לה סיכוי? כי צריך לתת יותר כסף ואז לסיים אותה? אבל יו"ר אגודת הסטודנטים באונ' העברית נעצר. אגודת הסטודנטים בחיפה השביתה את הלימודים לשבוע שלם. איש כמעט לא שמע על כך. עוד פחות שמעו על ההסכם שאליו הגיעו עם הנהלת האוניברסיטה, שמבטיח שהם לא ייפגעו, ופוגע בסגל הזוטר על ידי העמסת עבודה נוספת על גבו. כך הם הסטודנטים, לפחות בחיפה.

אם כבר הזכרנו הנהלת אוניברסיטה, אז הצעד של ראשי האוניברסיטאות, למעט תל אביב, לבקש צווי מניעה הוא חסר תקדים, ובנאלי ומובן מאליו. אם אפשר להוציא צווי מניעה למורים, מדוע לא לעשות זאת למרצים? שוב מתפוצצת אסטרטגיית הבידול של המרצים בפרצופם. המרצים היו עסוקים בלבדל את עצמם מהמורים, הם שונים, אליהם יתנהגו אחרת. נכון, רק יותר גרוע. כשם שהוציאו צווים למורים, כך מוציאים עכשיו למרצים. הטמטום שלהם כשחשבו שהם שונים מהמורים, היה יכול להיות מצחיק, אבל זה עצוב. עצוב. צעד חסר תקדים. אבל אולי מעז ייצא מתוק. אולי יצליחו במוסד אחד, מי ייתן וזה יהיה הטכניון או האונ' העברית להעיף את נשיא האוניברסיטה. צריך לבדוק את זה. אעשה זאת מיד. האם ואיך ומי רשאי להדיח את הנשיא? ואם אנחנו כבר מדברים, אז גם את הרקטור באותה הזדמנות. אותם קרנפים שהסכימו לכך שיסגרו כאן אוניברסיטה ללא בושה ולא  עשו כלום בנושא. אז באונ' חיפה הנשיא מתמנה על ידי הועד הפועל ולכן אי אפשר להדיח אותו. בתל אביב יכולים שני שליש מחברי הסנאט לדרוש את הדחת הנשיא, אבל אז שני שליש מחברי הועד הפועל צריכים לרצות בכם גם  הם, וכיוון שהם אנשי עסקים אין סיכוי שזה יקרה. עדיין, נשיא אונ' ת"א לא הצטרף לבקשה לצווי מניעה. אולי בגלל שהוא נבחר רק השנה, הגיע מאמריקה ולא יודע מי נגד מי כאן ולא מבין שהוא צריך לשרת את האוצר. כן כפי שהבהיר יו"ר ארגון הסגל הבכיר באונ' חיפה: "ור"ה חזרה לדמותה האמיתית של מנהיגים חסרי כל מנהיגות, משתפי פעולה של האוצר, בעלי חזון שמעופו כאורך הקדנציה שלהם. הם אינם מוכנים להילחם למען ההשכלה הגבוהה, כפי שהוכיחה כניעותם כנגד גזרות החמס של האוצר, והם אינם מוכנים להיאבק כלל עבורנו. הם שיכים לדור של פוליטיקאים קטנים- בדמות שרת החינוך שנמוגה בסכסוך הזה מתוך שיקולים של שרידות פוליטית."

  אז המצב באוניברסטיאות ברור. הוא דומה למצב במדינה. קבוצה של אנשי הון שולטים ומשתמשים  בבובות פקידותיות לשנות את המדינה כרצונם. ורק אולי הצבא לא מתפקד ככה. כי לו יש כמה כסף שהוא רוצה. עדיין יכולתי לשמוע חייל שמתלונן על כך שלצבא אין מספיק כסף. לא רבתי עם אותו חייל, שלא ידע עברית, על ענין הכסף. צה"ל קיבל תוספת שנתית מעכשיו ועד 2011 של 5 מיליארד שקל לשנה. זוהי התוספת שהצבא קיבל. תוספת זו שקולה לכל תקציב ההשכלה הגבוהה במדינה. לצבא אין כסף.