חרונולוגיה חסרת חשיבות

השבוע האחרון מוביל בסופו להרבה מאוד עצב.

יש בי המון עצב וכעס על ראש הממשלה. שכן, מי שיער בדעתו שאני אצטרך להסכים עם בנימין נתניהו, ראש הליכוד. אבל ביבי צודק בכל מה שהוא אומר לגבי ראש הממשלה ומלחמת לבנון.

שיהיה ברור, מותר לטעות, הרי אפילו אני טועה, וגם בדברים חשובים, אבל צריך לשלם על טעויות. ראש הממשלה לא מוכן לשלם על טעויות, ולא ברור למה. הרי לא ייתכן שהוא רואה בעצמו נביא, מופת, מנהיג. שכן אף אחת מפעולותיו לאורך הזמן לא רומזת על תפישה שכזאת או על פעילות העולה בקנה אחד עם תפישה עצמית כזאת, אז מדוע? אולי כי כמו כולנו, קשה לראש הממשלה להודות בטעות עד הסוף. הודאה בטעות תהיה להסיק מסקנות ולהתפטר. כיוון שאינו מסוגל להודות בטעות הוא נשאר בתפקידו.  זה מעציב. מאוד.

עצב נוסף הוא על עורכי הדף הראשי של נענע. אלה בחרו להפנות דווקא לפוסטים הפחות טובים שכתבתי בנושא וינוגרד. חבל, כי לדעתי הפוסט הזה הוא הפוסט הטוב בנושא, ולא אלה שהם הפנו אליהם.

העצב השלישי הוא כמובן הטעות. כן, טעיתי. אני מוכן להודות בכך בפה מלא. אמנם, זה לא היה תלוי בי. הפטריוטס הפסידו למרות נאמנותי להם. ועוד נתנו לג'יאנטס השנואים לנצח ולחגוג. אני גם מוכן לשלם על כך את המחיר.

אני מתחייב שמעכשיו עד ספטמבר לא אכתוב מילה אחת על פוטבול. כמו כן, אני מתחייב שבספטמבר לא אכריח איש לקרוא את שאכתוב על פוטבול.

אז אני מסוגל להסיק מסקנות, להודות בטעות, להתנצל בפני הקוראות הנאמנות על כך שנתתי לנטיית ליבי לשטות בי ולהטעות אותן בכתביי. ברם, מטעויותיי אלה איש לא מת. למרות זאת אני מוכן לשלם  על כך בהכאה על חטא פומבית ובהבטחה להימנע מפעילות בתחום בו טעיתי לפחות לחצי שנה.

כמה חבל שראש הממשלה, שטעויותיו עלו בחיי יותר מאלף איש, לא מוכן לדבר דומה. אבל זה שוב מבהיר עד כמה צדקתי בפוסט הזה.

אם ניו יורק ג'יאנטס ינצחו היום בסופרבול, איש לא יזכור את המאזן המושלם של ניו אינגלנד בעונה הרגילה.

אם ניו יורק ג'יאנטס ינצחו היום בסופרבול, איש לא ידבר על השיא של בריידי ל50 מסירות בעונה.

אם ניו יורק ג'יאנטס ינצחו היום בסופרבול, איש לא ידבר על השיא של רנדי מוס לתפישות טאצדאון בעונה.

אם ניו יורק ג'יאנטס ינצחו היום בסופרבול, זאת תהיה אחת הסנסצניות הגדולות של הפוטבול.

אם ניו יורק ג'יאנטס ינצחו היום בסופרבול, אני אתבעס.

כן, אני שונא את ניו יורק, גם בגלל שאני אוהד פילדלפיה איגלס, וגם בגלל שהם תמיד היו קבוצה של יותר שאו אוף, מאשר פוטבול. כבר שנים זה ככה. אז נכון, ג'רמי שוקי פצוע, ולכן הם השתפרו, וטיקי ברבר פרש, ולכן הם וינרים, אבל בכל זאת, זאת ניו יורק. אולי צריך להיזכר בפעם האחרונה שניו יורק היו בסופרבול. אהח, זה היה משחק משעמם ברמות מטורפות. הרייבנס ריתשו את הגופה של ניו יורק. נכון, זה היה לפני שנים הרבה, ובכל זאת, משום מה חושבים שלניו יורק יש איזשהו סיכוי.

יודעים מה, יש להם איזשהו סיכוי. לא גבוה. רבים מדברים על המשחק בסיום העונה הרגילה. שם, ניו יורק הפגינה פוטבול  מצוין שטוענים שהוא זה שהוביל אותה לאן שהיא נמצאת. אבל, ניו אינגלנד היא קבוצה אינטילגנטית. זה אחד המאפיינים שלה. לכן, היא תלמד את אותו משחק. אותו משחק גם חצי מהקו הקידמי של ניו אינגלנד נח. טוב, תגידו שגם ניו יורק שיחקה בלי שוקי. טוב, על זה כבר כתבתי. שוקי הוא מגבלה לניו יורק. אז היה משחק אחד העונה בין השתיים, בניו יורק, ניו יורק כמעט ניצחו. אבל ניו אינגלנד בסופו של משחק סיימה אם עונה מושלמת. עונה רגילה מושלמת. עכשיו בשביל להיכנס להיסטוריה היא צריכה עוד משחק אחד. המשחק של היום בערב.

אם אני ניו אינגלנד, אני עושה את מה שכולם מצפים ממני לעשות. להרוג את ניו יורק במשחק ריצה תוקפני. להתחיל את המשחק עם ריצה, להמשיך אותו עם ריצה ולגמור אותו עם ריצה. זה מה שאני מצפה שעשו בשבועיים האחרונים. הבהירו למרוני שכן, אתה האופציה הראשונה, בגלל הרגל של בריידי, כמובן. כי ניו יורק יגיעו ויביאו איתם הרבה מאוד בליצים. וקבוצה שלוחצת מאוד פגיעה לריצות על הקרקע. ברגע שאוסי וסטרהן יגיעו לבריידי הם לא יוכלו לתפוס את מרוני. כך אני הייתי נוהג.

אם הייתי ניו יורק? לא יודע, לא רוצה להיות ניו יורק. לא אוהב את ניו יורק. אולי הייתי מנסה ליהמנע מעברות מיותרות.

ניו אינגלנד ינצחו. אני מקווה מאוד שלאיליי יקרה סוף סוף את מה שהיה צריך לקרות לו מזמן, הוא יבין שהוא לא אח שלו. או אז הפרסומות באמת יהפכו להיות הדבר המעניין.

כן, כולם אומרים שלניו יורק יש יתרון בהגנה, כי ההגנה שלה יותר חזקה. זאת טעות. ההגנה של ניו אינגלנד תנצח את המשחק, כמו שניצחה את המשחק הראשון בין השתיים. אני מקווה שזה יקרה כבר במחצית הראשונה. בשביל שנוכל להינות כמו שצריך מהעונה המושלמת.

אני לא מאוד דואג, אני מניח שנוכל להנות מעונה מושלמת.

ואז בסוף השנה ברק אובמה ינצח בבחירות. כי אין מה לעשות, בפוטבול מגיעה לנו שמרנות ושמירה על שושלת, אבל בפוליטיקה צריך שינוי. והשינוי יגיע ביום שליש, אחרי הסופר סנדיי, יגיע הסופר טיוזדיי, ושם ברק יעשה את מה שבריידי יעשה היום.

ובהתפטרות אולמרט ננוחם.

ככה זה נראה, מה שעובר על הפאטס. הם בקושי מנצחים את האיגלס העלובים, בקושי מנצחים את הרייבנס העלובים פחות. הם נראים פתאום פגיעים. הבעיה שגם אינדי נראים פגיעים. ג'קסונוויל נראים כרגיל, קבוצה שחסר לה הגרוש ללירה. הם יכולים להיות ענקיים, אבל הם עוד לא שם, ולא ברור אם הם יהיו שם. ייתכן שצריך להחליף את דל ריו. שאר הקבוצות בA, ובכן, הסטילרס יראו את כוחם ביום א', כשסביר שהם יפסידו לפאטס (שידור ישיר בMETV). דעתי על סן דייגו ידועה כבר שנים, וכך גם על שאר הקבוצות באותו בית. אז הפאטס יזכו בביתיות לכל האורך. אינדי יגיעו לפוקסבורו בסוף ינואר, אלא אם כן ג'קסונויל תתבגר, או שאולי ביג בן יחזור לימיו הגדולים.

למה אני לא מתייחס לN, אני שומע קולות מחאה. אז כולם יודעים למה, זאת ליגה לא מרשימה. בית המזרח שם תמיד נחשב כחזק, אבל במפגשים בן בית זה לבין הבתים האחרונים, רק דאלס הצליחה לעשות את העבודה ולנצח את גרין ביי. הג'יאנטס כרגיל בקושי עושים את מה שהם צריכים, הם יגיעו לפליאוף ויעופו בסיבוב הראשון. טמפה ביי קבוצה לא ברורה שבקושי ראיתי. ומבית המערב, סיאטל לא מפחידים אף אחד.

הסיבה שהמערב לא מענין איש הוא שבתים שהקבוצות בו כל כך חלשות המאזנים של הקבוצות שם מזייפות.

אז פאטס זייפו כבר שבועיים רצופים, אבל גם אינדי בזמן האחרון חורקים. אני תמיד בעד ג'קסונויל או הסטילרס. אז בA הסיכוי שאהיה מרוצה, אחת מארבע קבוצות אלה תגיע לסופרבול, ורק אם אינדי יגיעו לשם לא אהיה מרוצה.

הסיפור בסופרבול לדעתי צריך להיון גרין ביי נגד הפאטס. כי גרין ביי זה הסיפור. לדעתי דאלס לא יעברו. סתם משאלת לב. שאר הקבוצות בN פשוט מעוררות רחמים או שעמום או שניהם.