RSS: לקטעים
לתגובות
<<
דצמבר 2017
>>
|
---|
א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: |
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
פוסט סיום
את הפוסט הראשון אני קורא מדי פעם. את הפוסט האחרון, הזה, לא אקרא. כלומר, אשתמש בז'אנר שהשתמשתי בוב בעבר וקראתי לו תרגילים בקריאה חו סליחה בכתיבה חופשית. כלומר, בלי תיקונים, בלי מחיקות, כמו זה, שזה, בלי הרצה שנייה. כי מה שיוצא, אני מרוצה, כמו שמלמדים בותי היום בגני הילדים. אני לומד הרבה מגני הילדים.
יותךר משבעים אלף איש קרו את הבלוג הזה. קרוא את הבלוג הזזה. לא מצלח. קראו את הבלוג הזה.
אז כדאי לסכם.
הוא התחיל כבלוג אישי למדיי, אבל השתנה אחרי חודש וחצי. ואז גם הצטרפו לו האחים והאחיות שלו. הבלוגים האחרים שלי. שמספרים שלהם הם 36662 ו38337 שאני עדיין חושב שהוא הבלוג היצירתי ביותר שנכתב כאן. יומן אישי שמתאר מה שעי שעשיתי במשהו כמו עשר שנים. מדי יום ביומו, א עם ציונים לכל אירוע, ודיווח של כל אירוע ראוי לציון. ראוי לציון היה הבלוג הזה. נגמר לי הכוח אליו בשלב מסוים.
ה אז כאן התחיל כשמ כמשהו אישי והפך להיות ציבורי וחברתי יויתר ויותר ככל שהזמן חלף. והזמן חלף. סוף פרק א'.
0000000000
סוגרים את ישרא-בלוג. כמעט בזמן שאני עוזב. כמו שכתבתי כמה פוסטים אחורה, הרי אני לא עוזב. עזבתי. די מזמן. ועכשיו חזרתי כאורח. אורח שמחכה לפרוח. וסוגרים את ישרא-. והיו לי כל כך הרבה פוסטים לכתוב. רציתי לכתוב על גני הילדים פה. בתי כלא כמו שאבא שלי קרא להם. ועל העטיפות היפות שלהם. בעטיפות של גני הילדים ישנם ידל ילדים שמשחקים בש בדשאים נרחבים עם עננים בשמיים ופרחים, ומדשאות רחבות ידיים. והעטיפות האלה מצויות על הסורגים המגדרים את כל גני הילדים. רציתי לכתוב על זה. ורציתי לכתוב על ממ מדד הדמוקרטיה שבו 85% מהישראלים מרוצים ו75% מהישראלים חושבים שלצעירים כאן יותר קשה מלמבוגרים, דבר שאומר שרוב הישראלים סדיסטים שרוצים שלילדיהם יהיה יותר קשה מהם, או לכ לחלופין מרקסיסטים שחושבים שככל שיהיה יותר גרוע כך יהיה יותר טוב. רציתי לכתוב על כל אלה ועכשיו לא יהיה לי איפה. כי סוגרים את ישרא-
((((((((((
אבל, פרק ג', לכל דבר טוב יוש יש סוף. וסוגרים את ישרא-. כמובן, שזה לא אומר שישרא זה דבר טוב. כי כן, ראוי להגיד, גם לכל דבר רע יש סוף. כן, מדהים לחשוב על כך, אבל זה נכון. לכל דבר רע גם יש סוף. זה חדשות טובו. ראוי להזכיר זאת. למשל, שלטון נתניהו יסתיים בסופו של דבר. זה חדשות טובות. יש לי עוד חש חדשות טובות, אבל לפניהן אני צריך להזהיר מספוילר אלרט וגם מחוקו של גודוין
__________________
כן, גם דברים רעים נגמרים. למשל, שבו היטב, השואה נגמרה. כן, משהו מדהים להגיד בישראל של 2017. אבל השואה נגמרה. לפני שרוב הסבים והסבתות של הילדים היום נולדו. כן, נגמרה. צריך להזכיר את זה. נגמרה. הרצח השיטתי של יהודים על ידי מדינה ומכונה ממשלתית שביצעה את הרצח הזה, של יהודים, ושל הרבה אחרים, נגמר לפני יותר משישים שנה. ועדיין, לרוב היהודים ורוב הישראלים והמדינה וההוויה שלה, השואה עדיין נוכחת כל יום כל שואה. אבל כל דבר טוב נגמר בסוף. וכל דבר רע. גם השואה. נגמרה. בואו ננסה להתגבר על זה. על השואה. ובייחוד על זה שהיא נגמרה.
**********
הבלוג הזהה הפך פוליטי עם השינם. כי אני חיה פוליטית. אבל הכוח נגמר, כתבתי פחות. והביקור הנוכחי מחליש את הרצון לכתוב עוד יותר. ועכשיו גם לא יהיה לי איפה לכתוב כי סוגרים את ישרא-. הכוח נגמר וגם הכעס על מה שקורה בישראל הפך לעצב. שכן כמו שסוגרים ת את ישרא- עם ריבוי הקולללות שיכול היה להיות פה, כך נראית גם ישראל. אבבל את ישראל לא סוגרים. בעבר חשבתי, וגם כתבתי כאן, שישראל תדרדר לפשיזם. איני בטוח בכך כלל. כן, סביר להניח שטעיתי. ישראל לא תדרדר לפשיזם. סביר להניח שלמשטר אוטוריטטיבי דתי. משהו כמו אירן. דמיינה לעצמכן את בנט כראש ממשלה ומעליו מועצת חכמי העם, שילוב של אלי ישי, דרוקמן, לווינגר, ועוד כמה חכמים, כמו שרלו שכאלה וחיים נבון. כמובן. איך אפשר בלי הרב של קהילת שמשון במודיעין. מתאים הרבה יותר למה שיקרה כאן מאשר פשיזם נקי. שכן, המדינה אמנם חשובה, אבל איך אפשר בלי האלוהים. אלוהים האחד והיחיד. היחיד. טוב, אז טעיתי. זה לא הופך למשהו יותר טוב. כמובן, אבל לכל דבר טוב יש סוף. וגם לדברים רעים. וצריך לזכור שרוב המדינות היום צעירות כמו ישראל, וכשאומרים שמדינת ישראל היא עוד צעירה זה כמובן שקר השוואתי. למשל רוב מדינות אפריקה זהות לישראל בגיל או צעירות ממנה. הודו בת גילה של ישראל. נכון, צפון אמריקה וחלקים מאירופה מבוגרות מישראל, אבל מזרח אירופה ומקומות אחרים צעירים מישראל. אבל ישראל עוד מדינה צעירה, שכבר עברה את גילה של מדינת החשמונאים. אבל בל נשכח את הנבטים. שגם הם מרדו ביוונים באותה התקופה שהמכבים מרדו ביוונים. רק שהם החזיקו מעמד עוד 150 שנה אחרי החשמונאים כמדינה עצמאית. כי לא היה להם אל אחד פסיכי, והם לא היו עסוקים בלהרוס את עצמם מבפנים עם כתות שונות ומשונות. אבל גם זה יעבור (כמו בנק המזרחי, שגם הוא יעבור בסוף, בייחוד אם הוא חושב שצריך עוד סניפי בנק, הו האווילות).
אז טעיתיי. וישרא-בלוג נסגר.
)))))))))))
ושאלת הסיום תמיד קשה. אייך אמרה המשוררת, כשקשה להם לסגור, הם מושכים את הסופים. ומיכאל זה שם יפה, אז במקום לקרוא לך מהתחלה הם מוסיפים את ה
))))))))))))
לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה
+++++++++++
אז אים נסגור? כמו שהבטחנו זה לזאת ברגע של חולשה.
שבכל זאת, הגיע הזמן, אחרי ארבע עשרה שנה, אולי להסיר את הלוט. כבר כתבתי כאן הרבה על הקשר בין הטקסט לבין הכותב. הייתי מהרדיקלים שערערו על הקשר הזה. השתמשתי במושג כותב שורות אלה, שכן כותב שורות אלה, הדמות שהוא עוטה פה, בשם העט פינחסה, אינו הכותב עצמו, אלא דימוי שלו. וכך גם גלוריה הפי. גם הייתי מהרדיקלים האלה שאכן חושבים, כמו בארת, שהטקסט איינו שייך לכותבו, אלא לקוראו. כמו בחטין אני מאמין שהשפה היא כלי חברתי שמעיד שהיחיד אינו קודם לחברה, שכן השפה היא היוצרת את היחיד. מישהו כתב בנרגי שאנחנו באים לעולם לבד. השקר הניאוליברלי המטופש הזה. אנחנו לא באים לעולם לבד. אנחנו באים עם לפחות עוד בן אדם אחד לידינו (אמנו) ולרוב גם צוות רפואי כזה או אחר שעוזר לאם בזמן הלידה. והחברה קודמת לכל יחיד המתקיים בה. בדומה לכך שהשפה קודמת לכל יחיד המשתמש בה. הוא יודע להשתמש בה. היא יודעת להשתמש בה. ביצירתיות. אבל המסגרת קיימת. אז כתבתי שאין זהות בין הטקסטים המופיעים במקום זה, באתר זה, בדף האינטרנט הזה, שנמצא על השרתים שעומדים להיעלם תוך שלושה עד חמישה ימים, לבין השם שמשויך רוב הזמן למי שכותב את הטקסטים.
ובכל זאת, לאותו קורא קבוע שאינו יודע מי אני. בעצם, לאותה הקוראה הנאמנה שאינה יודעת מי אני. אחרי כל השנים האלה, הגיע הזמן, שלפחות לחמישה ימים, אגלה איך קוראים לי בעולם שאינו ישרא-.
חמישה ימים אינו סיכון גדול מדי באתר שאיש אינו קורא, כל כך סו, שסוגרים אותו מרוב חוסר עניין לציבור. אז חריטת שם על עץ ביער שעומדים לכרות אינה דבר מסוכן. וכך גם גילוי השם של מי שכתב כל השנים א תהבלוג "חרונולוגיה חסרת חשיבות". ולא, זאת לא טעות כתיב. ולא, לא חשבתי על המילה חרון כשהשתמשתי בחרונולוגיה. רק חשבתי שהמצלול של חר חס חש עובדת יותר טוב אם אכתוב חרונולוגיה בח' ולא בכ', והרי זאת מילה לועזית אז למי איכפת. החרון היה אצל הקוראים בלבד. לא עצלי. אצלי. אצלי נשאר רק עצב. על כך שסוגרים את המפעל. אז בואי נלך הביתה. אינה עומרי. כמו שאמר משורר אחר.
ובכל זאת, לשם ההגינות. והגילוי הנאות. אז השם מאחורי מי שפרסם את הטקסטים האלה, כמו גם את אלה אצל גלוריה האפי (למעט רומן המכתבים שהיא ניהלה עם איזה תמהוני שהתחיל איתה בתחילת 2005, שאפשר לקרוא את חלופת המכתבים בתחילת הבלוג שמספרו 44868) כמו גם האדם שתיאר את מה שקרה לו בכרונולוג (חיי האמיתיים ללא סיפורים). אז יש לו לפחות שני שמות.
עד 2008 השם של כותב שורות אלה היה,
תופים בבקשה,
*******
רגע, רציתי לכתוב עוד משהו. עלל המחשבים. רוב הזמן כתבתי על מחשבים ניידים. ניסיתי להיזכר מה קרה למחשב שכתב את רוב הטקסטים שנכתבו בבלוג הזה. ולא הצלחתי. כלומר, מ-2011 יש לי את אותם המחשבים. שלושה מחשבים, שנקנו עם השנים. ואז ניסיתי להיזכר, מה קרה עם המחשב שהיה לי לפני 2011. הרי רוב עבודתי כאן, וזוהי אינה עבודה קלל, תחביב, וכלל כותבים בכ', נכתבה לפני 2011. אז מה קרה למחשב שהיה לי לפני 2011. עליו גם כתבתי איזה עבודה גדולה אחת או שתיים. אחת. ענקית. איפה הוא? כן, חלק מהטקסטים גם נכתבו מהמחשב אצל הוריי. מעניין, אם הטקסטים עדיין שם. למרות שלדעתי הוא נמחק איזה פעם או פעמיים ומחק חומרים שלי. אבל, המחשב האישי שלי מלפני 2011? אין לי מושג מה קרה לו. אולי נתתי אותו למישהו? אולי הלך בדרך כל הארץ? נמכר? נמחק? הפך לזהב ושאר חלקים? אין לי מושג. לא יודע. והוא היה אחד הדברים החשובים בחיי, וכתב את הדברים החשובים בחיי. ולא, לא את הבלוג הזה. שהיה נחמד, וטוב, ומעניין, ואאוטלט לא רע לרגשות, מחשבות, ועוד הדברים שאנשים חושבים שיש להם במוח, ויש להם רק כשהם מתקשרים עם אחרים. איני יודע היכן הוא. הלך בדרך כל מחשבי הארץ. אני משער. אבל הטכנולוגיה והטכנייקה של הכתיבה העסיקה אותי עם השנים, ולכן רציתי לכתוב גם על המחשבים עליהם כתבתי, ואז הגעתי למסקנה שאיני יודע מה קרה לכל המחשבים שכתבתי עליהם, ובייחוד למחשב המרכזי עליו כתבתי.
))))))))))))))))
ונחזור לתופים.
אז עד 2008 השם של מי שכתב את כל השורות האלה היה אחד. אחרי 2008 השם השתנה ונוסף לו חלק.
אז הנה, זה יהיה אקט סיום הולם, שיחזיק מעמד לאיזה חמישה עד שישה ימים, לפני שהתארים האתרים האלה ייעלמו (אם זה מה שזה אומר שהשרתים ייעלמו, ואני חושב שכן).
עד 2008, גונן הכהן
מ2008 גונן דורי-הכהן.
|
נכתב על ידי
,
26/12/2017 22:28
בקטגוריות אסופת פוסטים, עבודה, פסימי, שחרור קיטור, ביקורת, אקטואליה, אינטרנט, מפגשי ישרא-בלוג, תרגילים בכתיבה חופשית, משהו אישי
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
כמה מילות הסבר
אחרי עשר שנים, אולי צריך להסביר כמה דברים. אז אולי.
פעם, נהגתי לפתוח כאן כל חודש, בהסבר על הבלוגים שאני מנהל. הייתי מסביר את השונות שלהם, וגומר.
אז במקום לעשות זאת בהסבר, אעשה זאת בהדגמה.
הנה הפוסט הנוכחי בכרונולוג של כותב שורות אלה:
ימים שישי - רביעי 14-20.03.2014
יום שישי:
טיפלתי בג' לבד בבית (3).
שבת:
יצאתי עם ש' וג' להליכה בגשם (2).
יום ראשון:
הבאתי את ש' לטיפול (3), עשיתי סידורים עם ג' (3), הלכנו {ש', ג'} לארוחת ערב מוקדמת (4).
יום שני:
טיפלתי בג' בערב לבד (4).
יום שלישי:
טיפלתי בג' (3), עשיתי קניות (3), נפגשתי עם א' {קולגה צעיר} בפאב (4).
יום רביעי:
נסעתי עם ש' וג' לטקס ההשבעה (3), חיכינו {הנל ועוד הרבה אחרים} לשופט (0), ראיתי את ש' בטקס ההשבעה (4), אכלנו {ש',ג'} ארוחת צהריים (3), הבאתי את ש' לקמפוס (3), אירחתי עם ג' וש' את C' {קולגה של ש'} (3).
הפוסט הנוכחי בבלוג האלטרנטיבי של כותב שורות אלה הוא:
ביום הכי קר בשנה (הייקו!!!)
ביום הכי קר
בשנה, פרצה שריפה.
היא לא כובתה כלל.
ביום הכי קר
בשנה, הכבאים
ניסו גם ניסו.
ביום הכי קר
בשנה, המיים לא
כילו השריפה.
ביום הכי קר,
מים קפאו באוויר,
והבית נשרף.
ביום הכי קר
בשנה, אש וקור יחדיו
במחזה מצמית.
הפוסט הנוכחי בבלוג הצבעוני של כותב שורות אלה:
אז מישהו התלהב מהפוסט הארוך
הזה, בנענע.
הפוסט הנוכחי בבלוג ההערצה שמנהל הצד האלטרנטיבי של כותב שורות אלה:
על מוגי לב, פחדני, רמאים ומקימי עצומות
הכי קל זה לזרוק רפש, להטיח רפש, להגיד דברים לא יפים, בציבור, בפומבי בפרהסיה. זה הכי פשוט.
אולי אפילו יותר פשוט מזה זה לפתוח עצומה באינטרנט. כל מה שצריך זה איזה ממורמר אחד שלא מבין מהחיים שלו ולא יודע מה טוב לו, לנו ולעם היהודי כולו. הוא הולך לאתר, פותח עצומה וג'ורה כנגד כל הטוב והמיטיב באומתנו הנשגבת. לא, אין הכוונה כאן לעצומה נגד חגיגות הששים, כאילו למי איכפת מזה.
אבל כשמתחילים עם עצומות שכאלה, שיוצאות כנגד קודש קודשי הקודשים שלנו כעם, אזי חייבים לקום ולצעוק צעקה גדולה. עד מתי רשעים יעלוזו!? עד מתי צדיק ורע לו?! עד מתי ימישו לרדוף את יאיר שלנו?
הפוסט האחרון (ובעצם היחיד) בבלוג הנסיוני עם ש' קאלי:
מעניין מאוד
כלום לא עצוב. לִ- היות או לא להיות. הכל כרגיל.
תשובות לשאלון השבועי
האם את יודעת מה משמעות המילה "דיאטה"? בהחלט האם עשית פעם דיאטה? ודאי מה האסוציאציות שיש לך לגבי אוכל? זה משהו טעים, שרצוי להרבות בו, בייחוד אם הוא שוקולד, ורצוי מריר, אבל לא מאה אחוז, אלא רק 72%. איזו שיטת דיאטה נראית לך בריאה? אלה שאנשים אוכלים בהן. איזו שיטה נראית לך מזיקה לגוף? כל אלה שאוכלים בהן מעט מדי, שאוכלים בהן רק דבר אחד, או רק שני דברים (בייחוד אם הן כוללות ברוקולי, זה ודאי מזיק לגוף ולנשמה), ואלה שאין בהם דברים מתוקים, כי הנשמה חשובה לא פחות מהגוף, ונשמה בלי שוקולד היא כמו כדור הארץ בלי השמש. האם נעזרת פעם באיש מקצוע לגבי בקרה על התזונה שלך? לא האם את מתעניינת במה אחרים אוכלים? בהחלט. בייחוד במה שהפרות והתרנגולות אוכלות ותנאי המגורים שלהן. רצוי תרנגולות שלא אוכלות הורמונים ואנטי ביוטיקה.
אז אלה הפוסטים האחרונים בבלוגים שכותב שורות אלה אחראי להם, במידה כזאת או אחרת.
אולי במסגרת חגיגות העשור אפרסם את הפוסט הראשון בכל אחד מהבלוגים האלה, שאת רובם אפילו כותב שורות אלה לא זוכר.
| |
ציניות ותבונה (שוב)
קר לי. כל הזמן קר לי. לאחרונה. עד לא מזמן תמיד היה לי חם. ידעתי לחמם את עצמי לטמפרטורה הנעימה לי. הייתי גאה בזה שאני כל כך מוצלח. אפילו בחום גופי אני שולט שיגיע לטמפרטורה הנכונה. אבל כבר לא. היום כל הזמן קר לי. כבר די הרבה זמן. חודש חודשיים.
הכותב הנבון יוסיף: מאז שהלכת. כן.
מאז שהלכת כל הזמן קר לי. אני לא מצליח להתחמם. האם היית את זו שהנעת את המטבוליזם שלי והביאה את חום גופי למידה הנכונה? כן, אז היה לי חם. עכשיו כל הזמן קר לי.
מקלחות ארוכות יכולות להיות הפתרון לזה.
גם הרבה מאוד שינה. מתחת לשמיכה העבה. שעד לא מזמן נהגה לחמם אותי יותר מדי, והיום אני לא מצליח להתנתק ממנה בבוקר. אפילו החתול (חתולה), היחידה שמחכה לי במיטה כל לילה, לא מצליחה לחמם אותי. לא בבוקר כשאני קם.
גם לחתול קר. גם היא ראתה חורפים יפים מאלה. חורפים שבהם היה חם. בניגוד אליי, לא היה לה חתול שיחמם אותה. תמיד היתה לבד. החלטה שלנו. גורל שלה. עכשיו היא מול התנור. התנור שלא מצליח לחמם אותי.
הכותב הנבון נוטה לשקר לעיתים קרובות (פעם הוא יסביר מדוע). שכן, החום היה שם לפנייך. את לא קשורה לחום.
הכותב הציני יגלה שאת לא היית קיימת.
הקוראת הנבונה תבין שהקור נובע מבדידות.
(פוסט זה מפורסם כאן בשנית, כחלק מחגיגות העשור לקיומו של בלוג זה).
| |
המיטב (שלי) על יאיר לפיד וכיוון שכולם יודעים שלא לוחצים על לינקים, אז הנה המיטב על יאיר לפיד. או לחלופין, מי שלא רצה אותו כעיתונאי (אני, אני, אני) קיבל אותו כפוליטיקאי (אני אני אני). איזה מזל שלא ישתנה שום דבר. נכון, אולי הייתי צריך לזכור לפרסם את כל זה לפני הבחירות, אבל הריקנות שלו הייתה מנצחת בכל מקרה. הרי ריקנות היא המידה הנאה של הפוליטיקה הישראלית (שלא נאמר של הישראלים). אז מ-2005 עד 2008 ניהלתי בלוג שאחד מנשואיו היא יאיר לפיד, והנה המיטב מאותו הבלוג.
-
הכי קל זה לזרוק רפש, להטיח רפש, להגיד דברים לא יפים, בציבור, בפומבי בפרהסיה. זה הכי פשוט.
אולי אפילו יותר פשוט מזה זה לפתוח עצומה באינטרנט. כל מה שצריך זה איזה ממורמר אחד שלא מבין מהחיים שלו ולא יודע מה טוב לו, לנו ולעם היהודי כולו. הוא הולך לאתר, פותח עצומה וג'ורה כנגד כל הטוב והמיטיב באומתנו הנשגבת. לא, אין הכוונה כאן לעצומה נגד חגיגות הששים, כאילו למי איכפת מזה.
אבל כשמתחילים עם עצומות שכאלה, שיוצאות כנגד קודש קודשי הקודשים שלנו כעם, אזי חייבים לקום ולצעוק צעקה גדולה. עד מתי רשעים יעלוזו!? עד מתי צדיק ורע לו?! עד מתי ימישו לרדוף את יאיר שלנו?
-
אז כן, כולנו יושבות ומחכות, סופרות את השעות, ולו ידענו איך לעשות כאן ספירה לאחור, ברור, כאילו דה שהיינו שמות את זה כאן, אבל ביום שישי הקרוב יאיר, נירו יאיר, לפיד, בן האדמו"ר טומי, עומד להתחיל להגיש לנו את החדשות שלנו.
אין מה לדאוג, עולמנו יהיה מעולה. עולמנוו מצוין, כי נוכל לבהות במאמי שלנו, יו יאיר, אתה המלך, המשיח, העליון, הגדול, הגיבור, הנהדר. מאמי! מאמי! מאמי!
ולא רק שלראות אותו יעשה לנו את העולם מווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווושלם ו100מ, אנחנו גם יודעות שהחדשות שהוא יראה לנו יהיו חדשות טובות.
איך אנחנו יודעות אתן שואלות? כאילו, דה, וי, ברור, הוא כתב את זה בעיתון שלו!!!111111!!
אתמול או שלשום לכבוד השנה החדשה המאמי, יאיר, נירו יאיר, לפיד כתב לנו שאין לנו מה להתלונן. אנחנו נוסעים לטורקיה, אז אנחנו לא מתלוננים. הוא אומר לנו שהכל טוב. זה רק התשקורת שבגללה אנחנו חושבות שרע לנו ומתלוננות כל היום. אתה טועה יאיר, אנחנו מתלוננות כל היום כי אנחנו לא איתך!!1 לכן רע לנו, לכן אנחנו מתלוננות. אבל אחרי שנתחיל לראות אותך נותן לנו בחדשות הטובות, אז נפסיק להתלונן. נקליט את החדשות איתך ונריץ אותן כל השבוע, כי אז בטוח לא נתלונן. בכלל התשקורת הזאת עם הדברים הרעים שהיא כל הזמן כותבת. אנחנו אומרות להרוג את כל העיתונאים ועושי דברם. אופס, רגע, זה אומר שגם יאיר המאמי שלנו יקרה לו משהו רע. בעצם גם לאבא שלו. אויש, לא טוב. זה כל כך מסובך, שבגלל התקשורת אנחנו כל הזמן מתלוננות, והנה על גבי התקשורת יאיר אומר לנו להפסיק להתלונן. אז אנחנו עכשיו מתלוננות שיאיר בתקשורת אומר לנו להפסיק להתלונן.
אבל אנחנו נקשיב ליאיר. אנחנו נפסיק להתלונן, ונראה, כמה טוב יהיה בשנה בשנה הבאה. ואם לא, אז ביום שישי הקרוב עת נתמוגג מול המאמי שלנו בכחול אפור שהרבה יותר הולם את עיניו השזופות ואת מראהו הכחוש, מאשר השחור המרזה והמדכא. -
כולם חוץ ממך נכשלו. אבל אתה, יאיר שלנו, אתה המלך, שלמדת עיתונות חופשית מהי מאביך שדם עיתונאים זורם גם בעורקיו, אתה לא נכשלת.
כולם נכשלו במבחן הענווה, אבל אתה ענו מכולם. כה ענו שאתה יכול לדבר בשם כולם.
כולם נכשלו במבחן האמינות, אבל אתה אמין מכולם. כה אמין שכל מה שאתה כותב נכון, כלל שיש יותר מאמת אחת.
כולם נכשלו במבחן ההגינות, אבל אתה הגון מכולם. אתה מנסח כתב האשמה ללא יכולת התגוננות.
כולם נכשלו במבחן העקביות, אבל אתה עקבי מכולם. לא משנה מה יקרה, אתה תתמוך בשלטון.
כולנו יודעים שהתקשורת הישראלית יקרה לך, וטוב שכך. גם אתה יקר לתקשורת הישראלית.
יותר מכך, אתה יקר לכולנו.
אתה ותמונתך הנפלאה. אתה הנפלא.
אתה והקמפיינים המוצלחים שמשתמשים בשירותך התקשורתניים המוצלחים. ומפיצים עצמם לדעת כזבל בתיבות הדואר האלקטרני שלנו.
אתה כל כך יקר לנו.
אל תלך. תמשיך להטיף לנו מוסר. -
האליל הנערץ יאיר נירו יאיר לפיד מתארח השבוע ב"תיק תקשורת".
25 דקות של שיכרון חושין עם השיער השחור והמזדקר (קצת מאפיר.)
הוא עיתונאי!!!!
הוא עיתונאי!!!
אבל הוא מלך. קודם כל מלך.
וזה שהוא כותב על המשפחה שלו, לא אומר שלרכילאים מותר לכתוב על המשפחה שלו.
הם לא עיתונאים!
הם לא עיתונאים!
הם לא עיתונאים!
הוא גם לא חושב שהעליהום על דודי קגלסד, העו"ד העשיר שרמס למוות אם ובנה, מוצדקת. זה הכל משינאת מצליחנים.
כן, אולי זה בגלל שהוא מצליחן. ביחוד זה חורה לו כשהוא מצליח קצת יותר מדי.
הוא בכלל מוצלח יותר מדי.
יש לו גם חגורה שחורה.
ושיער שחור ומאפיר, איזה גבר. איזה גבר.
הוא יראה ליגאל עמיר מה זה. יש לו חגורה שחורה. הוא יראה לו מה זה.
הוא מלך.
ועיתונאי.
לא כמו הרכילאים.
והוא לא גס רוח. גם אבא שלו לא. אבל לאבא שלו יותר מתאים פופוליטיקה.
לשבת חצי שעה מול המסך ולהגיר ריר או רוק או מהשהוא לא שם בשיער שלו.
המלך יאיר נירו יאיר לפיד יילך לפוליטיקה, כשיפסיק להיות מפונק. ואז הוא יעלה את הרמה.
בטוח.
או שירים אותנו. ואת המורל שלנו.
איזה גבר מצליחן. הוא גם חבר של דורי קגלסבד, ולכן הוא לא רצח, וזה לא קשור שדורי עשיר, ושיש לו אוטו רומסני, הוא בדק את הנושא, והוא יודע. כי כשכולם אומרים משהו, הוא תפקידו להגיד אחרת, ולבדוק את העובדות ולגלות שהן אחרת. כזה הוא. עיתונאי חוקר.
כמה חבל שלא שאלו אותו על הסקופ של שם הסרט אישה יפה. חבל.
עיתונאי בכל רמ"ח איבריו.
וכל איבר, אהח, איזה איבר. רמ"ח אחד אחד. -
ואגב, הדבר הטוב ביותר בבלוג ההוא היה האיור שבו, שאותו לא העתקתי לכאן. ואגב נוסף, תחליפו את כל ה"עיתונאי" כאן ב"פוליטיקאי" וזה אקטואלי על לפיד הנוכחי.
| |
דפים:
| |