חרונולוגיה חסרת חשיבות

דברים מתגלגלים, והגעתי לכל מיני מקומות שמדברים על איזוהי המפלגה הפופולרית בבלוגוספירה. יש כל מיני קישורים, תחפשו לבד.

אז חד"ש מאוד פופולארית וגם מפלגת מימד-הירוקה או איך שלא קוראים למפלגה הזאת.

יש לה הרבה מאוד תומכים. כרמל ויסמן מסבירה בכל מיני מקומות למה היא תומכת במפלגה הזאת. באותה נשימה או בנשימה אחרת היא מסבירה שהיא תמיד מצביעה עבור מפלגות שלא עוברות את אחוז החסימה.

אז כנראה שמצאנו מיהי מפלגת הבז של בחירות 2009. שמה היא מימד-הירוקים והיא זאת שמגניב להצביע עבורה, עובדה הצעירים ואלה שהצביעו לדב חנין בת"א והרבה מאוד בלוגרים חושבים שצריך להצביע עבורה. מעניין כמה מתוכם הצביעו לגימלאים בבחירות הקודמות, או לקדימה.

תמיד יש את הסיסמה הנכונה בכל בחירות ותמיד יש את המפלגה שמוצאת את הדרך הנכונה לרכב על הסיסמה הזאת. עושה רושם שמימד הירוקה עושה זאת. כי בעצם, המפלגה הזאת היא מה שכולנו היינו רוצים. להיות אנשים נחמדים שאיכפת להם מהעולם וממה שקורה סביבם. אחלה. מצוין, באמת, כך ראוי. להיות נחמדים זה טוב. ח"כ מלכיאור הוא אחד החכים וכנראה האנשים הנחמדים שיש בעולם. טוב הוא מדנמרק או שבדיה. לו אך שכנינו היו כמו דנמרק. ירוק זה בכלל חזק. ככל שישראל הופכת צחיחה יותר, כך הצבע הירוק הופך פוליטי יותר. נהדר. ראוי. בהחלט ראוי. יכולתי עכשיו להתחיל לחפש חומר על המפלגה הזאת. בהחלט. ראיתי שכרמל פירסמה את חזון המפלגה. אבל אין לי כוח לזה. למה? כי בעצם, יש עניינים מהותיים וחשובים יותר גם מלהיות נחמד וגם מלהיות ירוק. למשל, מלחמות. מלחמות הן דבר מאוד לא ירוק. הן פוגעות בסביבה, הן עושות המון אבק. אמנם נכון שלפי מלתוס הן אחת הדרכים היעילות להתמודד עם התפוצצות אוכלוסין ומצוקת הדיור, אבל בכל זאת, הרג אנשים לטעמי אינו דבר טוב עד כדי כך. יש גם בעיות כלכליות שונות של חוסר שוויון שמתמשך לאורך שנים. אני בטוח שמימד הירוקה מתנגדת לכל אלה, גם למלחמות, אלא אם כן הן צודקות, וגם לחוסר צדק כלכלי, כי זה לא יהודי.

רק שאלה אחת מציקה לי: למה לבחור בפוליטיקאי מקצועי, שישב בקואליציה האחרונה בראשות ועדת החינוך, תמך בקואליציה, במלחמה ובהתנהלות כלכלית מוזרה אם אפשר לבחור באנשים שהוכיחו עמדות קצת יותר מוצקות לאורך שנים. התשובה: בגלל שהוא נחמד.

אז הנה מבזק, פוליטיקה מבוססת על מאבקים, על התנגדויות, על עמדות, על הצורך לא להיות פופולאריים, על הצורך לשנות את התפישות של האנשים, להזיז אותם ממקום למקום אידיאולוגית ומחשבתית. לא, כל אלה אינם מבוססים על להיות נחמדים. להיות נחמד בפוליטיקה זה טוב, אבל זה לא ישנה את המציאות הישראלית, וודאי לא ישפר אותה. לכן, צריך להצביע למי שמבין שפוליטיקה זה מאבק על עמדות כדי לקדם את טובת כל בני האדם. אם בנוסף לכך יש בונוס שבדומה למימד הירוקה, מי שמאמין במאבק לשינוי המציאות תומך גם בדרך ירוקה, אז בכלל הרווחנו. אז כן, דב חנין היה שותפו של מלכיאור בהנהגת הלובי הירוק בכנסת. כל הישג של מלכיאור, אפשר לתת אותו גם לדב חנין. רק שחנין הוא חלק ממפלגה שאינה מפלגת בז, מפלגה שאינה נחמדה, מפלגה שיודעת שהפוליטיקה היא ענין למאבק, מפלגה ששינתה את סדר היום הפוליטי במדינת ישראל ומנסה לקרב את המפה הפוליטית אליה, בלי להתחמק מכך ולהתנחמד. בנוסף לכל אלה, חד"ש מביאה תמיד בונוסים של פרלמנטריזם מובהק. אבל חד"ש זה רדיקלי, לא ציוני, קיצוני, סמול מסוכן ומטורף, ותגידו הם לא ערבים בכלל? הם כן, לכן תצביעו למי שתומך בעמדות דומות לחד"ש, רק שהוא נחמד. כי הזמזמום הזה מאוד נעים. תמיד נחמד להיות חלק מהבאז. רק שזמזום כזה הופך למטריד בסופו של דבר. אז כן, אתם יכולים להצביע למפלגת הבז המימד הירוקה, אני אשאר נאמן לאופוזיציה הנאבקת ואצביע למפלגה שערכיה מתמידים לאורך שנים וכך גם עשייתה, שולית ככל שתהיה. כן, אני אצביע צבע אדום ולא ירוק. כי ירוק זה אמנם מכבי חיפה, אבל מה שטוב לספורט לא טוב לפוליטיקה, וטרנדים ובזים תמיד עצבנו אותי.

כיוון שמערכת הבחירות הזאת מזכירה את המצב הכללי כאן ואת מצב מזג האוויר - הצחחה - הפיכה לצחיח או מדבור, הפיכה למדבר, ניסיתי לעשות את הדבר האפשרי היחיד כדי איכשהו להיכנס לתוכה.

לצורך כך, צפיתי בתעמולת הבחירות. בניגוד לכל המלהגים, לתעמולת הבחירות יש ערך גדול מאוד. היא מלמדת מה הפוליטיקאים חושבים שהאנשים הרגילים רוצים וחושבים. היא גם משעשעת לפעמים.

ש"ס חושבת שהציבור ימני. לצורך כך היא מוכנה לזנוח הכל. אפילו את החזרת העטרה ליושנה. איך אני יודע? בתארוך של ש"ס על הפיגועים בירושלים מצוין התאריך הלועזי בלבד, למרות שידוע שאצל עם ישראל התארוך עובד לפי לוח השנה העברי, ולא לפי מניינם. בכלל, אלי ישי לא מאוד משכנע בתור ימני, וכשהוא אומר שהשכונות שמהם יצאו הדורסים במזרח ירושלים יהיו של הפלסטינים זה דווקא נשמע די הגיוני.

ליברמן הוא ליברמן הוא ליברמן. כתבתי עליו לפני איזה שלוש שנים שהוא פשיסט. לא השתנה הרבה מאז.

מרץ כנראה קראו את מה שכתבתי על ליברמן, כי קמפיין שמטרתו להגיד זה או אנחנו או הוא, עובד בדיוק על הקו הזה. זה מוזר, כי גם מי שיצביע חד"ש לא מאוד תומך בליברמן.

חד"ש, בניגוד למרץ, הביאו קמפיין חיובי, שזה מאוד חיובי. טוב, מרץ טובים בלהילחם בזמן האחרון, ליברמן, ערבים, העיקר שג'ומס ייראה כמו מנהיג.

שלוש המפלגות הגדולות משעשעות למדי. כשברק מדבר על הצורך ביד יציבה, באחריות אחראית ובניסיון ליד ההגה קפצה למוחי המחשבה שרגע, הוא היה ראש ממשלה, לא? ודי גרוע. לא הכי גרוע, כפי שאולמרט צוטט בתשדיר של קדימה. ביבי היה יותר גרוע. אולי. ושרון, אוהח, שרון. הוא עוד חי. אם אפשר לקרוא לזה חיים. מצטלם טוב עם ציפי. וביבי מזכיר בעיקר את הקריקטורה של עצמו.

המפלגה נגד הבנקים תתפוס בסוף. גם עלה ירוק. בעצם, אם הגמלאים הצליחו, כל אחד יכול להצליח. גם צומת שנשמעים פשיסטים כמעט כמו ליברמן. אגב, ליברמן מאוד פופולארי בקרב הנוער והצעירים. לא מפתיע, ישראל תהיה מדינה פשיסטית תוך עשר שנים. גם על זה כתבתי מזמן.

המפלגה המעניינת שוב היא מפלגת דעם. גם בפעם הקודמת היא הייתה, עם אותו קמפיין שנראה מחבר וחיובי עם ערכים נכונים.

מימד והירוקים (הפלג שהולך יחד) קיבלו אות חזקה כאות שלהם - ה'. לא ברור איך מלכיאור הסכים לזה, אבל כן, הם קיבלו את ה'.

אז מי היה לנו. פשיסט אחד, שעושה רושם שכדאי ללכת איתו מכות כי זה מביא קולות. שלוש מפלגות גדולות שלא אומרות כלום ולא עושות כלום ואין בינן הבדל. בית יהודי כתום אחד עם אורי אורבך, ירוקים בשפע, ערבים קצת, חד"ש אחת ודעם אחת שמדברים בשתי שפות, שתי מפלגות רוסיות שמדברות בשתי שפות. בציר נאה.

אז הפשיזם תופש חזק, גם הירוק תופש חזק. צריך  מפלגה פשיסטית ירוקה. זה מה שהפוליטיקאים חושבים שאנחנו רוצים.

ומקרר שיקרר לי את המוח. אני רוצה לברוח. נעליים.

מותם של כמה חיילים ופציעתם של מספר חיילים אחרים מאש כוחותינו הם בהחלט מחיר נסבל במבצע מוצלח שכזה.

את זה כל הזמן שמענו בזמן האחרון. מחיר נסבל. זה בהחלט מחיר נסבל.

מותם של 450 אנשים מדי שנה בכבישים זה מחיר נסבל בעיני רוב הישראלים, ולא מחייב פעולה כלשהי. אחרת היו משקיעים יותר כסף בשיפור תשתיות, בשינוי הרגלי נהיגה ובדרכים נוספות להורדת מספר ההרוגים בתאונות דרכים.

מותם של כמה מאות חפים מפשע בעזה, בתוכם ילדים ונשים הוא מחיר נסבל כדי להגן על יישובי הדרום מרצחניותו של החמאס. מחיר זה הוא מצער, אבל הוא נסבל. בעינינו.

כי כשאין מלחמות לא מנסים אצלנו את הקונספט של המחיר הנסבל. אבל מותם של שני אנשים בשנה מקסאמים הוא מחיר נסבל במאבק בין ישראל לפלסטינים על שטחי ארץ ישראל. פציעתם של כמה עשרות בודדות בשנה ועוד כמה עשרות נפגעי חרדה הוא מחיר נסבל עבור פיצול האויב הפלסטיני והחלשתו. זהו מחיר נסבל עבור חיזוק הדמוניזציה שלו, עבור החלשתו הכלכלית, עבור ניתוקו מיכולות מחיה עצמאיות, עבור הפיכת חלקו למוקצה.

לא ניסו את הטיעון של מחיר נסבל בזמן התהדיה ולפניה. כי הריגתם של כמה מאות פלסטינים חפים מפשע ועוד שלושה עד חמישה חיילים במבצע צבאי זהו מחיר נסבל במלחמה. ומלחמה תמיד עדיפה אצלנו על מחירים נסבלים שמשלמים לפניה ואחריה. כמה חבל שמחירים של לפני ואחרי מלחמה תמיד נמוכים יותר ממחיר המלחמה. בטווח הארוך, המחירים הנסבלים במלחמה תמיד צוברים ריביות רצחניות שהופכים אותם ללא כדאיים. ודאיי כשמשווים אותם למחירים נסבלים שהיו לפני המלחמה.