חרונולוגיה חסרת חשיבות

וכולן רעות. הו, כמה סימלי.

לקרוא באותיות הקטנות שג'קסנוויל מפסידה ליוסטון. הזוועה, התדהמה. כמעט כמו לראות את המשחק שראיתי. שוב אני כבר לא זוכר. לדעתי ראיתי את ניו אנגלנד מפרקת בשיטתיות את בפלו. אותה קבוצה שכמעט ניצחה אותה בשבוע הראשון מתפרקת לחתיכות. הווסט קוסט אופנס של ניו אינגלנד מתפקד היטב. לא שמים לב שהרסיבר המוכשר שלהם עזב לסיאטל.

לקרוא שפילדלפיה עברה להוביל על טמפה ביי באקנירס אחרי שהם הובילו 17:0 היה מנחם. באמת. אמנם זה היה תוך כדי עוד משחק לא רע בו הצליחה איכשהו סינסי לנצח את קרוליינה שהופיעה למשחק רק ברבע הראשון. מסוג המשחקים שקרוליינה נוהגת להפסיד בהם.

ואז להגיע למשחק השלישי של הערב של מיניסוטה (מי???) נגד סיאטל, ולראות שהQB של סיאטל נפצע, וכך גם הוא, כמו הRB המצטיין של העונה שעברה לא ישחק. כך, מיניסוטה (מי שמע על הקבוצה הזאת לעזאזל ומי משחק בה בכלל?) היא כבר 4:2, מייצבת מאזן לא רע בכלל. ואז לשמוע במחצית שפילדפיה הפסידו משער שדה של 62 יארד.

נפלא. כמה הפתעות. כמה הפתעות. שהאוקלנד סוף סוף ניצחו. קנזס סיטי ניצחו את סן דיאגו ועוד כל מיני דברים מוזרים שכאלה.

אבל למה כל ההפתעות האלה רעות.

אולי בשביל להשתלב בשאר השבוע הארור הזה.

שבוע שבו אין פוטבול כי יש את הוורלד סיריס. זוועה.

זה היה השבוע שלי.

הוא לא היה טוב במיוחד.

הוא לא ישתפר.

א: אני מציעה שקודם נזמין משהו לאכול לפני שאנחנו מתחילות.

ב: כן, זה רעיון טוב, בכל זאת יש לנו הרבה עבודה.

ג: סליחה, אפשר לקבל את התפריטים

ד: זה רעיון מצוין האירוע הזה. מגיע למ' שנעשה לו משהו כזה.

א: כן, אבל זה מחייב תכנון.

ג: לכן הצעתי שניפגש ובדיוק נראה מה ואיך.

ב: אני חושבת שאקח קפה הפוך וסנדביץ חביתה.

א: כן, גם אני ארצה אותו דבר.

ג: יש לי תמונה שלו משנות החמישים, הוא היה חתיך.

א: אני חושבת שזה הדבר האחרון שהוא רוצה. יש למ' בעיה קשה עכשיו להתמודד עם העבר ואיך הוא נראה אז.

ג: אבל זאת תמונה יפה, עם אשכול וספיר.

א: אהה, כזאת תמונה התכוונת.

ב: גם אני חשבתי כמה תמונות מפה ומשם. טכס כזה או אחר.

א: אני לא חושבת שזה צריך להיות תמונות מהעבר, כי כל פעם שהוא רואה איך הוא נראה פעם הוא קצת נבהל וחוטף דיכאון מזה.

ג: לא, לא התכוונתי לכזאת הצגה של תמונות. חשבתי כמה תמונות, ציוני דרך בחיים שלו.

ד: אה.

ג: את יודעת, סיום קורס מ"כים, ואחר כך עוד נקודות ציון.

א: אהה, הבנתי. לא, כי אני חשבתי שאת מתכוונת תמונות מכל חייו, וזה משהו שממש לא מתאים לו כרגע. הוא מתקשה להתמודד עם הזיקנה. ולראות איך הוא היה פעם, זה לא ייעשה לו טוב.

ג: לא, בכלל לא התכוונתי לזה. אלא את יודעת כמו לתמונה שלו עם דיין.

ב: אהה, כן. את זאת חייבים לשים.

ג: עכשיו גם יש את הרשימה של מי צריך להזמין.

ב: אפשר לבקש מיוסי שישלח איזה מכתב.

א: יוסי?

ב: יוסי שריד.

א: מה איתך, יוסי בטוח יבוא. מ לוי ויוסי עבדו קצת יחד. הוא בטוח יפה אם נזמין אותו.

ג: כן, חשבתי את מי עוד צריך להזמין.

ב: כן.

ג: את כל מי שהוא לימד מכל המקומות. את כל החוגים.

ב: נכון.

ג: מהחוג בחיפה, והחוג במבשרת ציון, ואשדוד.

א: זה המון אנשים.

ג: כן, ויש גם את החברה מהאוניברסיטה.

א: אבל הם גם מהחוגים.

ג: אבל מה עם ציפי?

ב: נכון, ציפי היא מהאוניברסיטה והיא לא מהחוגים.

א: אז חייבים להזמין גם את אלה מהאוניברסיטאות.

ג: ואת שולה ארגוב.

א: לא. אותה לא. מה פתאום אותה? לא צריך אותה.

ב: גם אני חושבת שאפשר בלעדיה. היא לא הייתה כל כך קרובה למ.

ג: כן, אבל אתם מזמינים את שרה יחבוסקי.

א: אז?

ג: אי אפשר להזמין את שרה ולא להזמין את שולה. זה ייצור פיצוץ.

ב: כן נכון. באירוע חשוב כמו אירוע לכבודו של מ' לוי, אם לא מזמינים את שולה וכן מזמינים את שרה זאת בעיה קשה.

א: כן. כשאת אומרת את זה ככה, לא חשבתי על זה. אבל זה המון אנשים. לא יהיה מקום באולם.

ג: יהיה מקום. ומשפחה גם צריך.

א: לא צריך משפחה.

ב: באירוע חשוב כזה לכבוד מ' לוי, חייבים גם את המשפחה.

א: טוב, בסדר. אבל רק ילדים, נכדים.

ג: כן, לא צריך יותר מזה.

ב: אבל למה? מה עם האחיות שלו? והאחים? זה אירוע לכבודו. כדאי שיבואו.

א: אבל לא יהיה מקום. האולם יהיה מלא. לא יהיה מקום.

ב: יהיה מקום.

א: כן, ואת מי עוד צריך.

ב: טוב, אני הכנתי רשימה, אבל כל מי שמופיע פוסלים לי, אז אולי כדאי שאני אפסיק. תחשבו אתן את מי עוד צריך להזמין לאירוע כזה.

ג: טוב, כן זה חשוב לא לשכוח אף אחד.

א: כן. נכון.

ב: טוב, גם חשוב מה יהיה תוכן האירוע.

ג: טוב, זה החלטנו שאני אחראית על זה, אז הכנתי איזשהי תכנית.

ד: בואי נשמע.

ג: אז קודם כל צריך לחשוב מי ידבר.

ב: טוב, ברור שיהיו אנשים מהחוגים שירצו לדבר.

ג: כן, לכן חשבתי גם שצריך קטעי קישור.

א: קטעי קישור?

ב: אבל זה פחות חשוב. יותר חשוב מי ממש ידבר. מה עם זאב?

ג: לא חשבתי על זאב.

ב: כן, חייבים את זאב. שיבוא ויביא כמה קטעי מוזיקה.

א: אבל אני לא רוצה שירגיש חייב. זה אמור לבא ממנו. אני לא רוצה להכריח אותו.

ב: לא. זאב ירצה לבוא ולשיר. זה ברור שהוא ירצה את זה.

ג: אבל אני מעדיפה אנשים שרוצים לבד. לא לנדב אנשים.

ב: זאב לא יראה בזה נידוב. הוא ישמח לבוא. אני אומרת לכם את זה בשמו.

א: אבל לא, אני מעדיפה שרק אנשים שבאמת רוצים, ואני לא יודעת אם זאב ירגיש נוח לבוא ולשיר.

ב: אני אדבר איתו. אני אומרת לכם זה ענין סגור. הוא חייב כל כך הרבה למ' לוי, והוא כל כך אוהב אותו. הוא ישמח לבוא ולשיר. אין כאן שאלה בכלל. העניין סגור. אני בטוחה.

א: טוב, אבל חוץ מזה קטעי מוזיקה יהיו רק המקהלה התימנית והחוגים.

ד: כן, זה מספיק בהחלט.

ג: כן, גם אני חושבת שזה מספיק מוזיקה.

ב: או קיי, ומה עם הדוברים.

ד: החביתה עם הירק זה שלי.

ג: כן, אז חשבתי על דברי קישור של אנשים שיעלו לבוא ולספר אנקטודות מהחוגים.

ב: אבל לא יהיה מקום לכולם. איזה אולם זה?

א: זה האולם הקבוע.

ב: אהה.

א: רגע, וישמעו את המוזיקה או שצריך אמצעי הגברה?

ב: לא צריך אמצעי הגברה. יש שם כל הזמן אירועים מוזיקליים, מקהלות והכל. לא צריך שום אמצעי הגברה.

ג: כן, לדעתי גם לא צריך הגברה.

ד: צריך לבדוק אם צריך אמצעי הגברה.

ב: חייבים אמצעי הגברה. מה, עם מישהו מדבר לקהל, איך ישמעו אותו באולם כל כך גדול.

א: יש שם כל שבוע מופעי מוזיקה ואין שם מקרופונים או מגבר או משהו כזה. לא צריך.

ד: אפשר לבדוק אם צריך או לא צריך.

ג: יכול להיות שנצטרך. אני אבדוק את האולם לראות אם צריך.

ב: טוב, כי אני חושבת שנצטרך.

ג: אז חשבתי שבדברי הקישור אנשים יעלו ויספרו אנקטודות על מ' לוי, איך הם הכירו אותו, מה למדו ממנו.

ג: כן, חייבים לספר אנקדוטות.

א: איזה כיף לי. יש לי ספר חתום בידי ניל גיימן!!!

ב: מעולה. עכשיו תוכלי למכור אותו באיביי.

א: יש רק בעיה אחת.

ב: מה?

א: הוא כתב את זה בשם שלי.

ב: אז?

א: והשם שלי ישראלי.

ב: you should brand your name globally!!!

א: איך?

ב: חכי!!!

הפשע המרכזי הוא שלי השבוע. איני זוכר כמעט דבר ממשחקי הפוטבול שראיתי השבוע. אולי בגלל שהמשחק בין ניו יורק ג'טס ומיאמי מחק את כל הזיכרון שלי. משחק מחוק שאין בו שום טעם, לא כל שכן, טעם לשדרו.

היו גם משחקים אחרים שפרחו מזכרוני. אכן, פשע חמור. ניו יורק ג'יאנטס ניצחו באטלנטה, כשהמסר המרכזי במשחק היה האקווריום הגדול בעולם שממוקם באטלנטה. בסנדיי נייט התלוננו ג'ון מאדן ואל מייקלס שניכר ששתי הקבוצות לא משחקות כמו שצריך ולא מענין אותן המשחק. בגלל זה דנבר ניצחו.

אז כן, לכן לא היה סיקור. פשע, אני אומר לכן, פשע.

כמעט כמו הפשע לשלוח ילדים מתחת לגיל 9 לבד לכביש. בדקתי באיזה גיל זה, ומסתבר שאני בכיתה ג' לא כל שכן חציתי כביש לבד, אלא גם לקחתי את אחי הקטן איתי בחציית אותם כבישים לבד. פשע! טוב, אז הסתובבו בארץ בעיקר חמורים. ככלי תעבורה מרכזי, אני מתכוון. פשע.

פשע?

קצת פרופורציות. הקול המצמרר של אברי גלעד מכריז: 3000 ילדים נהרגו ונפגעו בעשור האחרון מתאונות דרכים. לתת לילד לחצות לבד זה פשע. ובכן, בחישוב מהיר זה יוצא 300 ילדים בשנה. שזה לא כל כך הרבה. הדיאלוג הלך בערך כך. "אבל זה בכל זאת אחד ביום כמעט". "נכון, אבל ניפגעו,". כלומר כמעט כל יום ילד נפגע בתאונות דרכים. כשמשווים את זה למספר התאונות בבית שבהם מעורבים ילדים, הפשע הופך להיות חסר חשיבות בכלל. היום מפורסם בהארץ ש200 ילדים נהרגים כל שנה בתאונות ביתיות. בחישוב עשורי זה אומר ש2000 ילדים נהרגים בתאונות ביתיות לעומת 3000 שנהרגים ונפגעים בתאונות דרכים. מובן שתאונות ביתיות הן גורם קטלני הרבה יותר אצל ילדים, אבל לחכמי מועצת הדרכים או איך שקוראים לגוף הזה קל ליצור רגשי אשם אצל ההורים ולדאוג שלא ישלחו לבד ילדים לכביש.

נניח שההורה ייקח את המסר של המועצה הלאומית ללוחמה בתאונות דרכים לליבו, ישאיר את בנו בבית, כיוון שאסור לתת לו לחצות לבד כביש. הרי הוא משאיר אותו חשוף לסכנה גדולה עשרת מונים, כיוון שהתאונות בבית קטלניות לילד הרבה יותר מהכביש.

אגב, לשלוח ילד לבד לכביש זה לא פשע. פשע זוהי עבורה חמורה שנעשית בזדון של אדם אחד כלפי אדם אחר או כלפי מוסד חברתי. זה פשע. שימוש במושג "פשע" לתיאור מצב בו ילד נשלח לבד לכביש הוא זילות המושג פשע. אבל למועצת חכמי הדרכים קל לסמן עיגולים לשים בהם חיצים ולהראות תוצאות. הפשע המרכזי הוא האיוולת בלוחמה בתאונות דרכים שתמיד מאשימה את הנהגים, הורים, הולכי רגל, ולא את מתכנני הכבישים וקובעי המדיניות התקציבית שחוסכים בכסף בעת סלילת כבישים ועל כך הנהגים משלמים את המחיר. ואפילו זה לא פשע. קוראים לזה סדר עדיפויות, ולקרוא לסדר עדיפויות, של אב שמעדיף ללכת לעבוד ולכן מחויב לתת לילדו לחצות לבד את הכביש, כיוון שהעבודה תיתן לילד הזה ולאחיו אוכל, פשע זה אבסורד.