חרונולוגיה חסרת חשיבות

אז לכל המנחשים, הנה התשובה.

כן, אולי זה בחור שכוח האל הזה שעושים כבוד לשונאי ישראל מוצהרים. אולי זה בגלל שמבינים ששונאי ישראל מוצהרים הם קצת יותר משונאי ישראל מוצהרים, כלומר יש להם עוד כמה תכונות.

אולי זה בגלל ששונאי ישראל מוצהרים אינם כאלה כלל, אלא רק חושבים אחרת מכלל ישראל, כלומר מכל אלה שמציירים עצמם כאילו הם כלל ישראל, כלומר מאותו חלק במדינת ישראל ששוכח שדמוקרטיה כוללת גם את קולות אלה שאינם מסכימים איתך, ושקולות אלה ייתכן שרוצים בטובת המדינה ממש כמוך, אולי אפילו יותר ממך, רק חושבים שהדרך להגיע אליה אחרת. נכון, לא מנומס לדבר בימינו על פוליטיקה, עדיף לדבר על כלכלה, ובכל זאת, כדאי להזכיר זאת מדי פעם.

בהולכי ברחובות העיירה שכוחת האל שבשכנותה אני כמעט גר נתקלתי בתור ארוך. למען האמת, הלכתי לתחנת האוטובוס הביתה.

מיד צילמתי אותו. התור היה, כפי שאפשר לראות, בכניסה למרכז האומנויות, שם ישנה הבמה הגדולה בה מופיעים כל מיני מי ומי. לא רק התור היה ארוך מאוד, כפי שאפשר לראות, כל הכרטיסים נגמרו מזמן. והקהל, הוא עמד וקיווה שיכניסו אותו לאותה ההופעה. הגשם לא ירד, הקור לא היה נורא, ועדיין, הקהל עמד וחיכה בתור שייתכן שבסופו לא חיכה לו כלום, כי לא יורשה להיכנס.

החידה היא כמובן מי הוא או היא המופיעים להם הקהל עומד בתור כזה ארוך?

א. כוכב רוק בסדר בינוני - בריאן אדמס

ב. כוכבת פופ בסדר גדול - טיילר סויפט

ג. הרכב קלאסי - הפילהרמונית של בודפשט

ד. כוכב אקדמי בסדר גדול - נועם חומסקי

ה. מכשיר טכנולוגי בקנה מידה בינוני - אייפד

בין הפותרים יוגרל שום דבר.

המנצח האמיתי בעימות אתמול או שלשום בין אובמה לרומני היה סטיבן שפילברג.

הפסקת הפרסומת הראשונה בכל הערוצים הייתה לסרטו החדש על אברהם לינקולן. משום מה, אובמה הזכיר את לינקולן בעימות. אולי זה לא קשור. אבל זה הדבר שייזכר הכי הרבה מהעימות הזה.

התקשורת מדברת על כל הדברים שאובמה לא אמר בעימות. מחשיבים לו זאת כחולשה. שלא הזכיר את ביין. הם מדווחים שהוא לא הזכיר את 47% האחוזים שרומני ביטל. וממשיכים ומזכירים את כל הדברים שאובמה היה צריך להגיד ולא אמר. ובכך הם אומרים את זה בשבילו, ומשאירים בחיים את כל הדברים שמועילים לו, בלי שהוא משלם את המחיר על היותו גועלי בזמן העימות. 

נכון, רומני היה טוב יותר, חד יותר, אובמה לא ענה על חלק מהנקודות של רומני, ועדיין, המסר של אובמה יחלחל. שרומני אומר מה לא, לא לאובמהקר, לא לחקיקת הריסון הבנקאי, לא לתכנית המיסוי של אובמה, לא ולא ולא, ולא מציג תכניות של מה כן יעשה. הוא מודיע מה הדברים הטובים שישמור, ולא מודיע םא כך מה יחליף את הרעים. גם בעיית רומניקר תרדוף אותו, אם זוהי התכנית הטובה ביותר למדינה שלו, וכל מדינה צריכה שתהיה לה את התכנית שלה, אז מדוע התכנית הטובה שלה אינה טובה לשאר המדינות. על כך אינו יכול לענות. 

ומה יקרה? סביר שכלום. אובמה ינצח, כי צריך יותר מדי כדי שרומני ינצח. וכי ישנם שני עימותים שאותם אובמה ינצח, כי אליהם הוא יגיע כאנדרדוג.

ומה המשמעות של כל זה, שהוליווד תמשיך להפיק סרטים. ובאמריקה, אובמה סביר שיהיה הנשיא הבא.

בגלגלצ הודיעו שעקב הילולת בושייף צפויים פקקים באזור המרכז.

"הילולת בושייף" שאלתי את עצמי. מאימתי היא מתקיימת. איך זה שבכל שנות קיומי, כבר יותר מהרבה שנים, לא שמעתי על הילולת בושייף.

האם בושייף זה הוא ממשיכו של נבי שועייב, נביאם של הדרוזים? אולי של רבי שמעון בר-יוחאי ויום השריפות הידוע בשם ל"ג בעומר. אבל, בושייף? הוא קשור לרנטגן? הוא קשור לאיפרגן? בבא סאלי? בבא ברוך?

בושייף, הילולה, פקקים.

פתאום צצה לה כזאת הילולה ויוצרת פקקים.

פתאום, אני שואל את עצמי, ונחרד. אין כאן שום פתאומיות. הרי זה הכיוון. כמה שיותר הילולות. כמה שיותר פקקים. כמה שיותר הילולות. כמה שיותר פקקים. ובעצם, הילולות הופכות להיות סיבת קיומה של ישראל. הילולות לקדושים דתיים. דתיות והילולות הולכים יד ביד, וישראל הולכת לעבר הפקקים שדתיות מהוללת או אולי הילולות דתיות הן הכיוון אליו ישראל הולכת. לא פתאום ולא נעליים. עוד סממן לכיוון השגוי שישראל הולכת אליו.