חרונולוגיה חסרת חשיבות

בניגוד לפוליטיקאים, אני מקיים הבטחות. הבטחתי שמחר אכתוב על הכישלון הגדול ביותר, עברו כמה ימים, אבל התכוונתו מחר במובן התנכי של המלה, כלומר, תקופת זמן לא ידועה - ע"ע ימי הבריאה.

אני זוכר, בניגוד כנראה לרוב הציבור הישראלי, את סקרי היציאה בסיומן של הבחירות הכלליות האחרונות. קדימה קיבלה רק 28, לא ניצחה ולא הפסידה. הליכוד תואר כמפסיד הענק, הוא קיבל באותו ערב בין 11 ל-12 מנדטים. ישראל ביתנו קיבלה בין 11 ל-12. בתחנות טלויזיה מסוימות נקבע שישראל ביתנו קיבלה יותר מנדטים מהליכוד. החל דיון סוער מי יהיה יו"ר האופוזיציה, בנימין נתניהו או אולי אביגדור ליברמן. היו שסימנו זאת כסוף תקופה. ליברמן נתפס כמנצח של הבחירות באגף הימני של המפה. היו שראו זאת כסוף דרכו של הליכוד. טענו שליברמן יהיה ראש האגף הימני בבחירות הבאות.

מישהו זוכר את זה? בסוף הליכוד קיבל 12 מנדטים וליברמן קיבל 11. מנדט אחד הבדל. אבל לליברמן היה את המומנטום. הוא היה הסוס הצעיר, הטרי, החדש. הליכוד היה מפלגה שנראתה בסוף דרכה.

אז איך קרה ששנתיים ומשהו אחרי זה, וליברמן נתפס כמעט לא רלבנטי והליכוד עם שלושים מנדטים? יש מספר דברים, אבל מאחורי כולם מסתתרת העובדה הפשוטה: ליברמן נכשל כישלון חרוץ כפוליטיקאי בקדנציה האחרונה.

הוא עשה אינספור טעויות שהפכו אותו ללא רלבנטי.

ילפני המישור האישי, ישנו גם מישור עקרוני. ישנו הבדל אחד שתי המפלגות - הליכוד היא מפלגה ומפלגתו של ליברמן אינה קיימת. לכאורה, הבדל פעוט. אולם עבודתם של הח"כים החרוצים בליכוד זיכו מפלגה זאת בלא מעט נקודות. גדעון סער נחשב ח"כ רציני מאוד. גלעד ארדן העביר חוקים שזכו להדהודים בציבור. מישהו יודע מיהם חברי הכנסת של ליברמן? כן, יש את ישראל חסון, שעזב לקדימה. אה כן, ויש את אסטרינה טרטמן. אבל להיוודע כבדיחה לא מסייע ליצירתה של מפלגה שנתפסת מרכזית בחיים בישראל. הליכוד עם 12 המנדטים שלו השיג אפקט הרבה יותר גדול מישראל ביתנו עם 11 המנדטים שלו.

גם ההתנהגות הפוליטית של ליברמן מצחיקה. הוא היה באופוזיציה ואז משום מה נכנס לממשלה, כשר לעניני כלום, או כמו ששאל אותו פעם ירון לונדון: מה אתה בעצם עושה בתור השר לעניינים אסטרטגיים? ואז יצא מהממשלה. איש לא ידע למה נכנס, איש לא הבין למה יצא. רק ברור שמנהיג לא מתפקד כך. מנהיג, ותשאלו את אהוד ברק את זה, לא יכול לפעול בגחמות שאיש לא מסוגל להבין. כיוון שלא הייתה מפלגה מאחוריו, גם לא היה מי שיעצור את השיטוט חסר התכלית הפוליטית הזאת. השיטוט הזה הפך אותו ואת מפלגתו לתמוהה, לא מובנת ולא רלבנטית.

לאחרונה התברר לי שליברמן איבד גם את תומכיו בקרב האשכנזים הותיקים שהצביעו עבורו. הם הצביעו עבורו קצת כמחאה, קצת בגלל שהימין הגזעני תמיד היה חביב עליהם. אבל, כפי שנודע לי אישית וכפי ששמעתי ממטלפנים לרדיו, כשהוא אמר לחוסני מוברק שיילך לעזאזל הוא איבד גם אותם. כי קלאסה, זה מה שמחפשים הבוחרים האלה, וזה מה שליברמן לא שידר שיש לו. להעליב בגסות ובקללות מנהיג, שנוא ככל שיהיה, של מדינה זרה, זה חסר קלאסה. ברור למה ליברמן עשה זאת. הוא מרגיש לא רלבנטי. הוא אבוד. לכן, הוא חייב לארגן כמה שיותר פרובוקציות שיזכרו שהוא קיים. אפילו הימין הדתי מתארגן במפלגה חדשה שזוכה לכותרות. מפלגה שתנגוס בתומכיו. הליכוד נישא על גל אדיר של תומכים. אבל בכל זאת, ליברמן אינו נתפש קיצוני מספיק עבור תומכי מרזל ופייגליו, שייכנס לרשימת הליכוד במקום גבוה בזכות עבודת שטח ושימוש יפה מאוד בטכנולוגיות חדשות. מי כן יצביעו עבורו? יצביעו עבורו אותם מצביעי ישראל בעלייה וזהו. הוא יחזור להיות מפלגה סקטוריאלית, קצת סהרורית שתתאחד עם הליכוד אחרי הבחירות הבאות.

לזה הוא הגיע מנקודת זינוק של ליכוד מרוסק עם מנהיג שנוא, כשהוא מהווה אלטרנטיבה בכנסת וברחוב עם מפלגה כמעט באותו גודל. כישלון גדול יותר מאהוד ברק.

היום איכשהו, סוף סוף, זה הגיע.

פתאום, אפילו גבי גזית שם לב, שבעצם, מי שהשקיע בקופות גמל עדיין לא הפסיד את כספו. הוא ראיין את מירב ארלוזורוב שטענה שעד אוגוסט ההפסד היה כך וכך. זה יפה. גברת ארלוזורוב הוכיחה שני דברים, א. שהיא יודעת דברים. ב. שאיש לא קורא את כלכליסט.

שכן, שלשום. כלכליסט פרסם את תוצאות קופות הגמל. אכן, הפניקה שגזית וחברים רבים אחרים עוררו הסתברה כמוצדקת. בחודש אוקטובר הפסידו קופות הגמל כעשרים אחוז משעריהן. שערורייה. זועק גבי גזית כל הזמן. אתם מעלימים לנו את הכסף. הוא ממשיך וצועק. אבל, כלכליסט, בצעד יוצא דופן ונדיר, טרח לפרסם גם את הביצועים של הקופות האלה לאורך זמן. אכן, בעשרה חודשים האחרונים ההפסדים היו של כעשרים אחוזים. אבל מ-2004 ועד אוקטובר 2008, כלומר, בתקופה שכוללת גם את ההפסדים של אוקטובר האחרון, הרוויחו רוב הקופות בממוצע 25%. כלומר, אפילו אחרי ירידות של 20 אחוז בממוצע, עדיין הרוויחו הקופות לאורך זמן. אגב, 25% לאורך ארבע השנים בהן מדובר, זה בערך קצת יותר מעשרה אחוזים מעל האינפלציה באותה תקופה. כך שחברי קופות הגמל עדיין מורווחים מעל האינפלציה, עדיין מורווחים ריאלית. אגב, אם היו לוקחים את הבדיקה הזאת עשר שנים אחורה, סביר להניח שהרווח של חברי הקופות היה גדל. אבל, גבי גזית לא קרא כלכליסט. הוא מדבר עם מירב ארלוזורוב, שכמעט עושה את העבודה כמו שצריך. אגב, רווחים אלה לא כוללים את ההקלות במס שחסכונות אלה מזכים בהם אוטומטית.

אז, ההיסטריה עדיין לפנינו, חבל שהיא הייתה צריכה להיות מאחורינו.

מחר, אם ירצה השם, בלי נדר, כמה מלים על הכישלון הצורב של הפוליטיקה הישראלית בשנים האחרונות.

מדי פעם אני מקומם עלי אנשים. זה קורה די הרבה. כשאני מוציא משפטים כמו "לא, אתם לא באמת  מדברים עם הכלב שלכם. הוא לא עונה לכם. כלבים לא מדברים." או דברים דומים, כמו למשל "אין לי אמפתיה, אני גבר אשכנזי לבן. יש לח חוש התנשאות, לא חוש אמפתיה." בדרך כלל זה לא עולה לי ביותר מדי, ההתקוממות הזאת של האנשים. אבל זה נכון. אני מקומם עלי אנשים כשאני מבקש סכו"ם במסעדה יפנית. כין, אולי זה לוח השנה ההינדואי שיושב לו כאן ליד המחשב שלי. יש לי דווקא ידידה אחת בודהיסטית. הכרתי עוד אחת בודהיסטית אחרת. אהח, אין כמו להיראות קוסמפוליטי. חלק מידידיי הטובים ביותר יש להם נטיות אוריינטליסטיות טובות. האין אני מתקדם ונאור? נאורות זאת תכונה מערבית? אולי רק אני חושב ככה. אין כמו להשליט את ה לא יודע את מה אני אמור להשליט.ץ דבר אששכנזי לבן. שכותב מ הר, ושאולי זה בכלל מאמר אחר ששוכב לו כאן ליד המחשב שלי. מאמר, הא, אם אפשר לקרוא לזה ככה. מאמר של כוכב פופ. אולי ככה אפשר לקרוא לזה. מי אמר שבאקדמיה אין כוכבי פופ. בגלל שלוש המלים שמופיעות בו "קשה לטעות ברוח הבוז". כן, זאת הבעיה. לעתים, רק לפעמים, ה

אולי אני צריך לספר זאת אחרת. מצאתי מושא תשוקה חדש. כן,  משהו שאם הייתי יכול הייתי מתמסר לו כל כולי. קוראים לזה "זמן מיסטיקה". זאת תכנית יומית בערוץ 10 שמשודרת כנראה מקרית שמונה, וכך זוכה הערוץ בנקודות פריפריה. מתארחים בה ידעונים, כלומר עובדי עכו"ם, קוראים בקפה, בשמן הזית, בסומסום, בקלפים ובכוכבים. הם קוראים ואתם שואלים שאלות. יושבת לה גם מנחה אחת. והלהג הזה נשמע כל כך ממכר. הרי זה הרבה יותר טוב מהרציונאליות הקרה שלי. המערבית כל כך. המנוכרת כל כך. למה אי אפשר להתחבר קצת אל העבר. והם מלהגים. מדברים. מייעצים לאנשים. אל תעבור דירה. הכוכבים לא בתזמון טוב. דיברנו על זה הרבה, התזמונים בחיים זה מאוד חשוב. וצריך להעיף כל בגד שלא לבשתם בעונה הקודמת. ואני מרגישה שאת אוהבת לעזור לאנשים. תמיד נהגתי לקרוא בהורוסקופים את כל אותם משפטים שתמיד נכונים לכולם. מזל טלה: השבוע אם יירד גשם, אתם עלולים להירטב. אנא הישמרו מפני רטיבות במקומות המועדים. והם מנסים לנחש מה רוצים האנשים, ושואלים שאלות, ומלהגים. והמנחה שואלת אותם, באיזה מתודולוגיה השתמשת כדי לדעת את מה שאתה אומר. ואז הוא מסביר. הקלף הזה זה קלף הסן.

אולי כתבתי את זה כבר קודם. אבל זה מפתיע אותי כל פעם מחדש. כל פעם שאני רואה איזשהו מופע של תרבות שנקראית מקומית, ילידית או אחרת זה תמיד נראה בעיניי פרימיטיבי להחריד. טוב, נכון, אולי זה בגלל שאיני חובב אמנויות של הגוף. אומנויות לחימה גם הן אינן חביבות עליי. אין מה לדבר, מחול מפיל עליי שעמום, אבל ריקודים מקומיים, בין אם המקום הזה הוא התרבות הפולינזית, או האינוויטית (כן, אני יודע את כל השמות הנכונים של התרבויות הפרימיטיביות האלה שקראנו להם פעם אסקימוסים, אוי ויי איזו פגיעה במורל) או האינדיאנית, סליחה, אמריקאית מקומית, תמיד נראה לי פרימיטיבי. פעם חברתי הבודהיסטית, איני זוכר אם אז היא הייתה בודהיסטית, כמעט ערפה את ראשי על כך שקראתי לתרבות מסוימת פרימיטיבית.

כן, זה מקומם. כל הבוז הזה שאני רוחש לתרבויות שאינן שלי. לאמונות שהן שונות משלי. לאמונות שכוכב פלוטו משפיע עליי כרגגע ולכן אני כותב בזעם כה רב. טוב, ידוע שמי שמזל האופק שלו בבתולה נוהג לשבת ליד מחשבים בשעות 21:00, בלילות של ירח קצת אחרי מלא וללהג. ובכלל, הקלף הזה ששלפתי עכשיו הוא קלף הסורס, מקור, אחד מהם תמיד מתרגם את הקלפית שלו מאנגלית לעברית שנבין מהו הקלף, אז קלף הסורס שלי עכשיו מסורס קצת ולכן אני תוקפני כל כך. נשימות עמוקות. פעם ניסו להסביר לי איך להירגע. לנשוף ולשאוף. ושוב. ואני כל הזמן ניסיתי להיזכר, מי זה לעזאזל מי. הלשאוף זה החוצה והלנשוף זה פנימה? לא זוכר את הדברים הגופניים האלה. שמתחברים אצלי לתרבויות מזרחיות של עובדי כוכבים ומזלות, ותקשוריות.

אולי זה בכלל הכל נובע מזה שאני לא רואה האח הגדול. או מזה שאני גבר אשכנזי לבן מתנשא (לגובה של כמעט מטר שמונים), ועל כן שקוע בתפישות הפרימיטיביות שלי, שאותן אני מכנה מתקדמות.