RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 12/2009
מתפרק
במסגרת מאמציי הלא כנים לחיות לנצח, אני מפקיר מדי פעם את גופי בידיהם של מקצוענים. תפקידם של אלה לכייל את גופי כך שיתפקד בצורה מיטבית. ביני לבין גופי ישנה מערכת יחסים סימביוטית, כשהוא אינו מפריע לי ואני משתדל כמיטב יכולתי לא להפריע לו. כמו חוק הבריאות בישראל, כך גם גופי אינו כולל את מערכת הפה על השיניים והחניכיים שבה, שהן שטח חוץ טריטוריאלי שלא מקיים את הברית הסימביוטית שיש לי עם גופי. על כן, גם לאחרונה הלכתי לקבל מסאז'. חלקיכן אולי יעדיפו לוותר על שאר הדיווח מכאן, אולם ברצוני להבהיר שלא יהיו שום תיאורים גרפיים על המתרחש בחדר המסאז'ים, שכן הסיפור אינו על המסאז'. כיוון שאני ידוע כאדם קיצוני ונוקשה, הליטופים השבדיים אינם חביבים עליי. למרות שהשבדים והשבדיות מאוד חביבות עליי, המסאז' שלהם רך מדי לטעמי. מסאז' תאילנדי לא הוצע במקום ולכן הלכתי על הרקמות העמוק. אין מה להגיד, החבורות הכחולות נשארו על גופי כמה ימים לאחר מכן. אולם לא הן שצלקוני. לפני המסאז' נפגשנו, זוגתי ואני, עם דר' שלזינגר. רופא זה, יהודי טוב וחם, שביקר פעמיים בישראל וביחוד בחיפה, במרווח של 25 שנה, כשהוא היה בן 11 ושוב השנה כשהוא היה בן 36, ונדהם עד כמה חיפה התפתחה ברבע מאה זאת, הוא הבעלים של המכון אליו הלכנו. בעצם, הוא הבעלים של הרשת שהמכון אליו הלכנו משתייך אליו. ברשת הבריאות של דר' שלזינגר (השמות שונו מפאת שיכחת הכותב את שמו האמיתי של הרופא) ישנם 4 סניפים הממוקמים אסטרטגית במקומות שהכי כדאי לחיות בהם. דר' שלזינגר קיבל אותנו בסבר פנים יפות, שאל לשלומנו, סיפר על ביקורו האחרון בחיפה, ואז ערך לנו סיור בסניף. הסניף הוצף כמה ימים קודם לכן, שכן ירדו גשמים, ונגרמו נזקים בעיקר לשטיחים אך גם לפרקט. לא זכור לי שהבענו זעזוע עמוק מדי, אבל כן היינו אמפתיים. לא עולה כסף להיות אמפתיים. ואז לקח אותנו דר' שלזינגר לבדיקת העצבים. ראשית שאלנו דוקטור שלזינגר אם אי פעם עשו לנו בדיקת עצבים (הלינק אינו בהכרח למרפאה בה עשינו את הסריקה). השבנו בשלילה. או אז הסביר דוקטור שלזינגר, שמערכת העצבים היא זאת השלטת על גופינו. הסברנו לו שאכן ראינו את זה בבודי וורלדס, והוא שמח לשמוע על כך. עוד הסביר הרופא ש95% מהעצבים בגופינו אינם עצבי כאב, בניגוד למה שחשבנו. ורק רבע מעצבי גופינו קשורים לחישה. כלומר, 5% לכאב ועוד 20 אחוז לחום, קור, מישוש וכדומה. לכן, 75 אחוז מעצבי גופינו אינם משדרים לנו דבר על מצב גופינו. לכן, כך אמר דוקטור שלזינגר, ישנה הסריקה הממוחשבת של העצבים שהוא עומד לעשות לנו. בדיקה זאת בודקת את אותם 75% עצבים שאחראים על תפקוד הגוף. עוד הסביר דוקטור שלזינגר שגם קבוצה זאת מחולקת לשתיים. קבוצה אחת אחראית על תפקוד השרירים השונים בעוד הקבוצה האחרת אחראית על תפקוד האיברים השונים, כבד, כליות, לב, לבלב וכדומה. הוא הסביר שסריקת מערכת העצבים היא על כן הבדיקה המונעת הטובה ביותר, שכן כשעצבי הכאב מתחילים לעבוד, או אז המצב כבר חמור. אבל, בדיקת העצבים האחרים תעלה על בעיות מוקדם יותר. שמחנו על הסבריו המלומדים של דוקטור שלזינגר והפקרנו את גופנו לסריקה עצמה.
התחלנו בסריקה. זוגתיי התחילה ראשונה כי היא אמיצה יותר. הדוקטור לקח מכשיר מתכת שחובר למחשב והריצו לאורך עמוד השידרה וצייר ציורים יפים על שלדה במחשב וגם כתב אחוזים. או אז, הפסיק את הבדיקה, ומרח עליה אלכוהול. זה קצת כאב, אבל בלי כאב אין רווח. ואז לקח ידית מחשב אחרת והתחיל להצמיד אותה למקומות שונים בגופה, מהצוואר לאורך עמוד השדרה ועד לעצם הזנב. הציורים נמשכו בצורה אחרת במחשב, כשהם נותנים עקומה שעולה ואז יורדת בשני צבעים, כחול ואדום.
ואז הגיע תורי. שוב הריץ הדוקטור את המכשיר לאורך עמוד השידרה שלי, ואז מרח ואז התחיל לעבור חוליה חוליה. ואז, כשהגיע למקום כלשהו נעצר. וניסה שוב. ונעצר. וניסה שוב. ונעצר וניסה שוב. כמי שקרא מחקרים רבים ידעתי שיש כאן משהו לא בסדר. רופאים לא סתם נעצרים במהלך בדיקות. אמנם דוקטור שלזינגר לא הצהיר מאומה, לא מהמ ולא מענין מאוד, אבל הוא המשיך וניסה באותה נקודה שוב ושוב ושוב. וכך, במקום השנייה הרגילה שהוא בילה בכל חוליה הוא בילה שם חצי דקה תמימה. המון המון זמן, זמן שנראה (ואכן, אתם בטח מבינים, חשיבותו) כנצח. לאחר שהנצח עבר, המשיך דוקטור שלזינגר לשאר החוליות.
ואז הגיע מועד הפרשנות. עברנו על הציורים של זוגתי. מקבלים תדפיסים יפים של גוף האדם, מהגב, ועליהם מסומנים בצבעים שונים חצים שהולכים הצידה או מלבנים בצבעים שונים. הציור הראשון שלה היה טוב. הכל היה לבן. לבן זה נקי. לבן זה טוב (כמו שאמר נהג המונית: רק היהודים חכמים בעולם, הגוים טיפשים). לבן זה מצוין. הוא היה מרוצה דר' שלזינגר מהלובן בבדיקה. הבדיקות האחרות היו פחות טובות. היה קצת ירוק, שזה לא נורא בכלל, והיה קצת כחול, שזה עוד פחות רע מהירוק. והיה אדום שיטתי. אדום שיטתי זה לא טוב. אדום שיטתי מצביע שיש בעיה. דנו עם דר' שלזינגר מה יכול להיות מקור הבעיה, מה אפשר לעשות נגדה והוא הסביר לנו.
ואז עברנו לציורים שלי. אני, הבריא באדם, הציורים לא היו טובים. דר' שלזינגר לא היה מרוצה כלל. הציור שהיה נקי לגמרי אצל זוגתי היה מנוקד בצבעים בכל צבעי הקשת. אבל, הבדיקה השנייה, כן כן, זאת שבמהלכה הוא נתקע. היא הייתה רעה. רעה מאוד. או כמו שאמר דוקטור שלזינגר: אוף דה צארטס! מה זה אומר, זה אומר שזה לא היה לבן, ולא היה ירוק, ולא היה כחול, ואפילו צהוב זה לא היה. מי מכם שניחש שזה היה אדום, טעה! זה היה שחור! שחור כמו הלילה! שחור כמו הכושים שמנסים להרוס את האדם הלבן! שחור זה רע! רע מאוד! דוקטור שלזינגר אמר שהמצב רע מאוד, חמור. ליד השחור היה גם המספר הפנטסטי של 127%. כל זה בנקודה T4. יתר על כן, סביב השחורים השניים, היו אדומים מכל עבר, שהבהירו שהמצב לא טוב בכלל. הם היו פחות ממאה. כחול זה היה פחות מעשרים. רע מאוד. רע מאוד. מה לעשות, זעקתי בפניקה. דוקטור שלזינגר אמר שאפשר וצריך לטפל. הוא גם שאל אם אני מרגיש כאב כלשהו באזור הלב או הכליות או מערכת העיכול. הכחשתי מכל וכל. זה סימן טוב, הוא אמר וניסה להרגיע, זה אומר שיש לנו מספיק זמן לטפל.
ואכן, לטיפול הלכנו. כששאלנו את המסזיסט אם הוא משתמש בתוצאות הסריקה הוא הגיב בשלילה. אבל, תיקן את עצמו ואמר שכן. ואז הוא טיפל גם בי. אבל מה אומר לכם, זה לא עזר. מאז אני שבר כלי. כבר יומיים שלושה שלא ישנתי בלילה כמו שצריך. גם לאכול לא אכלתי כמו שצריך. אני חושש שאני מתקרב בצעדי ענק לעבר קריסת מערכות כללית. אלא אם כן, הקול הקטן במעלה מוחי, ישתלט עליי ויזכיר לי שסביר להניח שדוקטור שלזינגר הוא קוואק.
על כן, שאלות לדיון:
האם מי מכם עשה אי פעם סריקת עצבים שכזאת? האם מי מכם יודע אם זה משהו לגיטימי או אמיתי? אם כן, אנא הסבירו לי האם אני צריך להסדיר את ענייני? (הרמתי טלפון היום לחברת הפנסיה שלי, אחד בסידרה אינסופית, סביר להניח).
פתרון הבעיה הוא כמובן לערוך בדיקה דומה במכון זהה לזה שערכתי בו. אולם, כיוון שהבדיקה ממוחשבת, ייתכן שהם שומרים על קובץ את תוצאות הבדיקה הראשונית וישתמשו בו על סמך שמי. אני יכול גם לתת שם אחר. גם אם יחולו שינויין בין שתי הבדיקות זה לא נורא. הרי יכולים לחול שינויים בגופו של אדם, לא? לחלופין, אפשר ללכת גם למכון בריאות אחר שיעשה את הסריקה שלו. רק שישנה הספקנות הבריאה שטוענת שאולי הבדיקה אמיתית, והמכון השני יראה אותן תוצאות כמו הראשון, ואזחלום חיי הנצח, שאני עושה מאמץ לא כן להגשימו, לא יתממש.
| |
בלתי מנוצחות
הגיע הזמן, שלושה שבועות לפני הסוף לסכם את העונה עד כה. מי שלא מתעניינת בפוטבול, שלא תקרא.
מישהי שאלה אותי אתמול למה אני רואה פוטבול, היא הבינה שנתתי לה תירוץ למה לא להסביר לה.
שתי בלתי מנוצחות עד כה. אחת מהן קבוצה שלקחה את הסופרבול לא מזמן. אינדי משחקים נחמד, קצת חרקו אבל המשיכו וניצחו. גם הסיינטס עשו דבר דומה. הם היו צריכים להפסיד לוושינגטון. השיפוט במשחק הזה היה שערורייתי ועשה הכל כדי שהסיינטס ינצחו. היה מכוער ומבזה.
אז הן יהיו בפליאוף עם שבוע חופש ואירוח לאורך כל המשחקים. האולם של הסיינטס אולם יותר טוב וביתי וקשה לנצח שם. באינדי אפשר לנצח כפי שהראו קבוצות בשנים האחרונות. האם מי מהן מפחידה את הותיקות? אינדי היא תמיד בעיה. הסיינטס קבוצה טובה. האם ייפגשו בסופרבול? כלל לא בטוח.
ב-N כרגיל יש מאבק במזרח בין קבוצות שכל אחת מהן ביום נתון מסוגלת לנצח כל קבוצה בליגה, וכולן מפחידות את שאר הליגה, בגלל שהבית הזה נחשב קשה מדי. האיגלס מובילים כרגע וייתכן שיסיימו ראשונים, אם דאלס תפסיד עוד משחק, מהמשחקים הקשים מאוד שנשארו לה. הג'יאנטס עלולים להישאר מחוץ לפלייאוף, דבר שיוביל לאנחת רווחה ברחבי הקבוצות שעלו לשם. האיגלס תמיד טובים בדצמבר, דאלס רעים בדצמבר. תחזית? אני מקווה שהאיגלס ימשיכו לנצח, ושדאלס תעלה כווילד קארד ותיפגש עם פילי בפילדלפיה, דבר שיסדר לאיגלס סיבוב שני. אני מקווה נגד מיניסוטה.
מיניסוטה ניצחה רק שתי קבוצות עם מאזן חיובי השנה. יש להם הגנה מפחידה ואת פארב בעונה טובה שלרוב נחלשת כשמגיעים לדצמבר. אבל, הם קיבלו חדשות טובות אתמול, עם ההפסד של אריזונה, ולכן ינוחו בסיבוב הראשון.
במערב אין חדש, למרות שאריזונה יכולה לנצח ביום טוב כל קבוצה, כפי שהראו שבוע שעבר נגד מיניסוטה. אבל הם גם יכולים להפסיד לכל קבוצה כפי שהראו אתמול. הניינרס? לא יגיעו רחוק.
וב-A. הפאטס מאכזבים עד עכשיו. נכון, הם נפגשו עם הקבוצות הכי חזקות שיש בליגה, ולרוב במגרשים של היריבות. לכן הם הפסידו לאינדי, בהחלטה מעוררת מחלוקת של המאמן. הם הפסידו לסיינטס, במשחק שהם ויתרו עליו ברבע הרביעי. אבל הם גם הפסידו למיאמי במשחק חשוב מאוד. האם הם יגיעו לפליאוף? כן. האם מישהו ישמח לשחק נגדם שם? לא. הם תמיד יפחידו גם קבוצות עם מאזן טוב יותר. בייחוד עם לקבוצה הזאת קוראים סן דייגו צ'רגרס.
אינדי הם אינדי.
סינסי כנראה ינצחו את הבית שלהם, לפני האלופים הנוכחיים שלא בטוח שיגיעו לפליאוף ובולטימור. זה הבית החביב עליי ב-A, בייחוד בגלל בולטימור והסטילרס. אני לא מאמין לסינסי.
במערב אין חדש. סן דייגו צ'רג'רס, שיש לי אינטרס אישי שיגיעו לסופרבול השנה, משחקים טוב. לסופרבול הם לא יגיעו. הם קבוצה פריכה מהחוף המערבי. מזג האוויר טוב מדי בסן דייגו בשביל ליצור קבוצת פוטבול שתלך עד הסוף.
תחזית?
הסופרבול יהיה קלאסי. אינדי נגד האיגלס, או אולי הסיינטס נגד קבוצה מצפון ה-A. אולי היהי אינדי - סיינטס, אבל קשה לי להאמין. האם מי מהן תגמור ללא הפסד העונה? סביר שכן. לאחרונה שזה קרה, זה לא עזר לפאטס לקחת את הסופרבול, אני מקווה שגם השנה זה לא יעזור.
| |
גזענות קטנה וחסרת חשיבות
וכך נכתב ליד תמונת היום במדור הספורט של וינט:
אי שם במזרח הרחוק
משחקי מזרח אסיה נחשבים לתחרות המיותרת ביותר בעולם הספורט, אבל כ-3,000 ספורטאים וספורטאיות דווקא נהנים בהם. מצד שני, אולי לא לוחם הטקוואנדו הסיני מימין, שחטף נוק-אאוט מיריבו ממונגוליה וסיים את הטורניר (צילום: AFP)
נכון, אמנם במזרח הרחוק גרים לפחות שישית מתושבי כדור הארץ (כשלוקחים רק את סין), אבל בעיני וינט היא נחשבת המיותרת ביותר בעולם הספורט. ולא, נניח, אותה תחרות זניחה של העם הנבחר, שמונה בערך מאית מתושבי המזרח הרחוק, הקרויה המכביה, אותה אני בטוח שבוינט סיקרו בהרחבה כנשערכה.
| |
משחקי לשון מוסריים (א'?)
המוסר נשבה לאחרונה בידי הימין שמציג גירסא שבינה ובין מוסריות אין דבר, זולת לזות לשון. גלעד שליט והרצון להקריבו חי תמורת מותם חסר הודאות של ישראלים בעתיד הוא פעלול אחד שכזה.
לפני ארבע שנים בקיץ הייתי באמסטרדם. נסיעת עסקים, כמובן. היה כינוס שלקחתי בו חלק. באחד מימי הכנס, השני אני חושב, שאלו אותי מה דעתי על מה שקורה בעזה. לא ידעתי מה קורה בעזה. סיפרו לי שהחמאס שבה חייל ישראלי ושישראל מחריבה חצי מעזה בתגובה. החלטתי לא להגיב. למה להגיב? הכנס, שמתכנס פעם בארבע שנים, עומד להתכנס שוב בקיץ הקרוב. אתקשה להאמין שמישהו בכנס זוכר שהחייל נשבה בתקופת הכנס הקודם. כנס בינלאומי, אחרי הכל, ולכן רוב חבריו לא שמים לב למזרח התיכון דווקא. אתקשה להאמין שמישהו יהרהר על כך שהחייל עדיין בשבי.
נבדוק מה היה מאז. ישראל הגיבה בשתי דרכים. האחת, כאמור, להחריב חצי מעזה. השנייה, להפוך את החייל השבוי, שנשבה על ידי כוחות עוינים לישראל, שמעולם לא חתמו איתה על הסכם שלום, אי לחימה, רגיעה, או משהו דומה, ושישראל עצמה רואה בהם כוחות עוינים, בפעולה צבאית לילד (של כולנו, כמובן) חטוף. אפשר לחשוב שהוא ילדה בת 12 בקליפורניה שנחטפה על ידי סוטה מין ומאז מוחזקת על ידו לצרכיו הפיזיים.
מאז פעם בשלושה חודשים מדברים על מגעים לשחרורו של החייל ה"חטוף" שמבשילים אוטוטוטוטו (אני תוהה כמה פעמים היה גלעד שליט נושאו של הנושא החם). המגעים לא מבשילים, אבל כל פעם שהם מועלים, עולה צווחה שאסור, אבל אסור לשחרר אסירים פלסטינים בתמורה לשחרורו של החייל החטוף. זה לא מוסרי לשחרר את גלעד שליט. כך נטען. חלק מהמתנגדים גם מציעים שאולי כדאי להרעיב את עזה, או להרעיש אותה בתותחים כדי להפעיל לחץ על האוכלוסייה שיוביל לשחרור החייל החטוף, תוך שיכחה שאלו נעשו כבר לפני שלוש שנים ובמהלכן מספר פעמים. מבחינתם, מוטב שחייל "חטוף" זה ימות על פני מותם של ישראלים בעתיד. אכן, טוב מת אחד ביד מכמה עתידיים. למה להמר על כמה מתים עתידיים, אם אפשר להרוג מישהו עכשיו? זה לא מוסרי להפקיר את מתי העתיד לטובת חיי ההווה.
ביהדות, אגב, מעדיפים את החיים עכשיו על החיים העתידיים. איך אני יודע? היהדות מעדיפה אם חיה ועובר מת על פני עובר (תינוק) חי ואם מתה. לכן, אגב, סוגיית ההפלות בישראל בעייתית פחות מאשר בנצרות. אבל המוסר היהודי דורש ליטרת דם עכשווית של חייל כדי שלא תהיה כזאת עתידית.
אחד היתרונות שמתנגדי העיסקה מנצלים הוא האלסטיות של העתיד. אפשר לעשות איתו מה שרוצים. הרי אפשר לטעון שהמשוחררים מהכלא הישראלי יבהירו לפלסטינים שאי אפשר לנצח את ישראל. אפשר לספר שאחרי שקיבלו את החינוך והתנאים הטובים בכלא הישראלי (שאותם כמובן צריך לקחת מהם ולהשאיר להם לחם צר, מים לחץ ומפגשי התייחדות רק עם חוקרי שבכ) הם יהפכו לשוחרי שלום וינסו לקדמו. אולי הם אפילו יעריכו את חירותם, עתה שהושבה להם, ולא יחזרו אל דרך הטרור. עתיד כזה נשמע לא הגיוני, כי הוא מתייחס אל הערבים ואל הפלסטינים כאל אנשים. טיעון כזה גם אינו מוסרי שכן הוא מאפשר שחרורם של אסירים פלסטינים. אבל עתיד שחור הוא ודאי, בעזרת השם, ושחרור שליט.
ישראל נוטה לאגור פלסטינים כאסירים. חלקם אינם כלל אסירים, אלא חטופים. אנשים שישראל חטפה מביתם באמצע היום או הלילה והכניסה למעצר מינהלי. הם אינם שבויים שכן הם אינם חלק מצבא מזוין ומסודר שתפקידו להגן על האוכלוסייה באופן ריבוני. בנוסף אליהם יש את הפלסטינים העצורים האחרים, כ-9000 במספר שיושבים בכלא הישראלי לאחר משפט. ישראל שופטת אנשים אלה, שאין להם אזרחות ואין להם מעמד משפטי מוגדר, אם בבתי משפט צבאים אוטומטיים או בבתי משפט אזרחיים, כדי להגדיל את הקרקס סביבם. מדי פעם וחג כמחווה של רצון טוב, ישראל משחררת איזה 100 מהם, ועדיין מספרם נשאר זהה. מתוך המאגר הבלתי נגמר והמתחדש הזה, לטענת הפלסטינים רבע מתושבי השטחים ישבו בכלא ישראלי בשלב זה או אחר, אי אפשר לשחרר 500 לשחרור גלעד שליט. זה לא מוסרי.
אז כן, המוסר, ואיתו זכויות האדם, נשבו לאחרונה בידי הימין שמציג גירסא שבינה ובין מוסריות וזכויות אדם אין דבר, זולת לזות לשון. גלעד שליט והרצון להקריבו חי תמורת מותם חסר הודאות של ישראלים בעתיד הוא רק פעלול אחד שכזה, אבל גם הקפאת ההתנחלויות דומה לו.
| |
לדף הבא
דפים:
| |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
